שמחה לאיש קצד

ומשני אלא אימא בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כר' יאודה. והשתא ניחזי אנן מאי מק' הש"ס אי רשות אמאי דוחה שבת הלא אם הזידה חייבת לעשות פס"ש להנצל מכרת ואמטו"ל דוחה שבת אף דהוי רשות: והאמת דהר"מ ז"ל משמע דפוסק כר' יאודה שהרי בפ"ז ה"ג פסק דאם היו רוב הקהל עם צירוף הנשים טהורים הרוב עושים פסח א' והטמאים אינם עושים לא פסח א' ולא פס"ש פסח א' לא יעשו מפני שהיו מיעוט ופס"ש לא יעשו מפני שהנשים בשני רשות ובא' חובה והוו להו מחצה טמאים ואין מחצה עושה פס"ש. וכתב הכ"מ דפסק כרב דהכי מתרצינן בש"ס הברייתא כוותיה דרב דקי"ל כוותיה יע"ש והיא היא ס' ר' יאודה דס"ל דנשים בראשון חובה ובשני רשות ונמצאו דברי הרמב"ם סתראי דבפ"ב פסק כר' יוסי דנשים עושים חבורה לעצמן אפי' בפס"ש וכ' הכ"מ דפסק כר' יוסי יע"ש: זאת לא זאת דהיסוד שבנה עליו דייק הדר"ג שיח"ל דמי שהזיד בראשון אם הקריב בשני מיתקן עונו ופטור מכרת לדעת הרמב"ם ז"ל. לא כן אבי לא כן דעת הרמב"ם ז"ל דבס' המצות להרמב"ם ז"ל בס' מגילת אסתר במצוה ז"ן כתב להדיא דאם הזיד בא' והקריב בשני חייב כרת לרבי לפי שלדעתו אין השני תשלומין מן הראשין וההלכה בזה כולה כר' וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שהאשה בשני רשות יע"ש. הרי נפל היסוד ונהרס הבנין כולו. איברא דמדברי הר"מ בס' היד בה' ק"פ בפ"ה ה' ב' לא משמע הכי רק כמ"ש פאר"מ שיחי' ואולם צריכים אנו למשכוני נפשין ולפרש דבריו כי היכי דלא ליסתרו דבריו אהדדי: ותו ק' לענ"ד במ"ש כת"ר דאם הזיד בראשון מיתקן אם עשה השני לינצל מן הכרת דזוהי ס' ר"ח ן' עקביא בפרק האשה ד' צ"ג ע"א דפירשו בש"ס פלוגתייהו בהכי ור' נתן ור"ח ן' עקביא דלס' רבי דאם הזיד בראשון ושגג בשני חייב כרת וכן אם שגג בראשון והזיד בשני חייב כרת יען דס"ל דהוי רגל בפני עצמו ולר' נתן שני תשלומין דראשון אבל תקוני לא מתקן ליה [ופירש"י ז"ל וז"ל ומאן דלא אחזי בראשון לא מחייב לשני ומיהו תקוני לראשון מכרת אם הזיד בראשון לא מתקן ליה הילכך חייב כרת על הראשון אפילו הקריב בשני ופטור על השני אם שגג בראשון והזיד בשני דהא לית ליה חיובא באנפי נפשיה ובראשון הרי שגג עכ"ל] ולד' ר"ח ן' עקביא שני תקנתא דראשון הוא [ופירש"י וז"ל תקנתא דראשון מכרת דיליה דאפי' הזיד בראשון השני פוטרו מן הכרת עכ"ל יע"ש] נמצא דדוקא לד' ר"ח ן' עקביא הוא דהשני הוי תקנתא דראשון ואיך אפשר לומר כן דפסק הרמב"ם ז"ל כר"ח ן' עקביא הפך רבי: ועינא דשפיר חזי בתוספתא פ' ח' דהם הסברות הפוכות דר' נתן איהו ניהו ס"ל דאף על הב' חייב עליו כרת ולא רבי והוא תימה ואפשר לתרץ בדוחק: ועין רואה להגאון המשל"מ ז"ל בפ' ב' ה' י"ג גבי מי שחציו עבד וכו' שהקשה להרמב"ם ז"ל ולהכ"מ ז"ל דאיך פסק