שמחה לאיש קצז

יעיד ד' עלינו או עדות שמים וארץ ראוי לקנסו מפאת היותו עובר על שבועתו: ועוד זאת יתירה ראוי לקנסו ממון אף אם לא נכתבה הכמביאלה וגם שלא היה קנין בבד"ח ולא מחילה במעכשיו ולא שום דבר לבטל האסמכתא וגם שלא היו מתנין שום תנאי ביניהם לתת זל"ז וזל"ז בביטול השדוכין עכ"ז ראוי לחייבו ולקנסו ממון יען קדשה בקדושין ויצא שמה בעיר מקודשת הגם דלהצריכה גט הדין דין אמת כמו שהורה מני"ר הרב הפוסק פחד יצחק הי"ו דאינה צריכה גט מ"מ בושה גדולה כזאת שקדשה ושלח לה בשמים להתקשט בהם ואחר כל זה חזר בו החתן אם חזרתו היא מבלי שום עילה וסיבה כי אם שבגד בה שנתן עיניו באחרת כאשר עינינו רואות בדור הזה פרוץ כי רבו כמו רבו נערים המתפרצים בעוה"ר אשר בנות ישראל הן הפקר בעיניהם ראוי לקנסו ממון כמ"ש הרב עבודת הגרשוני ז"ל בסי' ע"ד שנשאל בשדוכין שנגמרו בק"ס ולא היה שום קנס ביניהם וחייבו להחוזר לשלם קנס אף שלא פירשו בקנס ולא נטלו שום קנין על הקנס דלא גרע מן המבייש את חבירו בדברים שפוסקים בכל בתי דינים לפייס המתבייש לפי ראות עיניהם ולפי המבייש והמתבייש וכו' ונסתייע מתשו' מהריק"ו ז"ל שורש כ"ע שחייב דמי בושת אעפ"י שלא נכתב שום קנס בהקישור וכו' יעש"ב ולא זכר שר תשו' הרא"ש ז"ל כלל ק"א סי' ט' שכתב המבייש את חבירו ברבים נהגו בכל מקומות מושבות ישראל לעשות תקנה וסייג וכו' ולקנוס המבייש הכל לפי הענין וכן יעשו ב"ד בכל ענין לפי הראוי הכל לפי המבייש והמתבייש עכ"ל. ולפי דעתי זהו כוונת דברי התוס' ז"ל בפ' איזהו נשך ד' ס"ה ע"א בד"ה ומניומי וז"ל ועוד דבדין הוא שיתחייב החוזר בו מדין מבייש את חבירו דכוונתם דמן הדין חייב מדין מבייש אף שלא היה שום תנאי ביניהם. וכן כתב בס' פרי צדיק סי' י"ד שהביא מני"ר הרב הפוסק פחד יצחק נר"ו שחייב לשלם קנס כפי הנהוג אף שלא היה שום קנין ולא נתפרש סך הקנס שמצד הדין הוא מחויב בבושת והמנהג פשוט בזה יעש"ב. ומצאתי בס' ויאמר יצחק ח"א סי' קס"א שיצא לחלק חילוק חדש ונר' שהוא מוסבר ואמיתי דע"כ לא פליגי הרמב"ם והרא"ש ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל גם בשדוכין איכא אסמכתא והו"ל אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי ולזה היו עושים ח"ס ז"ל שטרות לסלק האסמכתא היינו כדי לחייבו בכל הקנס שקצבו והרא"ש ז"ל ס"ל דאין בשדוכין דין אסמכתא וחייב לשלם כל הקנס שקצבו אבל לשלם לפי המבייש והמתבייש כ"ע מודו דחייב לשלם בלי קנין ובלי קצבה לפי ראות עיני ב"ד הצדק והביא תשו' ה' פרי צדיק הנז' ודברי הר נחלת שבעה וגם הביא דברי הרב מים רבים ח' אה"ע סי' ח' ודברי ה' עבודת הגרשוני ז"ל הנז"ל ושוב הביא תשו' מהרימ"ט ז"ל בח"מ ח"ב סי' ק' הנז"ל שהפליג בענין הבושה דמשיאה שם רע בעיר שיאמרו אילו לא ראה בה דבר מגונה לא היה מדיחה בשתי ידיו עש"ב: נקטינן מכל האמור דראוי לקונסו ממון להחתן הזה דנ"ד לשלם להכלה דמי בושת דידה ולפי דעתי חייב החתן לשלם לה לא פחות מסך חמשים מאג'ידי שהוא חצי הסך שקצבו ביניהם בלתי מגרעת. וירוצו את גולגלתו ויכופו אותו ליתן