שמחה לאיש כ

מן הקושי דהרי בני בישן שאלו כהוגן אם חייבים לקבל חומרא שנהגו אביהם וכל זה השיב להם כפי שאלתם דחייב הבן לעשות מעשה אביו ולזה השיב להם מקרא דאל תטוש וגו'. שו"ר להלק"ט סי' ק"ג שנרגש מזה ותי' כעין מ"ש בעניותי ושש לבי ועלז. אלא דלדבריו ז"ל קשה ממ"ש בחולין ד' ק"ה אמר מר עוקבא אנא לגבי אבא חלא בר חמרא וכו' והלא כיון שזה היה מנהג אביו היה חייב לקיים מדכתי' אל תטוש וגו' ועי' בס' סמיכה לחיים סי' ה' ד' ל"ב כמה תי' נאמרו על קו' זאת כמ"ש יעש"ב. ולדידי חזי לי להליץ דקרא דאל תטוש משמעותו הוא מנהג משא"כ קרא דשאל אביך דמשמעותו הוא דין ולא מנהג זה נלע"ד ודו"ק: עוד הביא לנו הרמ"ץ הי"ו מ"ש הגאון חת"ס ז"ל שהק' לדעת החולקים על ר"ת ז"ל וסוברים דאין לברך על המנהג מההיא דאיתא בפ' מקום שנהגו ר"י חזא לבני חוזאי דמפרישין חלה מן אורוזא ואר"י וליכלה זר באפייהו וכו' ועל זה הצ"ע הרב חת"ס ז"ל והרב מ"ץ הי"ו העיר עליו מב' הצדדים יעש"ב. ואנא דאמרי אחרי המחי"ר מכת"ר דברי ה' חת"ס ז"ל מגומגמים וקשה לזווגם דבתחי' כתב משם התוס' דאיכא אינשי דלא ידעי וסברי דאורז חייב בחלה מן התורה וע"ז כתב וז"ל וצ"ע לד' החולקים על ר"ת וס"ל דעל שום מנהג אין מברכים א"כ הכא ע"כ לא ברכו על חלת האורז שהרי ידעו שהוא פטור מן התורה וכו' ובאמת פלא דעדיין לחלוחית הדיו קיימת שכתבו התוס' דאיכא אינשי דלא ידעי וסברי דאורז חייב בחלה מן התורה ודאי שיברכו ג"כ ואם עיקר קושיתו שאם אין מברכין על המנהג והעולם לא ידעו שאורז פטור מן החלה ובודאי מברכין א"כ יפה אמרי' ניכליה זר באפייהו ומאי פריך דברים המותרים וכו' אם זו היה כונת קושיתו הגם דלא משמע הכי מדבריו גם לזה יש תשו' דודאי אם היינו רואים שמברכים על הפרשת חלה פשי' דהיו מונעים אותם אבל ר"י חשש שכיון שהנשים הם המפרישות החלה מי רואה אותם כ"א נשי לקראת נשי וכ"ז אמרי' ניכליה זר באפייהו כדי שלא יברכו ברכה לבטלה. וע"ז השיב אם יאכל זר באפייהו יתבטלו מלהפריש חלה מן האורז כי יבינו שאין עליו דין חלה. ולזה השיב דהוי דברים המותרים וכו' אבל אנה"ן אם היית עושה תקון אחר שלא יתבטלו מלהפריש חלה רק מלברך כן דברת אבל לאוכלה זר באפייהו ויתבטלו מלהפריש חלה לא יתכן מטעם דברים המותרים זה נלע"ד לפרש בכונת הש"ס לד' החולקים על ר"ת ז"ל. תו חזיתיה לה' מ"ץ הי"ו שהביא מ"ש הרמב"ם בה' ממרים וכו' וחילק לפי דעתו הפרש שיש בין תקנה למנהג ועפ"י יסוד חילוקו דחה דברי הגאון חק"ל ז"ל וכתב דמה לתבן את הבר וסו"ד העלה דברי הר' חק"ל ז"ל דצ"ע. ואנא דאמרי סלח נא הידיד! דלא הביט למ"ש המרדכי ז"ל בפ"ק דב"ב משם הרב אביגדור לענין דמנהג מבטל הלכה הביא ראיה לדבריו מההיא דאיתא בפ' השוכר את הפועלים ד' פ"ג ע"ב אמר ר"ל פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב שנא' תזרח השמש יאספון יצא אדם לפעלו וגו' והק' בש"ס וניחזי היכי נהוג עלמא וכו' מוכח דמנהג דוחה את דין התלמוד גמור הגם שמצאו לו סמך מן התורה וכו' יעי"ש. ולפי"ז נפל יסוד החילוק אשר רצה לחלק ובנה עליו דייק ונהרס הבנין לפקע"ד ודברי החק"ל ת"ק ז"ל שרירים וקיימים. ומ"ש שמצא תבלין לדבריו ממ"ש רש"י ז"ל במס' ביצה ד' ד' ע"ב בד"ה לימא וכו' ובד"ה והא רב אסי וכו' ובד"ה