שמחה לאיש קצח

מכלל דלת"ק אפי' עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה הא לית ליה אלא מאי עני עני בדעת וכו' וקתני שמין את הנכסים וכו' ותיובתא דשמואל ומשני הוא דאמר כר"י וכו' ונימא הלכה כר"י ומשני אי הוה אמר הלכה כר"י הו"א דוקא השיאה דגלי דעתיה וכו' קמ"ל טעמא דר"י ל"ש השיאה ל"ש לא השיאה ונקט השיאה להודיעך כחן דחכמים דאפי' השיאה דגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא דאב וכו' יע"ש! והרמב"ם ז"ל בפ' ך' מה' אישות ה' ג' ומרן ז"ל בס' הקצר באה"ע סי"ק י"ג סק"א כתבו וז"ל האב שמת והניח בת אומדין דעתו כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסה ונותנים לה ומנין יודעי' אומדן דעתו מריעיו ומיודעיו ומשאו ומתנו וכבודו. ואם השיא בת בחייו אומדין בה ואם לא ידעו ב"ד אומדן דעתו נותנים לה מנכסיו עישור לפרנסה עכ"ל ומור"ם ז"ל הגיה שם וז"ל ואם היה עשיר והעני או וותרן ונשתנה דעתו הולכים אחר דעתו האחרונה וכתב עליו ה' בית שמואל ז"ל שם ס"ק ג' וז"ל ונשתנה דעתו היינו בידוע שנשתנה דעתו אבל אם אין ידוע שנשתנה דעתו אמרינן דלא נשתנה דעתו והיינו פלוגתא דר"י ורבנן והלכה כר"י עכ"ל וכן פי' שם הגהות הטור למוהרלנ"ח ז"ל דפלוגתייהו דר"י ורבנן היינו באין ידוע שנשתנה דעתו דלרבנן חיישינן שמא נשתנה דעתו מוותרן לקמצן ויהבינן לה עישור נכסי ולר"י לא חיישי' ויהבינן לה כדרך שנתן לראשונה אבל אי ידעינן בבירור שנשתנה דעתו מודה ר"י דלא יהבינן לה אלא לפי דעתו האחרונה לכ"ע וכן פי' הרב מוהר"א קובו ז"ל בס' שני המאורות הגדולים סי' י"א וכפי' הרב גאון עוזינו בס' שמחת יו"ט סי' ט"ו והכריחו כן מהסוגיא וכן פי' ה' מקור ישראל הנד"מ למוהר"י בורלא סי' י"ח וכ"כ ביאור הגר"א ז"ל יע"ש: ושוב הביא לנו הר' הפו' הי"ו מחלוקת הגאונים דפליגי בהא דאמר שמואל לפרנסה שמין באב אי הוי דוקא לפחות ולא להוסיף על עישור נכסי או הוי אף להוסיף אשר הביא דבריהם הרי"ף ז"ל שם בפ' מצי' והרא"ש ז"ל שם בפסקיו: וכשאני לעצמי טרם אענה אחת שאלתי כי לא פורש בשאלה דנ"ד גופא דעובדא היכי הוה וצדדי הספק אשר עליהם תחול השאלה ואפרש שיחתי שא'ול באחת אמינא לע"ד ממ"נ אם הך עובדא דנ"ד הוה שהוברר בבירור גו"ש שמה שנתן ראובן לד' בנותיו היה פחות מעישור נכסי א"כ לא ידענא באיזה טענה יש לה מצח להבת הזאת החמישית לבא בטרוניא עם היורשים לתבוע מהם עי"ן ול"מ לדעת ר"ח והתו' והרא"ש ורבים דעמייהו דסברי מרנן דכל האומדנא הוא לגרוע ולא להוסיף. אלא אפי' לד' רש"י הראב"ד והרמב"ן ז"ל ודעמייהו דס"ל דאמדינן אף להוסיף כולהו מודים דרבנן דהיכא דהאב נתן לראשונה פחות מעי"ן כן ינתן לשניה אפי' העשיר כמו שיתבאר בע"ה וכ"ש בנ"ד דאדרבא מגרע גרע מראשונה לשניות הא ודאי פשיטא דלא יהבינן לה עי"ן וכס' ר"י דהלכתא כוותיה ואדרבא מלבד שאין לה שום זכות לתבוע מהיורשים לאידך גיסא צריכא להוביל שי תודות ותשואות המולות שהסכימו בטובם לתתן ת"ן ליראס שאם היה אביה בחיים היה נותן לה נדוניא למרבה כאחותה הרביעית ש"ן ליראס ועתה שמת לא היו נותנים לה ב"ד רשות שתתבע יותר דהכי קי"ל שעין באב וא"כ לצד הזה איני רואה מקום להסתפק: גם אם אינו ידוע הסכום שנתן ראובן דנ"ד לבתו האחרונה אם היה פחות מעי"ן או עי"ן או יותר גם בזה באיזה כח תתבע הבת הזאת