שמחה לאיש רד

ואחת הנה כחותה על הגחלים בדברי קש ותבן ולא נח בהם כלימה כסתה פני איך? ובמה? אבא אל מול כסא הדרתו בדברי עמל והבל אכן מילתי כבר אמורה ועל ענותנותיה דמני"ר נשענתי אשר יפנה לראות דברי אם יצדקו ואם דברי למו ישלח דברו הקודש להשיבני דבר עותתי כי שגיתי ואם אזכה לכוין אפילו בדבר אחד לאמיתו אזי אצא מלפניו שמח שמחת עולם כצאת העבדי' וכסא מעכ"ת ירום ונשא למעלה ראש ושו"ט ישגה לעד אל יחסר לעולם מלכו כנה"ר וכאות נפשי הצעירה העבד ישראל והוא: הצעיר מרדכי ישראל ה"ו ס"ט: סימן כ"ג. וזאת תשובתי אליו רוב שלום עד בלי ירח. ידידי יקירי שואף זורח כבוד הרב הכולל מירא דכיא נח"ר ישראל בהלו נר"ו. והיה אדירו והוא צול'ה נסו"א: ידיד עליון! יקרת אותותיך המאירים הגיעוני אל נכון ואל נא תשת עלי עון עכב'י עד יומא דנא כי לפני כבודך גלוי המשא כבד אשר עלו השתרגו על צוארי ובפרט כאן בד"ת וגם הדפסת שני ספרים היוצאים לאור כאשר ידוע ס' אי"ש אמונים וס' שמחה לאי"ש ואחר עד עתה להשיב תשו' מאהבה. כי נעים נאוה: ואולם קודם בואי להשתעשע בד"ק נתתי אל לבי להבין אמרי בינה תורת העולה לפו"ד! והנה דין זה דר"י דבר תורה מעות קונות וחז"ל תקנו משיכה שמא יאמר לו המוכר נשרפו חטיך בעליה כדאיתא בפ' הזהב ד' מ"ז ע"ב פסקו הרמב"ם בפ"ג מה' מכירה ה' א' וגם מר"ן ז"ל בש"ע ח"מ סי' קצ"ח יע"ש. וגם ההיא דרבא בד' מ"ט ע"ב דאם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין צריך משיכה דאוקמוה אד"ת דמעות קונות דליכא חששא דיאמר המוכר נשרפו חטיך בעליה דכיון דהעליה היא של לוקח טרח להציל ביתו ומציל גם הפירות ופירש"י ז"ל שם דאין הטעם משום דחצירו של אדם קונה לו אלא משום דבע"כ טרח ומציל יע"ש. וכן פי' הכ"מ ז"ל טעמו של הרמב"ם שם בה' ו' וכן פי' מרן בב"י שם בסי' קצ"ח ופסקו בשולחנו הטהור שם ס"ק ח' וע' להסמ"ע והש"ך ז"ל שם. ועוד פסק מרן ז"ל בש"ע ס"ק ו' וז"ל י"א דשכירות מטלטלים נקנה במעות דכיון דהגוף שלו טרח ומציל עכ"ל. ודין זה הביאו הנ"י ז"ל בפ' הזהב בשם הר"ן והרמב"ן דאם השכיר לו מטלטלין ונתן המעו' ולא משך המטלטלי' אינו יכול לחזור בו המשכיר דמעות קונות דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך כיון דגוף המטלטלים הם של המשכיר ודאי דטרח ומציל בע"כ שהחפץ ברשותו ויציל יע"ש: ואולם בפ' השואל כ' הנ"י בשם הרשב"א ז"ל והסכמת האחרונים להפך דשכירות המטלטלים אינם נקנים רק במשיכה ואע"ג דעיקר הטעם שתקנו משיכה הוא משום שמא יאמר לו המוכר נשרפו חטיך וכו' ובשכירות כיון שגוף הכלי ששכר ממנו הוא ברשותו טרח ומציל מ"מ כיון דשכירות כמכירה אין לחלק יעש"ב. והגאון החק"ל בח"א לח"מ סי' קמ"ג הק' על הנ"י ז"ל דידיה אדידיה והצ"ע: ורב אחאי גאון הרה"ג המפ"ה בס' צדק ומשפט בסי' קצ"ח הביא דברי החק"ל הנז' וטרח לתרץ ושקו"ט בדין זה בארוכה ולא זכרו שרי'ם למרן הב"י בסוס"י ש"ז הביא שני לשונות של הנ"י ההיא דפ' הזהב וההיא דפ' השואל הנז"ל ולא הקשו מדידיה אדידיה כי באמת