שמחה לאיש רג

להציל ביתו ואגב יציל גם הפירות ומה שדקדק ממ"ש וכן כבר נתחבטו כל המפרשים לדעת הרמז"ל ופירשו הכוונה לענין הקניה שנקנה במעות בלתי משיכה וכיון שכן להסוברים בחלוקת בית הלוקח מושכרת למוכר דקני גם בלא דר שם אכתי למיחש לגניבה בעי דאף שמצוי הוא אצל ביתו מ"מ לא ימצא שם בעת הגניבה להצילו כמו בשריפה דקלא אית לה כמ"ש אלא ודאי דלגניבה היכא דליכא למיחש לשריפה לא חיישינן ואל תקשה דמש' ממ"ש לס' העיטור במקום דליכא למיחש לשריפה דלא קני משום דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין דרב המרחק בין היכא דהמקום גורם דלא חיישי' לשריפה אבל מצד. הקניה בדבר הנקנה איכא למיחש לה ובין היכא דמצד הדבר הנקנה בעצמו ליכא למיחש משום. דיש מי שיציל אותו אוקמוה אד"ת שמעות קונות אף אם איכא למיחש לגניבה ולא נקטו בדבריהם חששת הגניבה לומר כי בעבורה גם כן היתה התקנה כי אם בהצטרפות חששת הדליקה ויוצא לנו מזה לנ"ד בספרים דיש מי שמציל דהיינו המוכר דקני גם כן במעות כדעת החכם הראשון: אכן ידי פלוגתא לא נפקא כמו שמבואר מכל האמור ואם כנים אנו במה שכתבנו בדעת הרב קהילת יעקב ז"ל לעיל יוצא דגם חששת השריפה במקומה כי היכי דלא יקנו המעות לכ"ע גם להסוברים דהוי המוכר ש"ח או ש"ש ועיין להרב שם יוסף הנ"מ בח"א קיצורי דינים או"מ סי' ע"ט שהוכיח מהתוס' מציעא דל"ג ע"ב ד"ה כגון פירות וכו' דאפי' במקום דליכא האי גזירה דנשרפו חטיך לא מהני אלא למיקם במ"ש יע"ש ואם כי לשונו שכתב דכבר הפרה היא ברשות הנפקד והוא מקנה לו הכפל שיצא אחר המחי"ר מגומגם כמו שיראה המעיין מ"מ שפתיו ברור מללו דכן ס"ל והתם ליכא שום חששא דהבהמה כבר נגנבה ומקנה לו במה ששילם הכפל שישלם הגנב אם לא דנאמר דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין וכפי מ"ש לחלק בין היכא דיש מי שמציל הלוקח או המוכר לבין דליכא מציל נוכל לומר דהתוס' יודו בנ"ד מ"מ כבר כתבנו דמידי פלוגתא לא נפקא: שוב מצאתי להב"י בסי' קצ"ו מחו"ב שהביא משם תשובת מיימוניות סי' ח"י במי שמכר ספר חלוק לב' וכו' ופסקו רמ"א ז"ל ס"ד דנראה משם גם בספרי' תקנו משיכה והגבהה וכמו כן בהרב זרע אברהם ח"א סי' ז' והר' פרי הארץ ח"ב סי' ט"ז דהביאו בשאלתם אשר נשאלו אם מותר למכור ס"ת בגורל שהלוקח שהוכתב הספר עבורו מפה ידו וחזר בו מהמקח שעדיין לא קנה הס"ת ולא משך אותו יע"ש דנראה מדבריהם גם כן שבספרים שייך התקנה ואף אם נאמר דאיירי באופן שלא היה נתינת מעות ומשום משיכה לחודא מ"מ אי סברי דמעות קונות בלתי משיכה לא ימלט ממחלוקת כמו שהביאו הרב אמרי בינה ח"א דיני יו"ט סי' כ"א או"י וח"ב קונטרי' דיני קנין סי' י"ב דהחינוך בסי' שכ"ע ס"ל היכא שאוקמוהו אד"ת שבצד זה לא יקנה משיכה אלא בכסף כדין תורה והוכיח נמי מדברי הר"מ ז"ל בחלוקת בית הלוקח משכרת למוכר לא תקנו לו חכמים משיכה שהרי המקח וכו' יע"ש: ולפע"ד אחר המחי"ר מדברי הרמז"ל לא מכרעא דיש לפרש כוונתו שלא תקנו לו חכמים שלא יקנו המעות כי אם משיכה וחבלים מצאתי לפי' זה דאל"כ יקשה עליו מדין עבד כנעני דפסק בה' עבדים פ"ה שנקנה בכסף ובמשיכה יע"ש מ"מ מידי פלוגתא לא יצאנו כמו שיע"ש ואם כן לא הו"ל למנקט בסתמא דלא קנה הס"ת דלא משך אלא דהאמת יורה דרכו דס"ל בפשיטות דספרים נמי בכלל התקנה ועיין תוס' בתרא