כר' יוסי מאחר דאמרו בש"ס כמאן אזלא הא דאמר ר"א וכו' כמאן כר' יאודה וכיון דאיכא אמורא דס"ל כר' יאודה הי"ל לפסוק כותי' יע"ש שהאריך הרחיב למעניתו. ובאמת פלא דלא זכר שר דהכ"מ בפ' ה' ה' ח' כתב דפסק כר' יאודה דר' אלעזר ס"ל כוותיה יע"ש וע"ז נרגש ממ"ש בפ' ב' ותי' מה שתי': ועיין לה' יד מלאכי בכללי הכ"ף סי' של"ד שכתב דהיכא דקאמר תלמודא כמאן אזלא וכו' היינו דהלכתא כאותו תנא דהאמורא ס"ל כוותיה יע"ש. ובירושלמי פ' האשה במקום ר' יאודה איתא דברי ר' מאיר יע"ש: סוף דבר דארבעה פסקי דינים שפסק הר"מ ז"ל סותרים זא"ז דבפ"ב ה' ד' מוכח דפסק כרבי יוסי וכן בפ' ה' ה' ב' פסק כרבי דבין בראשון ובין בשני חייב כרת והיא ס' ר' יוסי דבין בא' ובין בב' חובה. אך בפ' ה' ה' ח' ובפ"ז ה' ג' מוכח שפסק כר' יאודה: ולפקע"ד המעט אמינא מילתא דשוייא לתקן פסקי הר"מ ז"ל וכמתלמד מדברי מרן הכ"מ ז"ל. והוא דהר"מ ז"ל מפרש פלוגתייהו דהני תנאי ר' יאודה ור' יוסי דפליגי דוקא בשבת לר' יאודה ס"ל אשה בראשון חובה ושוחטין לעצמן אף בשבת ובשני רשות ואין שוחטין לעצמן בשבת רק נעשית טפילה לאחרים אבל בחול אף שהוא רשות יכולין לשחוט לעצמן ולר' יוסי בין בא' בין בשני שוחטין לעצמן ודוחה את השבת וכ"ש בחול וקרא דחטאו ישא לר' יאודה למעוטינהו לנשים מכרת בשני וממילא אינו דוחה שבת והוו להו רשות וקרא דככל חוקת הפסח אתאן לרבי דיכול לעשותה טפילת בשבת אבל בחול משום דהוי רשות לא יוכלו לשחוט לעצמן אתמהה! מעתה יבואו כל פסקי הר"מ ז"ל על נכון דמ"ש בפ"ב דהנשים יכולים לשחוט לעצמן אפי' בפס"ש מיירי בחול דאף ר' יאודה דסובר דבשבת אינם שוחטין לעצמן רק שנעשית טפילה מ"מ בחול יודה דיכולים לשחוט לעצמן. ובפ"ה ה"ה ג"כ פסק כר' יאודה דאינו דוחה שבת מטעם דאפורא ר' אלעזר קאי כוותיה וכמ"ש ה' כ"מ ז"ל ונסתלקה בזה תמיהת הלח"מ ז"ל לפקע"ד. וכן מ"ש בפ"ז ה' ג' דפסק כרב דאזיל בשיטת ר' יאודה וכאמור: שוב ראיתי אחד החיפוש דהרב סם חיי בליקוטיו ד' ט"ו ולהרב חק נתן בד' רכ"ז שתירץ כמ"ש בעניותי וששתי כעל כל הון. אך זוהי שקשה לענ"ד דהר"מ ז"ל בפי' המשניות בההיא דאין שוחטים את הפסח על היחיד שכתב בסיום דבריו והלכה כר' יוסי ונמצאו דבריו סתראי ח"ו וי"ל בדוחק ודו"ק: פש גבן להבין מ"ש בפ' ה' ה' ב' דפסק כרבי שחייב כרת בין בא' בין בב' דבזה התמיהה קיימת ואולם צ"ל בהכרח דלא פסק כן הרמב"ם ז"ל רק דוקא לזכרים ולא לנשים מאחר דכבר פסק בשני מקומות דנשים בשני רשות וכמובן: את זה כתבתי בעטי'ו של נח'ץ לאפס פנאי אולי יכשר. ועם כת"ר החכמה אולי יישר. והנני ידידו נצח באמת וישר. ואהבת כבוד גאונו בלבי חקוקה בששר. וד' ברחמיו י"מ וימ"ן לעשות הטוב והישר. כ"ד נא"ה מוקירו ומכבדו. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט.