שמחה לאיש רה

בין היכא שקנה כל החפץ להיכא דקנה מקצתו דמאי נ"מ כל היכא דהמוכר לא קבל כל המעות מוכרח להציל בשביל המקצת במכ"ש מהיכא דקבל כל המעות ורמיא חיובא על המוכר ואם לא הציל חוזר בו הלוקח וחוזר לו מעותיו וגדולה מזאת ראיתי להתוס' שם בד' מ"ו ע"א בד"ה אין מטבע שהק' וז"ל ובק"ס ליכא למיחש שמא יאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה דכיון דלא קבל המעות המוכר בע"כ טרח ומציל דחושש שמא יסרב הלוקח מליתן לו המעות יע"ש הרי דאף בק"ס שקנה מדינא אמרינן דהמוכר בע"כ טרח ומציל משום שלא קבל המעות כל שכן היכא דנתן מקצת המעות לבד: ובהיותי נבוך בזה מצאתי לה' שער משפט ז"ל בסי' קצ"ח ס"ק ג' שהביא דברי מרן בש"ע דפ' בשם י"א דשכירות מטלטלים נקנה בכסף דכיון דהגוף שלו טרח ומציל והביא מחלוקת הגאוני' דבמשרים נתיב ל' ח"ג כתב בשם הרמב"ן והר"ן ז"ל דס"ל הכי דשכירות מטלטלים נקנה במעות מטעם הנז' וכמ"ש הנ"י בפ' הזהב אך הרשב"א והסכמת האחרונים ז"ל ס"ל דלא קנה רק במשי' כמו במכירה דלא פלוג רבנן וכמ"ש הנ"י ז"ל בפ' השואל והק' על הנ"י דסתר דידיה אדידיה כמו שהק' החק"ל ז"ל. ושוב הקשה על מר"ן ז"ל וז"ל ובאמת קשה לפי שיטה זו דס"ל דשכירות מטלטלים נקנה בכסף מטעם דכיון דהגוף שלו טרח ומציל דא"כ אם קנה אחד מחבירו חצי חפץ יהיה נקנה בכסף כיון דהמוכר הוא שותפו טרח ומציל (זהו ספיקו של ה' בני דוד פ'אלקון הב"ד לעיל) ובאמת מוכח ממתני' דפ' אותו ואת בנו להיפך דאיתא התם בד' פרקים משחיטים את וכו' וכו' ותימה להמחבר בש"ע איך פסק כמ"ש הנ"י בפ' הזהב להוציא מיד המשכיר וכו' ותירץ יטיב דטעמו של מרן ז"ל דפסק בשכירות מטלטלי' דנקנה בכסף היינו טעמא כיון דמחלוקת שנויה בין הגאונים ז"ל והרמב"ן והר"ן ורי"ו ז"ל עם הרשב"א ז"ל והאחרונים ז"ל מידי הוא טעמא כיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא חזר הדין לסיני דדבר תורה מעות קונות וכמ"ש ה' המגיד ז"ל בפ"ד מה' גזילה ה' ז' על מה שפסק הרמב"ם ז"ל וז"ל היה שם שכירו ולקיטו של בעה"ב אין נשבעין ונוטלין ואין הנגזל יכול לישבע וכו' וכתב הה"מ ז"ל וז"ל דהא דלא פסק דאם תפס דאין מוציאין מידו כיון דהיא בעיא דלא איפשטא כדרכו לפסוק בכל תיקו האמורים בש"ס לפי שכל זה מן התקנה הוא ובמה שלא התקינו בש"ס בפי' אפי' תפס מוציאין מידו עכ"ל ולפי"ז ה"נ כיון דד"ת מעות קונות אלא שחז"ל תקנו משיכה כיון דבש"ס לא הוזכר דין זה ואיכא פלוגתא דרבוואתא אי תקנת חז"ל היתה גם בשכירות מטלטלים או לא מוקמינן אד"ת דמעות קונות ומוציאין מיד המשכיר דלא אתי ספק תקנה ומוציא מידי ודאי דאורייתא עכ"ל. ולפקע"ד תירוץ זה עולה יפה יפה לישב דעת מר"ן זו ואיפשר דמידי הוא טעמא דנקט הך דינא דשכירות מטלטלים בשם י"א לרמוז דמטעם דאיכא פלוגתא פסק הכי: אך זוהי שקשה לע"ד למה הוצרך להביא עצות מרחוק מדברי הה"מ ז"ל ולא זכר ש"ר למ"ש מר"ן גופיה בש"ע אה"ע סי' קי"ח ס"ק ו' וז"ל דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על ד"ת. וע' לה' מל"מ פ' כ"א מה' מלו"ל בתשובה הארוכה בד"ה ועוד יש לחקור וכו' שהביא דברי הה"מ ז"ל בפ"ד מה' גזילה והאריך למעניתו והוכיח במישור דכל שיש ספק בתקנה לא מהניא תפיסה יעש"ב וע' להרב