ספוקי וכו' לדידי לא ראיתי שום תבלין כלל: מעתה ניהדר אנפין לנדון השאלה דנ"ד העולה לפו"ד לפקע"ד המעט הוא. הנה מור"ם ז"ל בא"ח סי' תרס"ט דקדק בלשונו הטהור וכ' וז"ל ועוד נוהגים במדינות אלו להוציא בש"ת ערבית ושחרית כל ס"ת שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות וכ"מ לפי מנהגו וכו' יע"ש הרי להדיא דנקט דהמנהג הוא להוציא כל הס"ת שבהיכל ומייתי לה משם ס' המנהגים ועיני ראו בס' מנהגי מהרי"ל ז"ל שכתב בפירוש בה' לולב דביום ש"ת מוציאים כל הס"ת ואחרי ראות דברים הללו מפורשים דדקדקו לו' להוציא כל הס"ת מאן ספין ומאן רקיע לשנות המנהג אשר נהגו ראשונים כמלאכים על פיהם: והן ידוע דשורש דין זה הוא במהריק"ו ז"ל סי' ט' שהביא משם רב האיי גאון ז"ל דאפי' בדבר דאיכא משום שבות המנהג שנהגו לכבוד התורה דוחה אפי' איסור שבות וכו' דאפי' היה אותו כהן חכם כשמעון ן' עזאי וחביריו וכו' דאין לנו לשנות המנהג וכו' יעש"ב מה שהאריך הרחיב הדברים. כ"ש בנ"ד דכבר נמצא בדברי מור"ם ז"ל ומנהגי מהרי"ל ז"ל בפירוש איתמר דמוציאים כל הס"ת מי יערב אל לבו לבטל המנהג הקדום עפ"י השערתו ועינא דשפיר חזי להבאה"ט ז"ל בא"ח סי' תר"ץ על מ"ש מהר"ם ז"ל בס"ק טו"ב דנוהגין להכות את המן ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע וכו' כ' הבאה"ע ז"ל משם מהריק"ו ז"ל בשו' קמ"ד דאם נמצא המנהג בשום פוס' אין לשנו' המנהג ואפי' יש במנהג צד איסור ואפי' במנהג מקום אחד לבד אמרינן מנהג מבעל הלכה יע"ש אחר כל אלה הדברים מה מקום נשאר לשום חכם לשנות שום מנהג: ומה מאד צר לי בראותי מ"ש הרב ב"ח ז"ל בא"ח סי' ס"ח על מ"ש הטור ז"ל דטוב ויפה לבעל קריאת קרוב"ץ שהיה מנהג להפסיק בברכות דק"ש ולקרותו והיו מפסיקים בדברי הבאי ושיחה בעלה ואפי"ה העד העיד הרב ב"ח ז"ל שחכם אחד רצה לבטל מלו' קרוב"ץ וב"מ לא השלים שנתו ואם היה רואה הרב ר"א הקליר ז"ל זה בודאי שהיה מסכים לבטלו עם כ"ז כתב שאין לשמוע לדברי ריב"ה ז"ל בזה וכו' יעש"ב ובאמת נרתע כל גופי בראותי דבריו אלו: ואחר שכבר ראו עיניו של הרב מ"ץ הי"ו מ"ש הרב לב חיים ח"ב סי' ט' מה שהאריך הרחיב בדיני המנהגים וחומרותיהם איני צריך להאריך עוד ושם בסי' קכ"ז חזר וינופף ידו בענין הושענות אם לעשותן קודם קס"ת אחר ההלל או אח"ך וחלק על הרב כמוהר"י אביגדור ז"ל דאין לשנות המנהג: ועינא דשפיר חזי בס' סמיכה לחיים בח' א"ח סי' א' עלה בדעתו לאסור איסר על חבירים של החברה שיוצאים מביהכ"ן בשעת קס"ת ואפי' באמצע הקריאה כמ"ש רז"ל מדכתי' ועוזבי ה' יכלו דאיכא איסורא וסכנתא והרב הגאון מ"ז החק"ל ז"ל לא הסכים עמו לבטל המנהג בשום אופן יעש"ב זאת ועוד ראו עיני להרב פרח שושן ז"ל כלל ב' סי' ה' דעשה מעשה בק"ק שכבר עלו כל היחידים לס"ת ביום ש"ת ועדין לא באו אנשי החברה וגזר אומר שיחזרו עוד הפעם יחידי הקהל לעלות לס"ת הגם דאיכא טורח צבור הרבה וס' ברכה לבטלה ואסיק דליכא שום נדנוד איסור נגד המנהג וחיליה ממ"ש הרב כמהר"י פ'אראג'י ז"ל שחלק על ה' גו"ר ח"א כלל ב' סי' כ"ב שרצה לאסור לאלו שעולים לס"ת בש"ת בכמה קהלות וקורין אותה קריאה עצמה מטעם ס' ברכה לבעלה והר"י פ'אראג"י ז"ל חלק כליו שם ממ"ש הרב מהריק"ו ז"ל דדבר שהוא לכבוד התורה