שמחה לאיש רט

לברך על ריח היין כלל מההיא דאיתא בש"ס דברכות ד' ן' ע"ב במאי דאיפליגו ר"א ורבנן אי מברכין על היין אעפ"י שאין בו מים ואיתא התם מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עד שיתן בו מים למצוה מן המובחר והק' בש"ס ורבנן למאי חזי ומשני חזי לקוריטי יע"ש ופי' התוס' למאי חזי פירוש למאי אישתני לעילוייא וכוונתם שלא מצינו דאישתני לעילוייא כדי שיברך בפה"ג מאחר שאינו ראוי לשתיה כשאין בו מים וכן פי' רש"י ז"ל יע"ש. ואם איתא דצריך לברך על ריח היין הוה מצי לשנויי הרי אישתני לעילוייא דכשיהיה ישן וריחו נודף דצריך לברך על הריח ולא היה צריך לשנויי חזי לקוריטי דהיינו אנומלין ואלונתית כדפירש"י שם דהנה ידוע דפי' אנו לין הוא יין ודבש ופלפלין ופי' אלונתית הוא יין ישן ומים צלולים ושמן אפרסמון לבי מסותא (כמ"ש במס' שבת ד' ק"מ ע"א) דנמצא דהיין לבדו לא אישתני לעילוייא כי אם ע"י תערובת דוקא אחר שיתיישן ואנומלין הוא לאכילה ואלונתית היא לבי מסותא וא"כ שפיר הוה מצי לשנויי דאישתני לעילוייא לברך על הריח כשיתישן בלתי שום תערובת אלא ודאי מוכח דפשי' ליה להש"ס דאין לברך על ריח היין: ועוד נ"ל להביא עוד כדמות ראיה שאין לברך על ריח היין מההיא דאיתא בפ' כיצד מברכין ד' מ"ג ע"ב בההיא דאיפליגו ב"ש וב"ה הביאו לפניו יין ושמן לב"ה אוחז את היין בימינו ומברך עליו ואח"כ מברך על השמן ולב"ש מברך על השמן וכו' יע"ש ופירש"י דלאו בכוס של ברכה מיירי וכו' נמצא דמברך על היין שאמרו היינו ברכת בפה"ג וכן פסק הרמב"ם בסוף פ' ט' מה' ברכות מברך על היין ושותהו ואח"כ מברך על השמן יע"ש ואם איתא דצריך לברך על ריח היין נימא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא בברכת הריח דלב"ה צריך להקדים ברכת ריח היין לברכת ריח השמן שברכתו בורא שמן ערב כדפירש"י ז"ל שם וכמו שמצינו לעיל דפליגי ב"ש וב"ה גבי שמן והדס והא אשמועינן רבותא טפי דברכת ריח היין קודם לברכת ריח השמן שהוא יותר חשוב משא"כ ברכת השתיה דקודמת לברכת הריח אינו כ"כ חידוש אף דכבר פירש"י ז"ל דלאו בכוס של ברכה מיירי אלא ודאי דאין לברך על ריח היין ומשו"ה קבעו פלוגתייהו דב"ש וב"ה בברכת שתיית היין קודמת לברכת הריח של השמן כדכתבו התו' דמה שהביאו השמן הוא להריח בו יע"ש: ולעיקר ספיקו של מעכ"ת שנסתפק כיצד מברכין על ריח זילוף היין מצאתי שהוא מפורש בתלמוד ערוך ירושלמי סוף פרק כיצד מברכין וז"ל ר' חלבו ורב הונא בשם רב המרביץ אלונתית בתוך ביתו אין צריך לברך ופי' הרב פני משה ז"ל וז"ל המרבץ אלונתית וכו' ויש בו שמן אפרסמון ומעלה ריח טוב אפי"ה אין צריך לברך דאין בריבוץ הבית ממשות הריח ובס' מרא"ה כתב וז"ל וכל כלים המוגמרין אין מברכין עליו מפני שהוא ריח בלא עיקר וזהו טעם רב הונא אמר רב דההיא דהמרביץ הבית אין צריך לברך. ושש ועלז לבי שזכיתי לכוונת עליונים ז"ל. והגאון מהר"ש סיריליו ז"ל כתב הטעם דאין לברך עליו המרביץ אלונתית בתוך ביתו יען דהוי כמו להעביר את הזוהמא דאין לברך עליו יע"ש: נקטינן דנפשט הספק של ברכת הזילוף במכ"ש דאלונתית שיש בו יין ושמן