החמישית הבאה מכח התקנה להוציא מחזקת היורשים דאוריי' המוחזקים בנחלת אביהם בטענת ספק שמא נתן עי"ן לבנותיו או יותר הלא יטענו נגדה נהי דבאת בתקנת חז"ל לתבוע עי"ן אך כל זה הוא בדלא השיא בת בחייו ואלו אבינו השיא ד' בנות ומלבד דלא העני אלא גם העשיר וגרע לשניה הרי נשתנה דעתו וא"כ מי יודע שנתן עי"ן לאחרונה בכדי שתקח את עי"ן והו"ל כדין שניהם טועני' ספק כדאיתא בח"מ סי' ע"ה ס"ק י"ח דנותן מה שברור לו ויוצא ידי שמים אף הכא נמי את שתובעת עי"ן אייתי ראיה דנתן אבינו לאחיותינו עי"ן ובואי לתבוע מאתנו כ"ש שראינו שנשתנה דעתו ובכן הא נמי פשי' לענ"ד שאין לה פה לתבוע מאחיה בטענת שמא הרי אנחנו נותנים מה שנתן אבינו ויותר:. אך בזאת מה שיחול הספק בנ"ד הוא אם תברר הבת הזאת החמישית בעדים שלהבת הגדולה שבגדולות נתן לה יותר מעי"ן ולג' בנות האחרונות נתן להם רק עי"ן דוקא. ובהכי יכולה לטעון שאף שנשתנה דעתו עכ"פ לא פיחת מעי"ן וגם אני תובעת מהם רק עי"ן דוקא ועוד יש להסתפק ס' אחר שהיא יודעת שהעשיר הרבה בין נשואי הבת הרביעית עד שמת וא"כ יש לצדד אם תוכל לתבוע עי"ן מהממון האחרון שהניח בעזבונו שזה יעלה לחלקה כהנה וכהנה ולפי קע"ד אמינא דזה תלוי במאי דפליגי הגאונים ז"ל אם האומדנא דשמין באב לגרוע או אפי' להוסיף אי פליגי גם בהשיא בת בחייו דאיכא צד לומר דהא דס"ל להגאון הראשון דאמדינן לגרוע ולא להוסיף ה"ד היכא דלא השיא בת בחייו בהא אמדינן בדעת האב לגרוע מעי"ן ולא להוסיף אבל אם השיא בת בחייו ונתן לה יותר מעי"ן בהא מודו דיהבינן לה מה שנתן האב לראשונה ולא חיישינן שמא העשיר או העני בנתים או בדעת או בממון דבזה גם התוס' והרא"ש ור"ח ז"ל יודו דאם נתן לה עי"ן דיהבינן לה כמו שנתן האב וכמו שמפורש בדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו רחב רחב. זולת אם נתן לה האב יותר מעי"ן בזה לד' התוס' והרא"ש ז"ל לא יהבינן לה רק עי"ן דוקא אפי' השיא בת בחייו והאמת דפירוש הרא"ש ז"ל והתוס' ז"ל דפירשו בדברי ר"י במ"ש דאם השיא בת בחייו ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה היינו ליתן לשניה או פתות מעי"ן או עי"ן דהיינו שאם נתן האב לראשונה פחות מעי"ן כן נמי יהבינן לשניה ואם נתן לראשונה עי"ן כן יהבינן לשניה אבל אם נתן האב לראשונה יותר מעי"ן בהא לא אזלינן בתר דעתיה דאב ולא יהבינן לה רק עי"ן דוקא ותו לא: ולפקע"ד הנני דן לפניהם בקרקע מי יתנני להבין דב"ק דהלא לפי פי' דפי' בכונת חכמי' פעמים שאדם עני בדעת כשהשיא את הראשונה והעשיר בדעת ועתה היה נותן לה עי"ן ופעמים שאדם עשיר בדעת ונתן לראשונה עי"ן והעני בדעת שעכשיו היה נותן לה פחות לא נוכל לאמוד דעתו הלכך יהבינן עי"ן לעולם באופן דלדבריהם בין לר"י ובין לרבנן כשהיה עשיר בדעת והעני נותנים לשניה עי"ן וא"כ למאי הלכתא נקטו חכמים בלשונם פעמים שאדם עשיר והעני מאחר דבחלוקה זו שניהם מוסכמים דנותנים לה עי"ן לא הי"ל למינקט כי אם חלוקא דעני והעשיר דבהא פליג ר' יאודה על רבנן וס"ל דיהבינן לה פחות מעי"ן ואי לא הוו נקטי בלשונם חכמים חלוקא זו דעשיר והעני לא הוה מקשי הש"ס מכלל דלת"ק וכו' הא לית ליה ולא היה צריך לתרוצי מאי עני בדעת והיותר תימה לפקע"ד לא אדע שכול מ"ש בש"ס ונימא הלכה כר"י ומשני קמ"ל טעמא דר"י ל"ש השיאה ול"ש לא השיאה ונקט השיאה