הסך הנז' ואם יתן כתף סוררת לא יניחו אותו לישא אשה אחרת עד שיקבל עליו את הדין וישלם הסך הנז' להכלה עספ"א. זהו הנלע"ד להלכה ולמעשה וראוי להודיע להחתן שעדות שמים וארץ שקבל ושתק לפי דבריו לאו מילתא זוטרתי היא וצריך לפייסה שתתרצה למחול בושת דידה ברצונה הטוב בסך הנז' וצור ישראל י"מ וימ"ן לעבדו באמת וישר ולאפס פנאי לא אעלה ארוכ'ה: הצעיר יש"א ברכה ס"ט. סימן כ"א. מזה שלש ירחים הגעתי לפ' המקבל יקרת מכתבי מגי"ק הרב המובהק רב משרשיא מבני עליה כש"ת יצחק לבטון נר"ו מאר"ץ טוב יע"א תשובת שאלה על אשר נשאל בעי"ת מבני קהלתו. והוא השיב גדולה תשובה ברוחב מבינתו. ובהסכמת הרב המופלא רב כהנא כש"ת עזרא עלי הכהן נר"ו לפי רוב בקיאותו והניף את ידו דברים ככתבתן לפי גודל השגתו גם לרבות חתן הד'ר רב ועצום סובר הרזי' כש"ת שלום הדאייה הי"ו אשרי יולדתו. ולפי רוב ענותנותו בקש ממני הרב הפוס' פחד יצחק יצ"ו בבקשתו. אחוה דעי גם אני האמת לאמיתו. ויעקב אי"ש תם מה מצאת בי? הנה נא זקנתי והדבר אין בי! יעיד עלי חתנא דבי נשיאה כמה שגבו תלאותי עצמו טרדותי מאז הבוקר עד שליש הלילה לא יתנוני השב רוחי מעול הצבור והיחיד עלו על צוארי הכשיל כחי ואולם לעשות רצון צדיק אמרתי לחוות דעתי בקיצור נמרץ לבקרים לרגעים ואתיא מבינייא וזה החלי בס"ד! וזה תוכן השאלה ראובן אמיד בנכסים מזה כמה ונלב"ע וחלי"ש והניח אחריו ברכת ד' ב' בנים זכרים וששה בנות ארבעה מהן נשואות בחייו ונתן לבתו הגדולה ת' ליראס ולב' ולג' ש' ליראס לכל אחת ולרביעית ש"ן ליראס. והגם שבין נשואי השלישית לרביעית נתעשר יותר ממה שהיה בין נשואי ראשונה לשניה עכ"ז לא נתן לה רק ש"ן ליראס: והנה בעת"ה שנלב"ע ראובן הנז' וחלי"ש עמדו בניו ושדכו לאחותם ונתחייבו לתת לה נדוניא ת"ן ליראס וקודם הגיעה לפ' הנושא הקול נשמע כי בא המשודך לבית משודכתו והיה מפתה אות' שתתבע מאחיה עישור נכסי מעזבון אביה הנז' יען הוסיף בעשרו אחרי נשואי הבת הרביעית והאחים טוענים שאינם חייבים לתת לה כי אם כאשר נתן אביהם לאחיותיה וכן הלכה רווחת ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ואדרבא הם הוסיפו על אמדן דעת אביהם ונתנו לה ת"ן ליראס יותר מהבנות שהשיא אביהם בחייו. וביני ביני גבה טורא ביניהן האי תגרא וכו' עד שהעיזה פניה הבת המשודכת הנז' לבא עם אחיה בדינא ובדיינא וע"ז לשאול הגיעו מה שורת הדין נותנת ועפ"י דין תוה"ק יקום דבר ושכמ"ה! והנה הרב הפוס' פחד יצחק הי"ו בראשית מאמר הביא לנו שורש ומקור דין זה בש"ס כתובות בפ' מצי' האשה דס"ח ע"א מתני' יתומה שהשיאוה אמה או אחיה מדעתה וכתבו לה מאה או חמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי לינתן לה רי"א אם השיא אביה הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין את הנכסים ונותנים לה ואתמר בגמ' אמר שמואל לפרנסה שמין באב והקשו בש"ס מיתיבי הבנות נזונות ומתפרנסו' וכו' והק' עוד תנן וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני וכו' מאי עני ומאי עשיר אי נימא עני בנכסים עשיר בנכסים