אפרסמון דמן החיוב לברך עליו בורא שמן ערב כדאיתא בש"ס ופסקוהו כל הפוס' ז"ל אמרו שהמרביץ בתוך ביתו אין צריך לברך כ"ש בזילוף היין לבדו שפשוט דאין לברך עליו. ואחרי כתבי כל זה בא אלי ידי"ן הרב המובהק ח"ק כמוה"ר וידאל אנג'יל הי"ו ותלמודו בידו ס' עדות ביהוסף למהר"י ן' סאמון ז"ל (הביאו ה' חיד"א בשה"ג מערכת יו"ד ומערכת ע') שנשאל על יין טוב וריחו נודף מהו לברך עליו ברכת הריח וכן לצאת י"ח ברכת בשמים במ"ש להבדלה. ובתחי' הביא סוגית פסחים ד' כ' הנז"ל ושוב הביא דברי מרן הב"י דסי' רצ"ז הנז"ל וגם הוא ז"ל הרבה לתמוה דלא לישתמיט שום תנא או אמורא או פוסק אחד לומר דמברכים על ריח היין וכן לבשמים להבדלה. ושוב חזר ותמה לאידך גיסא דלמה יגרע ריח היין בזה מכל דבר שיש בו ריח ואעפ"י שריח היין אינו בתחילתו אלא לאחר שיתיישן מה בכך והרי כתב בש"ע סי' רי"ז שמן זית שכתשו עד שהיה ריחו נודף מברך עליו בע"ב. ומכח תמיהה רבתי זאת העלה וכתב וז"ל לכן נראה דעל היין נמי כשריחו נודף וכו' מברך עליו ברכת הריח ואעפ"י שלא דברו בזה הפוס' וכו' י"ל דפשיטא להו דמברכים וכו' וכההיא דפ"ק דפסחים שותים מלוג בסלע ומזלפין מלוג בשתים עכ"ל יעש"ב: ואני עני ב"א באמת לא אדע שכול ושותיה דמר לא גמירנא ולא אוכל להלום דבריו ז"ל מכמה טעמי'. זה יצא ראשונה שהוא הביא דברי מרן הב"י ז"ל שאחר שהסכימו הכל בו והרד"א וה' א"ח ז"ל ודעימייהו לברך על ריח הפת חם כבר הבאתי לעיל דריחו טוב הרבה כדפירש"י בפ' הספינה ועכ"ז מטעם דלא לישתמיט שום תנא וכו' הסכים שלא לברך עליו ואיך הוא ז"ל החליט המאמר לברך אעפ"י שלא דברו הפוס' בזה. זאת ועוד דלפקע"ד מסוגיאות דברכות הבאתי לעיל מוכח דאין לברך על ריח היין. זאת לא זאת דכסא וסמוכות שלו מההיא דאמרו בפסחים הנז' שותים מלוג בסלע וכו' וכבר כתב בירושלמי דאין לברך על הזילוף ובפרט לפי מ"ש מהר"ש סיריליו ז"ל הטעם משום שהזילוף הוא להעביר הזוהמא ואפי' בשמן אפרסמון וכמש"ל: לכן נר' לפקע"ד דהטוב שלא להריח בו כלל וכמו שפסק מרן ז"ל בש"ע סוס"י רי"ו באתרוג של מצוה יש אומרים שאין לברך עליו וי"א לברך עליו לכך נכון שלא להריח בו כלל יע"ש. וה"נ דכוותה כיון שהרב עדות ביהוסף ז"ל העלה לברך עליו ומכמה מקומות מוכח שאין לברך עליו ומה גם דאיכא טעמא דלא לישתמיט שום פוסק לברך עליו. ובכן לפי דעתי המעט הוא שלא להריח בו' כלל ואף אם בידו כוס של ברכה של יין ישן ויהיה ריחו נודף כשיטלנו בידו לקדש או לברך או להבדיל יטלנו ע"מ לפתותו ואז אף אם יעלה באפו הריח אין לברך עליו כמ"ש מר"ן בש"ע סי' רט"ז ס"ק ב' יע"ש. זה נלע"ד לפי קוצר השגתי וצור ישראל י"מ וימ"ן ויורינו מדרכיו ונלכה בארחותיו באמת וישר. הצעיר יש"א ברכה ס"ט. גירסא דינקותא. ולא היה לי פנאי לחזור עליהם אולי משגה ימצא בו הקורא לבל יאשימיני והדן לכף זכות ידונו אותו לכף זכות: חי' על מס' יום טוב. ד' ב' ע"ב רש"י בד"ה ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט וכו' הילכך מוקי רב נחמן. למתני' דאיירי ביו"ט ובית הלל כר' יאודה ובעומדת. לגדל ביצים ומשום מוקצה עכ"ל. נ"ב תיבות אלו שכ'