מח"א ז"ל בה' גזילה סי' ל"ב שיצא לחלק בין היכא שהתקינו ופירשו שהנגזל יהיה נאמן בשבועה והספק הוא אם שכירו ולקיטו הוא בכלל התקנה או לא אז ודאי דאמרינן כיון שלא פירשו אין לך בו אלא חידושו אבל כשהספק הוא אעיקרא דדינא אם עשו תקנה או לא אז לא שייך למימר אין לך בו אלא חידושו והוי ככל ספק דעלמא עכ"ל יע"ש מכל אילין מסייעי לתירוצו של ה' שער משפט ז"ל ומן התימה דלא זכר לכל הני ארייוותא דמסייעי ליה לפי רוב בקיאותו ובפרט דברי מרן ז"ל באה"ע הנז"ל: ובזה יתורץ לפע"ד דקשה דברי מר"ן ז"ל ממה שפסק בשכירות מטלטלים דנקנים בכסף לחוד מטעם דכיון דהגוף שלו טרח ומציל ואיהו ניהו הביא בריש סי' קצ"ח משם העיטור בשם הירוש' דבמקום דליכא חשש דליקה קונים בכסף לבד, וכתב הוא ז"ל וז"ל ואין נראה כן מדברי הפוס' וכן בדין שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין עכ"ל. הרי דסתר דידיה אדידיה אכל לפי תירוץ הנז' דדוקא בשכירו' מטלטלי' משום דאיכא פלוגתא דרבוואת' דס"ל דשכירות לא הוי כמכירה ודוקא במכר התקינו פסק דקונה בכסף לחוד וכמובן: תדע דבמכר היכא דנתן מקצת המעות פסק דלא קנה אף דליכא חשש שיאמרו נשרפו חטיך וכו' וכאמו"ל: אמור מעתה דדעת מרין ז"ל דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ודוקא היכא דאתמר דקונים במעות כגון מילתא דלא שכיחא ועליה המושכרת דבהא אמור רבנן דקונה במעות וחוץ מזה לבדות מלבנו דינים מחודשים דיקנה במעות אין הדין כן ואפי' דלא שייך למימר שיאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה ואפי' במקום דהמוכר טרח ומציל בע"כ. וכדמוכח מדברי התוס' דפרק המפקיד בד' ל"ג ע"ב בד"ה כגון וכו' דאפי' שלא אפשר שיטעון המפקיד נשרפו חטיך וכו' דהפרה כבר נגנבה אפי"ה ס"ל להתוס' דלא קנה השומר כיון שלא משך וכמ"ש ה' שם יוסף בקיצור דינים אות מ"ם יע"ש: וכן ראיתי להגאון רע"א ז"ל בתשו' סי' קל"ד דהכריח מכמה מקומוס דאף בענין דלא שייך לומר נשרפו וכו' מ"מ חז"ל לא חלקו בדבריהם דבכל ענין מעות אינם קונות זולת במה שמצינו כההיא דבדבר דלא שכיח כגון דמים שהן כחליפין וכן במכור באלו ובעליה של לוקח מושכרת וכו' אבל בעלמא לא פלוג יעש"ב שהכריח מכמה מקופות. אך לא נרגש מההיא דפסק מרן בשכירות מטלטלים ואולי ס"ל כמ"ש בס' שער משפט דהתם שאני וכנז"ל: אך ורק! לנו לדעת מ"ש מור"ם ז"ל שם בח"מ סי' קצ"ט בשם מהרי"ל ז"ל דאם נתן מעות בעד יין לקידוש בע"ש דקנה דכל כה"ג העמידו דבריהם על ד"ת יע"ש ונר' הטעם דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם וקונה במעות: והרב מוצל מאש ז"ל בח"ב שבסו' ס' מהר"י קצבי ז"ל סי' מ"ב נסתפק בלולב אם קונה במעות בלא משיכה יען דהוי דבר מצוה ולא העמידו דבריהם ואסיק דאפי' במקום מצוה העמידו דבריהם יע"ש. ולא זכר ש"ר להך דמוהרי"ל שהביא מור"ם ז"ל ואדרבא נסתייע מההיא דעירובין דפ"א דהלכה כחכמים בנותן מעה לנחתום דלא זכה מפני שלא משך יע"ש. ואפשר דראה דברי מהרי"ל ז"ל ולא ס"ל כוותיה ממה שפסק הרמב"ם בפ"ו מה' עירובין וכתב הה"מ ז"ל דהר"מ ז"ל מפרש להך מתני' דעירובין בעירובי תחומין וכן עיקר יע"ש ואמטו"ל לא הביא דברי מהרי"ל ז"ל וכמו שכן ראיתי בשם הגאון רע"א ז"ל שכ' בהגהותיו לח"מ סי'