שמחה לאיש רח

כיבחושים אדומים והיינו שמטבילין בחורו של דג והוצרך רש"י לפרש דב גדול שנימוק שומן עינו בחורו כדי שיהיה אופן להטביל בתוכו: ואין להעמיס דכוונת הראב"ד ז"ל דמלבד הא דשמעינן מהש"ס דמטבילין בעינו של דג עוד אשמועינן הוא ז"ל דמי עינו של דג דינם כמים ומטבילין בהם מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה וכן אשמועינן דאם נטמאו עולים מטומאה לטהרה כמים והיינו מי עינו של דג שנשפכו לחוץ כעין זריעה כיון דהוי בריית המים ואע"ג דבהיותם בתוך עינו בחורו מטבילין בו והוא דוחק גדול יען כתב שמעינן מהכא וכו' וצ"ת: ומ"ש עוד פאר"מ דלפי"ז ג"מ דעינו של דג הוי מעין המטלטל כמ"ש בשבת ד' ל"ה ע"א מעין המטלטל טהור וזהו בארה של מרים ופירש"י ז"ל וז"ל ואין לך מעין המטלטל אלא בארה של מרים עכ"ל. וע"ז הקשה כבודו מאי הלכתא אשמועינן מאי דהוה הוה. ותי' אכן י"ל דנ"מ ללמד על עינו של דג לטבול בחורו אע"ג דתלוש הוא כדין מקוה או מעין תלוש יש עליו ואינו מקבל טומאה ע"כ תוד"ק: והנה מלבד דדברי הראב"ד ז"ל סותר דינו זה שכ' דמקבל טומאה ועולים מטומאה לטהרה כמים וכאמו"ל ולא משמע לחלק בין מי עינו של דג למטבילין בעינו של דג עוד דדברי רש"י ז"ל ג"כ סותרים דין זה דהנה רש"י ז"ל כתב בתחילת דבריו וז"ל מעין המטלטל טהור מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמו להיות המים הנובעים ממנו כשאובי' ואין לך מעין המטלטל אלא בארה של מרים עכ"ל. כוונתו מבוארת דבארה של מרים הגם שהיה סלע ונברא חקוק מן השמים עכ"ז אשמועינן דטובלים בהם ולא אמרינן דהוי מימיו מים שאובים כיון דהמקוה היה מטלטל ונתן טעם דזה שהיה מטלטל הבאר ומתגלגל עם ישר' במדבר ונעקר ממקומו היה הטלטול בידי שמים לא בידי אדם ולזה אמר בלשון שלילה ואין לך מעין המטלטל [ויהיה ראוי לטבול בו] אלא בארה של מרים שהרי אתקש מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ועיין בפי' המשניות להר"מ ז"ל בפ"ה דמס' פרה משנה ז' ח' הפרש שיש בין שוקת שבסלע לשוקת של אבן יע"ש. וא"כ מה נילף מיניה לעינו של דג וכן חפשתי ומצאתי להרב מהרימ"ט ז"ל בתשו' חיו"ד סימן טו"ב באמצע התשובה שפירש כן בדברי רש"י והכריח דהכרח לפרש כן יע"ש ואורו עיני כל מעייני. ומה שהקשה רו"מ מאי הלכתא אשמועינן מאי דהוה הוה כבר רש"י ז"ל בחולין ד' טו"ב בבעיית רמי בר חמא אברי בשר נחירה שנכנסו לארץ נרגש מזה ותי' דרוש וקבל שכר וע"ש. זה נלע"ד ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ד' ברחמיו יזכנו לאמיתה של תורה ולאפס פנאי לא אבא בארוכה. נא"ה הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט. סימן כ"ה. תו חזיתיה לכבוד רב חביבא הרב הגדול וכו' רב משרשיא מהנ"ל כקש"ת מוהר"ש הלוי באמבערגער נ"י בחוברת "תורה מציון" הב' סי' ט"ו ד' י"ח ארי עלה ונסתפק כיצד מברכין על ריח זילוף היין וכתב וז"ל וחשבתי אולי לא היו נוהגים בו לריח טוב רק לבריאות הגוף דמשמעות לשון הגמ' (כוונתו למ"ש בפ' מציאת ד' ס"ו ע"ב) ולא היו מברכים עליו. אכן ראיתי בת' אבקת רוכל לרבינו הב"י סוס"י ע' (התשו' הנז' היא לה' המבי"ט ז"ל) וז"ל ואעפ"י שאין אנחנו רגילים לזלף וערבה כל שמחה אפי"ה לכבוד שבת ויו"ט אחר כיבוד הבית בערב שבת ויו"ט ימצאו בעלי מעשה לזלף הבית לריח טוב לכבוד שבת ויו"ט. לכן ספיקו במקומו עומד וגם על זה נצפה לתשו' רבותינו נ"י להאיר עינינו במאור תורתם ע"כ תד"ק: ואנא נפשאי בראותי שהוא משתוקק לקבל תשו' מאהבה מרבני עיקות"ו. הנה לשעבר השבתי על ד"ק בענין המורייס מה שהשיגה דעתי והיא ל"ו נדפסה בחוברת תורה מציון הנ"ל. ועתה הנני מוסיף להשיב גם על הספק הנז' לפקע"ד. וטרם כל תמיהני אמאי הוצרך לתשו' ה' אבקת רוכל ז"ל מאחר דש"ס ערוך הוא בפסחים ד' כ' ע"ב גבי חבית של יין של תרומה שנטמאת שהק' בש"ס וכי תימא זילוף לאו מילתא היא והאמר שמואל משום ר"ח שותין. מלוג בסלע ומזלפין מלוג בשתים והי' בחדש ופירש"י ז"ל בחדש דאין ריחו נודף ואין ראוי לזילוף. ועוד הק' התם בגמ' לזילוף קא בעי ליה בכלי מאוס רמי ליה פירש"י ז"ל לזילוף קא בעי ליה וצריך שיהיה לו ריח טוב ובכלי מאוס רמי ליה בתמיה יעש"ב: הרי מוכח להדיא דעיקר הזילוף הוא לריח טוב: ובעיקר ספיקו תמיהני טעמא מאי נסתפק בברכת הזילוף ולא נסתפק בברכת ריח היין עצמו דלדידי יש הפרש גדול בין כשתופס היין בידו והוא ישן וריחו נודף להיכא שמזלף היין בבית שקולטת הבית הריח ואפשר דדמי לכלים המוגמרים ובגדים המוגמרים שאין מברכים עליהם מפני שהוא ריח שאין לו עיקר: ולפק"ר אמינא דאין לברך על ריח היין אף אם הוא ישן וריחו נודף וכ"ש שאין לברך על זילופו. והטעם דראתה עיני למרן בב"י בא"ח סי' רצ"ז שהביא משם הכל בו שכתב דמברכים על הפת המריח בו ונהנה בורא מיני בשמים ובמ"ש להבדלה וכו' וכתב הוא ז"ל ונר' לי דהיינו דוקא בפת חם שנהנה ממנו דאם אינו חם הויא ברכה לבטלה דאין בו ריח ואח"כ הביא משם הרד"א ז"ל שמברכים על ריח הפת חם אלא שנראה מדבריו שאין לברך במ"ב שאינו בושם אלא נותן רט"ב: ושוב הביא משם ה' א"ח ז"ל דצריך לברך על פת חם הנותן רט"ב יע"ש. וכתב הוא ז"ל וז"ל ואני אומר שאפי' על פת חם לבי נוקפי מלברך עליו כלל דא"כ לא לישתמיט שום תנא או שום אמורא להזכירו בכלל הדברים שיש להם ריח טוב עכ"ל: אמור מעתה הדברים ק"ו אם לגבי פת חמה דמצינו לכמה גאונים הכל בו והרד"א וה' א"ח ז"ל ודעימייהו שהצריכו לברך עליו עכ"ז כתב מר"ן ז"ל שאין לברך עליו כלל משום דא"כ לא לישתמיט שום תנא וכו' ועי' לה' יד אהרן ז"ל בהגהב"י בסוס"י הנז' כ"ש וק"ו דאנן נמי נימא דאין לבדך על ריח היין משום דא"כ לא לישתמיט שום תנא או אמורא או אפי' אחד מהגאונים או מהפוסקים ז"ל להזכירו בכלל הדברים שיש להם ריח טוב לברך עליו. ואל יעלה בדעתך שריח הפת חמה גרע מריח היין שהרי מצינו כמה גאונים שהצריכו לברך. ועוד מצינו לרש"י ז"ל בפ' הספינה ד' צ"א ע"ב על ההיא דאמר ר"י נהירנא כד לא הזו מתגרין פועליא למדנח קרתא מריח פיתא הוו מייתין ופירש"י זיל מדיח פיתא שרות מערבית מנשבת ומביאה את ריח הפת שהוא טוב מאוד למזרח העיר ומייתיין מתוך ריח טוב מרובה כן נר' בעיני עכ"ל. הרי דריח הפת טוב הרבה וליכא למימר דביין שריחו טוב פשיטא להו אבל בריח הפת דגרע הוצרכו לאשמועינן:. ולפקע"ד מצאתי קצת סעד וראיה לדברי דאין