שמחה לאיש יט

דברי הרב קרבן אהרן ז"ל דהכריח בהכרח דעיקר חיוב המזונות בבניו כתיב ומהם למדנו לחיוב מזונות לאשה וכאמו"ל. ובודאי דזהו דעת המשל"מ ז"ל בדעת הרמז"ל אין כאן מקום להסתפק וכמובן. אלא דיש לתמוה על ה' מש"ל ז"ל בה' עבדים שם דאסיק בפשיטו' דאם יש נכסים לבנים במה להתפרנס דאין האב חייב במזונותיהם וכו' יע"ש ולא זכר שר לדברי ה' מהר"מ שהביא הרא"ה ז"ל בשמו כאמו"ל דאפי' אם נפלו להם נכסים מבית אבי אמם דחייב לזונם ואולי אפשר לחלק וק"ל: באופן דתיבת "מנהג" דנקט הרב מש"ל אשר הביא דבריו הרה"ג פחד יצחק ה"י אין הכוונה מנהג שנהגו כאשר חשב הרב הנז' ה"י שהוא כשאר מנהגים שהוקבעו בעיר אחת או בכל העיירות אלא הוא מנהג אנושי ושכלי וטבעי קרא כדכתי' כרחם אב על בנים וגו' דזהו טבע העולם בין בישראל בין באוה"ע שזנין את נשותיהם וב"ב בכל לב ובכל נפש וזהו גלוי וידוע לפניו יתש"ל שהוא ברא ויצר טבע האדם שבודאי יזון האב את אשתו ובניו ואמעו"ל חייבו לאדון וכאמו"ל: ואולם הקו' שהק' הרב פחד יצחק הי"ו להמשל"מ ז"ל עמ"ש בהל' נע"ב למ"ש בהל' סוטה דדבריו סתראי אף שהיא קו' גדולה וחזקה לעין כל רואה. ולא אכחד דזוהי כוונת הר' הגאון מהר"י כולי ז"ל המגיה שציין שם בה' סוטה וז"ל וע' בה' נע"ב וכו' וכמ"ש הרב המובהק מ"ץ הי"ו. ומציאה מצא הרב המו' מ"ץ הי"ו בס' ישרי לב בק"א להרב הגאון אור היר"ח ז"ל שהק' קו' זאת והרבה להפליא על הרה"ג פחד יצחק הי"ו עד שהחליט המאמר כי ח"ו משם העתיק הדברים חלילה הס כי לא להזכיר והערה איזה הערות על הרב הגאון ז"ל הנז"ל וסיים בדבריו דזהו שציין הרב ז"ל לחזור על לימודו ולא הספיק אתד"ק הי"ו. ונעלם מעיני דמר שכבר חזר על לימודו בחק"ל אה"ע סי' פ' ד' קס"ט ע"ב וע"ג באר היטיב יעש"ב. אך מה שלבי אומר לי לפקע"ד דאין כאן שום קו' על הרב מש"ל ז"ל כו"ע. ועם הרבנים הגאוני' הס"ר שהפליאו עצה בדברי הרב מש"ל ז"ל דסותר דידיה אדידיה. ואען ואומר כי הנה אמת דבה' נע"ב כתב הרב מש"ל ז"ל דאתא קרא לקיים המנהג שנהגו לכתוב כתובה כמו שמצינו גבי עבד דאתא לקיים המנהג ולחייב לאדון במזונות אשתו ובו"ב של העבד וכו'. אבל לומר שיבא קרא לבטל מנהג שנהגו לכתוב כתו' דנימא דאתא קרא להפסידה כתובתה ולבטל המנהג בזה לא מצינו בשום מקום דלייתי קרא דכי תשעה אשתו לומר שתפסיד כתובתה ולהכי קא מתמה המשל"מ ז"ל בה' סוטה קרא למה לי וכי אפשר דאתא קרא להפסידה כתו' שהיא מדס"ו. וכונתו מסתיים דנימא דאתא קרא לאשר ולקיים מה שעתידים רז"ל לתקן או לנהוג אבל שנאמר דאתא קרא לבטל המנהג שינהגו או לעקור התקנה שיתקנו רז"ל לא יסבלהו שכל האנושי וזוהי תמיהת המשל"מ ז"ל שתמה פעמיים קו' זאת בה' סוטה ולמטונייהו דהרבנים הגאונים ז"ל תקשי להו ממ"ש המשל"מ ז"ל עצמו שם באותו פרק בה' סוטה על מ"ש הרמז"ל שם ה' ח' בבועל ארוסתו בבית חמיו דאין המים בודקין אותה משום דכתי' ונקה האיש מעון. וכ' ה' מש"ל ז"ל שם דטעם הרמז"ל משום דאסרו חז"ל לבעול בלא חופה הרי דאתא קרא לקיים התקנה שתקנו רז"ל הפך דבריו ז"ל שם. אבל עפי"ה ליכא קו' כלל זה נלע"ד לתרץ בעד המשל"ם ז"ל ודו"ק: ואולם עיקר הקו' שהק' המשל"מ על הרמז"ל בה' נע"ב דמאחר דפסק דכתו' מד"ס איך חייב למפתה כתובה כמהר הבתולות וכו' לא אדע שכול מאי קק"ל שהרי הכי כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו במס' כתובו' ד' יו"ד וז"ל וראיתי מפרשים דאפי' הרגילו לכתוב דחזו ליכי מדאורייתא מורו דכתו' אשה מדרבנן וחכמים תקנו חמשים כסף ומדאורייתא פי' משקלם האמורים בתורה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואסמכוהו אקרא דכמהר הבתולות משו"ה נהיגי למכתב דחזו ליכי מדאוריי' שלא יטעה אדם לומר כיון דמדרבנן היא לא תגבה אלא חמשים סלע מדינה ודברים של טעם הם עכ"ל: הראת לדעת דמפותה כיון דגלי קרא כמהר הבתולות פשי' דחייב בכתו' כבתולה. ומינה אסמכוהו רבנן לשאר הכתובות של הבתולות לכתוב דחזו ליכי מדאורייתא. והכי איתא בירוש' בפ' אלו. נערות ד' ה' אמ"ר חסדא המפתה לכשיוציא כשלא רצה לכנוס וכו' תני ר' ישמעאל כסף ישקול כמהר הבתולות מגיד שהוא עושה אותם עליו מהר ואין מהר אלא כתובה כמד"א הרבו עלי מאד מהר ומתן עכ"ל. ואילו במס' נז' בסוף איתא בירוש' במתני' נותן לה ממעות א"י ודא אמרה שמטבע א"י יפה מכל הארצות הדא מסייעא למ"ד כתו' אשה מן התורה ודלא כרשב"ג. והדבר ק' לשמוע וכי לא מצא עזר למ"ד כתו' מן התורה רק ממ"ש במתני' נותן ממעות א"י הלא כתב בפ' אלו נערות דכמהר הבתולות היינו כתובה כמד"א הרבו עלי מאד מהר ומתן משמע דכתו' היא מן התורה. אל"ו בהכרח לו' דבמפותה גלי קרא דוקא דדינה כבתולה ולא כבעולה יען הוא עשה אותה בעולה. וא"כ לא נשאר שום קו' על הר"מ ז"ל לפקע"ד המעט הוא ודו"ק: וחזיתיה להרב מ"ץ הי"ו שהביא דברי הגאון חת"ס ז"ל בח' יו"ד סי' קצ"א מה שחקר דמאי שנא דבמצוה דרבנן שייך לברך וצונו וכו' ומ"ש מנהגא דקי"ל דחיובא איכא וכו' א"כ אמאי לא יברך עליהם ויאמר וציונו לקיים אל תטוש תורת אמך והרי מנדין על העובר וכו' ועל חקירה זאת רצה הרב מ"ץ הי"ו לחלק ג' חילוקים וכו'. ואשר אני אחזה דכל הג' פנים שכתב עמו הס"ר אין בהם כדי שביעה ראשונה מ"ש דעל מצוה דרבנן מוזהר לקיימו מטעם לאו דלא תסור וכו' אבל קרא דאל תטוש אינו אלא אסמכתא וכו' אבל פשטיה דקרא לאו בהכי מיירי וכו'. לדידי מאחר שעינינו הרואות דר' יוחנן אסר להו לבני בישן מלילך בע"ש מצור לצידון וחיליה מקרא דאל תטוש הרי נכלל בכלל לאו דלא תסור. שנית מ"ש דהיאך נברך על חבטת ערבה וציונו וכו' דהיכן ציונו הלא קרא דאל תטוש וגו' לא יורה רק שלא ליטוש מנהג אבותינו ואם היינו מברכים וציונו לקיים מנהג אבותינו היה צודק וכו' אבל היאך נברך על דבר בפרטות וכו' גם בזה לא ניחא לי לענ"ד חדא דאיך יאמר היכן ציונו הלא כבר הקשו כן בש"ס היכן ציונו ותי' מקרא שאל אביך וגו' וא"כ במנהג נמי וציונו מאל תטוש וגו'. ותו דבאמת נימא דזו היא כונת חקירתו של הרב חת"ס ז"ל דאמאי לא אמרי' אקב"ו לקיים מנהג אבותינו והיכן מצא להרב חח"ס ז"ל שאמר לברך על דבר בפרטות? ואל הג' ל"ו ב"א שכתב דיש מנהגים גרועים וראוי לבטלם וכו' האמת אתמהה! איך יאמר דברים כאלו דאעיקרא ראשונים כמלאכים לא ינהגו מנהגים גרועים חלילה! חלילה! ותו דלא הק' הגאון ז"ל כל מנהגים גרועים רק על מנהגים שנהגו מימות הראשונים עד עתה עדיין נוהגים אותם ואינם גרועים חלילה! למה לא יברכו וציונו: תו חזה הוית להרב המו' מ"ץ הי"ו שהק' לר' יוחנן דלמה אמר לבני בישן קרא דאל תטוש ולא אמר להם קרא דשאל אביך ויגדך וכו' והצ"ע. ולדידי אין זה