שמחה לאיש קצט

להודיעך כחן דחכמים דאפי' השיאה וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא דאב וכו' מוכח דחכמים ס"ל לאפוקי מדר"י ולגרוע מס' ר"י ולפי דבריהם ז"ל אדרבא ר"י אלים כחו טפי בעני והעשיר דלרבנן יהבינן לה עי"ן ולר"י יהבינן לה פחות מעי"ן וכבר ראתה עיני להט"ז ז"ל. שם בסי' קי"ג ס"ק א' שהאריך בזה והקשה עצמו לד' הרא"ש ז"ל כמו שהקשיתי בעניותין ואסיק דאם השיא בת בחייו בזה גם הגאונים ז"ל מודים דנותני' לה כמו שנתן לראשונה אפי' טפי מעי"ן וזהו דעת הטור ז"ל דבתחילה נקט אם השיא בת בחייו יתנו לשניה כמו שנתן לאחותה ואח"כ כ' ס' הראב"ד ז"ל ואח"כ הביא מחלוקת הגאוני' ואחר שכתב ס' הגאון דס"ל דאין אומדין אלא לגרוע כ' וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל מכח דס"ל להטור לחלק בין היכא שהשיא בת בחייו לאומדנא היכא שלא השיא דבהשיא אפי' נתן לה יותר מעי"ן יהבינן להשניה כמו הראשונה יע"ש בדברי הט"ז ז"ל שהאריך למעניתו והביא משם רש"ל ז"ל שכ' על מ"ש הטור ז"ל וכן היא מסק' א"א הרא"ש ז"ל וז"ל לאו בכל אומד קאמר דהא אם השיא בת בחייו נותני' לשניה כמו שנתנו לראשונה מכח אומדנא אפי' יותר כדלעיל עכ"ל גם ה' בית שמואל ז"ל ס"ק ב' כ' וז"ל לכאורה משמע מהטור אם השיא בת בחייו אז אפי' לדעת הפוס' דאין אומדין ליתן לה יותר מעי"ן מ"מ אם כבר נתן יותר מעי"ן נותני' גם לזו יותר מעי"ן וכ"כ מהרש"ל וגם הפרישה כ"כ בשם רש"ל נחלק עליו בדרישה ונדחק ליישב דברי הטור וגם הב"ח נדחק ליישב דברי הטו' והט"ז ז"ל הצריך דזהו דעת הטור לחלק בין השיא ללא השיא יעש"ב [ולא זכר ש"ר לקיצור פסקי הרא"ש בפ' מצי' משנה י"ב יעש"ב ואולי דהתם בפסקי הרא"ש ז"ל כתב דעת אביו ז"ל הגם דליה לא ס"ל הכי] וראיתי להרב להם רב ז"ל בסי' מ"א שרצה לחלק בין השיא ללא השיא ודחה חי' זה מדברי הרא"ש ז"ל דס"ל דאפי' השיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן אין להוסיף יותר על עי"ן והאמת שכן מוכח מדברי הרא"ש ז"ל אך מה שנסתייע גם מדברי הרי"ף ז"ל שהרב אלפס ז"ל הביא מחלוקת הגאונים וז"ל וחזינן לגאון אחד שכתב הא דאזלינן בתר אומדן דעת האב הוא לגרוע מעי"ן וכו' וגאון אחד אמר דר' יאודה דאמר אם השיא וכו' דאזלינן בתר אומדן דעת האב סתמא קאמר לא שנא לפחות ול"ש להוסיף וכיון דאפסיקא הלכתא כוותיה דר"י כוותיה עבדינן והיכא דידעינן אומדן דעתיה דאב יהבינן לה כמו דאמוד בין לפחות בין להוסיף וכו' יע"ש ומדנקט גאון האחרון דברי ר"י דאמר אם השיא בת בחייו וכו מכלל דלגאון הא' אפי' אם השיא בת בחייו ונתן לה טפי מעי"ן אנן לא יהבינן לה רק עי"ן או פחות ומזה הוכיח ה' לח"ר ז"ל דמאן דס"ל לפחות הוא אפי' השיא בת בחייו יעש"ב. ואני עני לא ידעתי מהיכא יליף לה שהרי מה שהביא הגאון דבר"י הוא בהכרח דמדקאמר ר"י אם השיא בת בחייו ינתן לשניה וכו' דאשמועינן דאזלינן בתר דעת האב ומינה ילפינן היכא שלא השיא בת בחייו דאמדינן דעתיה דאב וזהו שאמר שמואל לפרנסה שמין באב היכא דלא השיא והוא נלמד מדברי ר"י ואמטו"ל הגאון האחרון שסובר דבין לפחות ובין להוסיף הוכרח להביא דברי ר"י דסתמא קאמר ינתן לשניה וכו' ומינה נקיש להיכא דלא השיא דאזלינן בתר דעת האב והכי מוכח בדקדוק דבריו שאחר שכ' וכיון דאפסיקא הלכתא כר"י כוותיה עבדינן וסיים בדבריו וז"ל והיכא דידעינן אומדן דעתיה דאב יהבינן לה כמו דאמוד בין להוסיף בין לפחות וכו' ולבהג' דברים