הנ"י ז"ל לא הכריע מסברתו כי אם דבפ' הזהב הביא דברי הר"ן והרמב"ן ז"ל ובפ' השואל הביא ס' הרשב"א ז"ל והסכמת האחרונים דפליגי ולא ידעתי מאי קא ק"ל על הנ"י. עכ"פ בס' צדק ומשפט אסיק להלכה דדעת מר"ן ז"ל דשכירות מטלטלין נקנה בכסף לחוד כיון דהגוף שלו טרח ומציל. אך זוהי שקשה אמאי נקט מר"ן ז"ל דין זה בש"ע בשם י"א: הלא מעתה נובין ונדון מאי שנא הך דהיתה עליה של לוקח מושכרת ביד המוכר דקונה במעות משום דבע"כ טרח ומציל וכן בשכירות מטלטלים דפסק מרן דנקנה במעות לחוד מטעם דכיון דהגוף שלו בפ"כ סרח ומציל. ומאי שנא מהא דתנן בפ' אותו ואת בנו דפ"ג ע"א בד' פרקים בשנה משחיטין את הטבח בע"כ וכו' ואפי' שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר בשר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח אבל בשאר ימות השנה אינו כן ואם מת מת למוכר. ואמרו בגמ' דטעמא משום דאר"י ד"ת מעות קונות וכו' וזה שלא משך לא קנה אלא כי בד' פרקים הללו העמידו דבריהם אד"ת וקנה במעות ואם מת מת ללוקח שכבר קנה במעות ובשאר ימות השנה לא קנה במעות ואם מת מת למוכר והדבר הקשה הרי הלוקח לא קנה מהשור רק בדינר והשאר נשאר למוכר וא"כ אמאי לא אמרינן דקנה במעות כיון דהשאר נשאר על המוכר בע"כ טרח ומציל כי היכי דאמרינן גבי עליה של לוקח המושכרת למוכר וכן גבי שכירות מטלטלים דאמרי' כיון דהגוף שלו טרח ומציל ה"נ נימא גבי שור ואמאי הוצרכו לכפותו ביו"ט וגם בשאר ימות השנה אמאי מת למוכר ולא ללוקח שכבר קנה במעות: ודרך הלוכי ראיתי להרב בני דוד פ'אלקון ז"ל בפ"ג מה' מכירה שנסתפק אם אחד קנה חצי החפץ מחבירו ונתן המעות ולא משך אם קנה במעות לחוד כיון דליכא למיחש שיאמר לו המוכר נשרפו חטיך וכו' כיון דהחצי נשאר לו בע"כ טרח ומציל ודומה למ"ש דאם היתה עלייתו של לוקח וכמ"ש התוס' גבי שוכר כלי דכיון שהגוף שלו מעות קונות אלא שבעירובין גבי הנותן מעה להנחתום לזכות לו עירובו דחכמים אומרים דלא קנה ופירשו מפני שלא משך וכו' עכ"ל: והדבר תמוה איך לא עלה בזכרונו הך סוגיא דחולין הנז' דהוי ממש כעין ספיקו דהלוקח נתן דינר בעד בשר ואמרי' דבשאר ימות השנה לא קנה כיון דלא משך וכבר ראיתי בס' אמרי בינה הנד"מ ח"ב בדיני קנינים סי' ה' שהביא לה' מע"ש ז"ל שציין בסי' קצ"ח ספיקו של ה' בני דוד ז"ל הנז' ותמה עליו דהדבר מבואר מש"ס דחולין הנז'. ואני הנני מוסיף להפליא מההיא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מכירה ה' ג' וז"ל הנותן דמי המטלטלים או מקצתן ולא משך וחזר בו הלוקח ואמ"ל המוכר טול מעותיך הרי המעות אצלו בפקדון ואם נגנבו או נאבדו אינו חייב באחריותם אבל אם חזר בו המוכר הרי המעות ברשותו וחייב באחריותם ואף שחזר ואמר ללוקח בא וטול את שלך עד שיקבל עליו מיש' ואח"כ יאמר ללוקח בא וטול את שלך עכ"ל. ועי' להראב"ד והכ"מ שם. ודין זה פסקו מרן בש"ע שם סי' קצ"ח ס"ק ע"ו הרי להדיא דבנתן מקצת מעות ולא משך דלא קנה אלא שנתן הפרש בין היכא שחזר המוכר להיכא שחזר הלוקח. ואין לחלק