דקנ"א ע"א ד"ה אבע"ל דכתבו בפשיטות כחי' דס"ת הוי בכלל נכסים שאין להם אחריות לענין קני' יע"ש ודו"ק ובטעם הב"י שכתב החכם הראשון משום דדמי להא דד' פרקים בשנה וכו' די"ל גם בספרים הדין כן משום דעכשיו מקימים בזה כתי' ס"ת וכו' יע"ש כתב עליו החכם המשיב וז"ל ובטעם הב' י"ל דהמצוה רק בספר מוגה דבלא"ה איסורא איכא להשהותו בביתו וכ"ש בזה"ז מי יחלק בין ס' דמצוה או בתר איפכא עכ"פ בס"ת מוגה י"ל דין זה עכ"ד. ולע"ד לא ידעתי מה ספר מוגה שייך הכא כיון דהחכם איירי לסברת הרא"ש ז"ל המובא ביו"ד סי' ע"ר דס"ל דהאידנא מצות עשה ע"כ ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם וכל הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם יע"ש ובפו"ד או"ח וש"כ או"ה יע"ש וכמו שדקדק בלשונו שכתב דעכשיו מקיימים בזה כתיבת ס"ת ואפי' לדעת מרן דפי' בדברי הרא"ש דגם עתה בזה"ז מצות כתיבת ס"ת במקומה עומדת מ"מ איכא ענף מצוה בשאר ספרים כמו שפסק בשה"ט ועיין בה' ברכ"י ז"ל או"ט וכיון שכן מה ענין ספר מוגה בנ"ד אמנם מה שהביא להר' מגן אברהם ז"ל בסי' שס"ט נראה דבמחלוקת היא שנויה להר' ערך השלחן בסי' נ"ז כתב לתרץ קושיית הרב מ"א ז"ל דשאני ההיא דעירו' דאינו אלא לאפרושי מאיסורא וכו' ולא הוי מצוה כולי האי יע"ש ובכן תפס במשלם בסי' תרנ"ח או"ה דאם קנה לולב במעות בלתי משיכה שקנה ולא העמידו דבריהם במקום מצוה ועיין להר' אמרי בינה ז"ל ח"א הנז"ל דהביא משם רבע"א ז"ל דכתב בפשיטות בגליון או"ח סי' תרמ"ט דקונה אתרוג במעות בלתי משיכה ויען אין הספר בידי לראות הדברים בשרשם לא יכלתי להבין כי בהגהותיו לח"מ סי' קצ"ע כתב דמדברי הר"מ ז"ל שכתב כן פ"ו מה' עירובין כתב כן והרב המגיד כתב שכן עיקר מוכח דלא כמוהרי"ל ואם כן יכול לו' קים לי ויכול לחזור יע"ש והוי הפך ממ"ש בשמו מגליון או"ח הרב ז"ל והרב לשון למודים באו"ח דפ"ג ע"א כתב לתרץ קושיא זאת דשאני ההיא דיין לקידוש אף דעל היין מדרבנן מ"מ עיקר קידוש הוא דאוריי' לא כן בעירובי תחומין הוא מדרבנן לגמרי עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה יע"ש בתי' הראשון ואנכי ההדיוט לא ידעתי מאי חיזוק איכא בזה שיאמרו שלא יקנו המעות ולא יעשה המצוה של דבריהם והסברא הוא להיפך דיותר חיזוק איכא אם יקנו המעות ויעמידו דבריהם בדין תורה מ"מ במצוה דאורייתא כנ"ד נראה דס"ל כהרבנים הנז' וגם לפי תירוצו השני נוכל לומר דדעתו כן ומ"ש לחלק בין מצוה הכרחית וכו' אינו אלא דההיא דיין לקידוש דהוי על היין מדרבנן יע"ש וכן הרב תוספת שבת והר' עצי אלמוגים נראה דס"ל כן כמו שיע' בדבריהם אמנם הר' ברכ"י בסי' שס"ט כתב לתרץ קושיא הנז' ומדבריו שכתב בב' החילוקים נראה דכל דאפשר לו לממשך לא קנה יע"ש והר' נהר שלום ז"ל מסיק דההיא דיין לקידוש לאו הלכתא היא שכתבו רמ"א ז"ל בשם י"א יע"ש וכפי מה שכתבנו לעיל בטעם הראשון מדברי הרז"א והר' פרי הארץ ותשובות מיימוניות ותוס' בתרא דגם בטעם השני הלזה סברי דלא קנה מוכרחים אנו לומר כהרב ברכ"י ע"כ הוא מה שעלתה מצודתי לכתוב בזה ורו"ם כתר לי ירבה מחול על התאחרי עד הנה לבוא אל המלך כי יודע צדיק נפשי לא מתוארה מטרדות הזמן ומה גם כי נחלתי ברוב הימים רבות צרות כתרוני סבבוני עד שלא נתנוני השב רוחי ועל כן באו דברי שלא כסדרן אחת הנה