הללו מיותרים אחר שאמר וכיון דאפסיקא הלכתא כר"י כוותיה עבדינן בין להוסיף בין לפחות הא תו למ"ל למיכתב עוד והיכא דידעינן וכו' אל"ו דכונתו להודיענו כיון דעיקר הלימוד הוא מדקאמר ר"י אם השיא וכו' דאזלינן בתר דעת האב מינה נקיש להיכא דלא השיא דאמדינן דעתיה דאב והגאון הראשון סובר דאף דעיקר הלימוד הוא מדר"י מ"מ השיא שאני שהוא רצה לוותר ממונו משא"כ ביתומה דעליה דידן רמיא האומדנא לא אמדינן יותר מעי"ן אבל כשהשיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן מהיכא שמעינן מדבריו של הגאון הראשון דלא יהבינן לה יותר מעי"ן אחר שהאב עשה מעשה רב וגילה דעתו שרצונו ליתן יותר מעי"ן באופן דמה שנסתייע ה' לח"ר מדברי הרי"ף ז"ל לפי קע"ד אחר המחי"ר לא שמא מתיא והאמת דמה שתמהנו מעלה למאי הלכתא נקט ר' יאודה אם השיא מאחר דאין הפרש בין השיא ובין לא השיא הול"ל אמדינן דעת האב כדאמר שמואל וכאמור לעיל התמיהה קיימת! נקטינן דשתי מחלוקות בדין זה. זה יצא ראשונה מחלוקת ר"ח והתוס' והרא"ש ז"ל עם רש"י והראב"ד והרמב"ן ז"ל אי אמדינן דעת האב לפחות ולא להוסיף או אפי' להוסיף. ומחלוקת השני בהשיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן אם גם בזה אמדינן לפחות ולא להוסיף או גם להוסיף אפילו לד' ר"ח ודעימיה דאמר לפחות: אמור מעתה ד' הרמב"ם ומרן ז"ל מלבד דהה"מ והר"ן והרשב"ש בסי' תקס"ט והח"מ והעה"ש וה' שמן המור ושולחנו של אברהם כולהו ס"ל דדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ד אף להוסיף וע' לה' נאמן שמואל ז"ל בסי' ס"ג שכ' דד' הרי"ף ז"ל כס' גאון האחרון דאומדין אף להוסיף וכן דעת הרמב"ם ז"ל והיא ס' השה"ג שכתב והגאונים ומימו' כרבינו ודלא כמו שהבין מפ' הרב הפוס' הי"ו דתיבת והגאוני' ומיימו' כרבינו הוא מחובר למעלה. אלא הוא נפרד תיבות הגאונים ומיימו' כרבינו דס"ל אפי' להוסיף וכן הוא האמת: אלא אף אי נימא כס' המהר"ם ב"ח בכת"י דס"ל דלא הכריע מ"מ בהשיא בת בחייו מוכח דס"ל דכמו שנתן לראשונה ינתן לשניה דבתחילה נקט דאומדין דעת האב מריעיו ומיודעיו לפי כבודו וכו' ואח"כ כתב ואם השיא בת בחייו אומדין בה דמשמע דאומדין בה הכוונה דאומדין בבת ראשונה כמו שנתן לראשונה ינתן לשני' ממש וזהו דע' מרן ז"ל דכוותי' עבדינן ואתכא דידי' סמכינן ודאי דצרי' ליתן כמו שנתן האב לראשונ' מדקאמ' דאמדינן בה דכוונתו בבת הראשונה ומ"ש אומדין ולא קאמ' ינתן לשניה כמו שנתן לאחותו הראשונ' הוא למעוטי היכא דידעינן בבירור שהעני וירד מנכסיו דאז לא ינתן לשניה כאחותה הראשונה אליבא דכ"ע וע"ז הגיה מור"ם ז"ל אחר שכתב מרן ז"ל אומדין בה כתב הוא ז"ל ואם היה עשיר והעני וכו' שלא תטעה לומר אומדין בה דהיינו שיתנו לה כאחותה לעולם אלא דוקא מסתמא כל דלא ידעינן אם נשתנה מצבו ודעתו אומדין בה אבל אם ידענו שהעני בממון או בדעת אזלינן אחר דעתו האחרונ' והם דברי הראב"ד שהביא דבריו הטו' הגם דהראב"ד ס"ל דלהוסיף אמדינן: באופן דד' הרמב"ם ומרן ז"ל דנקטו בלשונם אומדין בה כונתם דנותנים לשניה כמו שנתן לראשונה ממש בין שנתן עי"ן בין נתן לה יותר מעי"ן בין נתן לה פחות מעי"ן. וכ"כ רש"י ז"ל בפי' המשנה שאמר ר' יאודה אם השיא האב בחייו את הבת הראשונה ינתן וכו' בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר עכ"ל. ומידי הוא טעמא דכתב הר"ן והה"מ דד' הרמב"ם ז"ל ורש"י והרמב"ן כולהו מסכימים בדעת א'