שמחה לאיש רז

חוזרים לבעלים יע"ש באופן דהא דכתב הרמב"ם ומר"ן שמא תפול דליקה באונס או יבואו לסטים וגנבים וכו' לאו לגבי ספרים אתמר דספרים סוף סוף יחזירום לבעליהם וליכא חששא שמא יאמר המוכר נגנבו ספריך וד"ב ובאמת כי חפץ היתי להאריך יותר בזה כי באמת קצרתי הרבה. וגם רציתי להשתעשע בד"ק אך מה אעשה כי אני טרוד הרבה מאד ואין לי פנאי כי אם בזאת הערה קטנה אומר לידידי הי"ו כי מה שכתוב בד"ק בראשית מאמר אחר שהביא דמדברי התו' דב"מ דף מ"ג ע"א בד"ה מאי איריא וכו' ומדברי התוס' דעירובין דפ"א כ"ב בד"ה שמא יאמר וכו' משמע דס"ל דהוי ש"ח. שוב הביא דברי ה' זרע יעקב סי' ל"ה שכ' דאפשר דהוי ש"ש ואח"כ הביא דברי ה' שולחנו של אברהם בסי' קצ"ט ד"כ דלא הוי ש"ש ונסתייע מדברי התוס' בפ' הנזיקין ד' נ"ב ע"ב בד"ה דאתו וכו' וע"ז הרבה לתמוה דמה הוכח יוכיח ה' שלחנו ש"א מהלוקח דכתבו התוס' דיכול לאוכלם להמוכר דלעולם אימא לך דאפי' ש"ח לא הוי ולפי סברתו היה לו להוכיח מכל הפוס' כמבואר בסי' קצ"ט ס"ק ד' וע' בסמ"ע ס"ק ט' ע"כ תד"ק: ואנא דאמרי כי עמך הסליחה דהנה ה' זרע יעקב ז"ל נדונו איירי דהקונה הגביה החפץ וקנאו ולא נשאר למוכר שום זכות בחפץ להשתמש בו ועפ"ז כתב דאפשר דהוי ש"ש וע"ז כתב ה' שולחנו ש"א ז"ל דקאי על מ"ש מרן בש"ע סי' קצ"ט ס"ק א' יש דברים דמעות קונות כגון מכור לי באלו וכו' נקנה החפץ ללוקח וכו' וע"ז כתב דאם נגנב הוא על הלוקח ולא נשאר למוכר זכות להשתמש בו ושפיר מייתי ראיה מהתוס' דגיטין דכתבו דטעם דהוו הלוקחים ש"ש מפני דיכול לאוכלם מוכח דאם לא היו יכולים לאוכלם לא הוו ש"ש וה"ה נמי דומה בדומה נ"מ לגבי המוכר כשנקנה החפץ ללוקח ואין המוכר יכול להשתמש לא הוי ש"ש. ומינה הק' לה' זרע יעקב ז"ל דאיך כתב דהוי ש"ש מאחר דאינו יכול להשתמש בחפץ שכבר נקנה ללוקח. וכל זה אין לו יחס לנ"ד דאנן קיימינן היכא דנתן מעות ולא משך אי הוי המוכר ש"ח או לא מאי אייתי מה' זרע יעקב דאיירי היכא דהגביה הלוקח החפץ וגם התוס' ז"ל איירי היכא דמשוך פירי מיתמי וכו' וה' שולחנו ש"א ז"ל איירי עמ"ש דמעות קונות בלא משיכה וכמדומה שכבר דברתי בזה פה אל פה באותו פרק: אסוף דינא בהא סליקנא בהא נחיתנא דספרים קנייתם הם כשאר מטלטלים דאינם נקנים רק במשיכה זה נלע"ד להלכה ולמעשה. וצור ישראל י"מ וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה: הצב"י יש"א ברכה ס"ט. סימן כ"ד. אנכי הרואה אור כי יהל בחוברת הב' "תורה מציון" סי' ט"ו דף ח"י ע"ב מגי"ק הרב הגדול רב משרשיא מבני עליה מסגני לוייה כקש"ת שמח"ה לאי"ש כו' ראב"ד ומ"ץ. דק"ק אשאפענבורג יע"א ן' לאותו צדיק נודע למשגב הרב הגאון המפורסם פחד יצחק זלה"ה בעהמ"ח ס' מלאכת שמים. אשר שרטט וכתב אודות המורייס וכו' ובסוף דבריו כתב לחוות דעתינו. ולזה נטפלתי אנא נפשאי להשיב מפני הכבוד וכבוד הרב הגאון צדיק נודע למשגב רב נהוראי הרב מר אביו זלה"ה ובתחי' דבריו כתב שמורייס הוא שומן הדג האמת כן פירש רש"י במתני' דע"ז והרב ת"ת ישראל במשנה ב' פ"ז דמקואות אבל הרע"ב ז"ל בפ"ו דנדרים משנה ד' פירש דמורייס הוא שומן היוצא מדגים מלוחים. והאמת כן הוא דמורייס פירושו שכובשים הדגים במלח כמ"ש בש"ס תרי תילתי מלחא ותלתא מיא וע"י שכובשים אותם זב מהם השומן של הדגים והוא הנקרא מורייס ובפ' אין מעמידין ד' ל"ד ע"ב איתא התם מורייס אומן ראשון ושני מותר יע"ש וע' בס' הערוך אות א' ואות מ"ם. אבל ההיא דפסק מרן בש"ע או"ח סי' ק"ס דנועלין הידים בשומן הדג הוא שומן הדג לבדו בלי שום תערובת וכן כתב מרן בב"י שם דק"ו הוא מההיא דאי' בזבחים ד' כ"ב דאמרו מטבי' במי עינו של דג כ"ש שנוטלים לידים יע"ש. וע' בהג"א פ"ב דברכות ובהג"א פ"ב דידים וזה אפשר כוונת הרה"ג מר אביו ז"ל שכתב דציר ומורייס כיון דעל שם הדגים נקראו לכך אין מעלין הכוונה כמ"ש התיו"ט בפ"ז דמקואות משנה א' דקי"ל מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ולהכי לא אתקוש שאר משקין יע"ש שהם עשויין בידי אדם משא"כ שומן הדג לבדו שהוא מבריית המים. ועיין להגאון מצאנז בס' דברי חיים בפי' לה' מקואות סי' מ"ו שתמה על רמ"א ז"ל שכתב שם בסי' ק"ס על יבחושים אדומים דדוקא אם רסקן עולה לו נטילה דלא עדיף משלג יע"ש. באופן דשומן הדג ומורייס לא ראי זה כראי זה ומאי דחדית לן מר דמ"ש בזבחים מטבילין בעינו של דג וכו' כשטבל בעוד השמן בתוך עינו בחורו דשם הוא נחשב בריית המים אבל לא כששפך לחוץ וכו' לכאורה לפי דעתי דבר זה הוא פשוט ומוכרח דאם שפך מי עינו של דג למקום אחר אפי' אם יהי' מ' סאה ששפך אותם למקום אחר אף שהוא בריית המים עכ"פ הוו מים שאובים דבמים עצמן לא מהני מידי וה"ה במי עינו של דג ודוקא כשהם בתוך עינו של דג בחורו הוו בריית המים ולא הוו שאובים וכן משמע מדברי הר"מ ז"ל ומדברי הש"ע וכן פי' הלבוש ז"ל ביו"ד סי' ר"א וז"ל וכן בשומן הנימוק בחור עינו של דג גדול חשוב כמים ומטבילין בו יע"ש: אך ראיתי בס' בעלי הנפש להראב"ד ז"ל בשער המים שהביא סוגיא דזבחים הנז' כצורתה אמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור וכו' אלא למעוטי יבחושין אדומים אפילו בעינייהו דהא תניא רשב"ג כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ואמר"י בר אבדימי מטבילין בעינו של דג וכו' וכו' ואח"כ כתב הוא ז"ל וז"ל שמעינן מהא דכל שהוא מבריית המים משלים למקוה ולרביעית ולא עוד אלא אפילו מי עינו של דג נמי הרי הן כמים ומטבילין בהן מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה ואם נטמאו מי עינו של דג עולים נמי מטומאה לטהרה ע"י הטבילה כעין מים וכו' יעש"ב: משמע דס"ל דהא דאמרי' מטבילין בעינו של דג היינו מחטין וצנורות כשהן בתוך המקוה ומ"ש ר"י בר אבדימי מטבילין בעינו של דג אין הכוונה שיורד וטובל בתוך חורו וכמשמע מפי' רש"י ז"ל שכתב דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו אלא שמטבילין במי עינו של דג כשהן בתוך המקוה כעין עוקה שאינה בריאה שמטבילין בתוכה: ובאמת לא אדע שכול להבין כוונת דבריו דהרי יבחושי' אדומים הקשו בש"ס אפי' בעינייהו, נמי ופירש"י אפי' אם כל המקוה נעשה מהם ומייתי סייעתא דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ואר"י בר אבדימי מטבילין בעינו של דג, משמע להדיא דמטבילין בעינו של דג הוי דומה בדומה