שמחה לאיש קצג

שניהם הדר דינא כדינא דעלמא המע"ה: ותדע דכן הוא שהרי פסק מרן בש"ע סי' צ"ג ס"ק י"ב וז"ל שותף שטען על חבירו שכך היה התנאי ביניהם וכו' או שטען שהקרן שלו היה כו"ך והלה אומר אינו אלא פחות מנה וכו' וכו' אם רצה תובע ישביענו היסת על הטענה שכופר בה ואם רצה ישביענו שבו' השות' ויגלגל עליו את כל הדברים. ופ' הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' שלוחין ושות' ה' א'. והשתא תיקשי דדבריו סתראי ממ"ש בסי' צ"ג למ"ש בסי' קע"ט הנז"ל דאם טען השותף תרי תילתא דידי ותילתא דחבראי לא מהימנינן לי' ופלגי בשוה הרי דליכא עליו אלא שבו' הסי' או יגלגל עליו בשבו' השות' ולוקח בקרן כמו שאמר. א"ו דדוקא בדאיכא עדים שהניחו השותפים קרן שניהם בשותפות הגם דלא ידעי' כמה הניח כ"א בזה הוא דאמרי' דאין חזקה לנכסי השות' אף אם האחד מוחזק ולא מהימן לומר תרי תלתא דידי וכו' משום דהעדים מעידים ששניהם הניחו הקרן בשות' וזה הדבר שמוחזק בו הוא מהשות' והכי דייק בדברי הראב"ד ז"ל ובש"ע דחזו סהדי דהאי אייתי זוזי וזבינו עסקא וכו'. אבל כשלא הניח האחד קרן בשות' אלא שהאחד הניח קרן ואחד טורח בגופו ליכא למימר דשות' לא קפדי אהדדי כיון שאין לו שום זכות בנכסי השות' כ"א בריוח אם ירויחו ואמטו"ל בסי' צ"ג דליכא עדים שידעו שהניחו כ"א קרן בשות' כי אם עפ"י הודאתם ששניהם מודים שהניחו קרן בשות' וא"כ נאמן המוחזק לומר שהוא הניח קרן יותר מחבירו במגו דאי אמר שהשותף לא הניח שום קרן כלל. דאף דידעי כ"ע שהם שות' בעסק מ"מ לא ידעו שהניחו שניהם הקרן בשות' כאשר עינינו רואות כמה שות' שמשתתפים בכה"ג שהאחד מניח קרן והשני מסייעו בלי הנחת שום קרן. ולוקח חלק בריוח ועיין להגאון עוזינו מוה"ר שמחת יו"ט ז"ל סי' כ"ו] ולא ראי זה כראי זה. והשתא דאתית להכי אימא לי איזי מה דמות יערוך הך דינא דסי' קע"ט עם ספיקו של הגאון הרב חק"ל ז"ל דבסרסוריא ליכא שום קרן רק ששניהם טרחו בגופם וגמרו הסרסוריא ואם היה מוחזק אחד מהם היה ודאי נאמן בשבו' היסת שכך היה התנאי ביניהם והיה לוקח שני חלקים וע"ז שאין שום אחד מוחזק ולא ראיה הוי כדין ממון המוטל בס' דחולקים בשוה כיון דשניהם מודים דשניהם טרחו בסרסירות והביא ראיה הרב חק"ל ז"ל מההיא דשנים שהטילו לכיס זה ן' וזה ר' דלא אזלי' בתר המעות אלא בחר עניניה הגופים שטרחו שחולקים בשוה אע"ג דזה הניח בקרן יותר מזה. זה נלע"ד כונת הרב ז"ל דלהכי הוא שהביא הך דינא דשות' הנז' כי באמת שורש המקור של הרב חק"ל ז"ל נלע"ד דדמי לשני אומנים חייטים וכיוצא שנשתתפו לעסוק במלאכתם בשותפות דלדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' שלוחין ושות' ה' ב' דאין אדם מקנה דשב"ל. וכן פסק מרן בשלחנו הטהור סי' קט"ו ס"ק נ' והראב"ד פליג עליה. והנהמ"י ס"ל כהראב"ד יעש"ב. והני תרי סרסורי שנשתתפו בסרסורי' הוי ממש כתרי אומנים שנשתתפו. ואולם לפי מ"ש לעיל דמה שדימה הרב ז"ל לההיא דשנים שהטילו לכיס וכו' אין כונתו לדמות לדין שות' אלא דכיון ששניהם טרחו בגופם בשוה ואין חזקה וראיה לשום אחד מהם חולקים בשוה והכי סיים בדבריו ז"ל ודו"ק: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו: סימן יט כדי שלא להוציא הנייד חלק אציג פה מה ששאל אותי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר ישראל יהושע ראב"ד דק"ק קוטנא יע"א אע"פ שאינו שייך להלכות ח"מ: הנני דורש שלום כבוד ידי"נ הרב המובהק גאון ישראל בוצינא דנהורא מו"ה יעקב שאול אלישר שיחי' ראב"ד בעיה"ק ירושלם תוב"ב: יען כי היום פסח שני אמרתי לכתוב לכ"ת מה שנתחדש לי בדברי הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' קרבן: פסח ה' ח' שכתב דנשים בפסח שני רשות ובפ"ב פ' דעושין חבורה שכולה נשים ואפי' פסח שני וכבר תמה: ע"ז רבינו בכ"מ ועי' בלח"מ. ונלפע"ד ברור דע"כ לא: קאמר הר"מ ז"ל דנשים בשני רשות אלא היכא דשגגה או נאנסה בראשון ואצ"ל אם היתה טמאה או בדרך רחוקה אבל היתה מזידה בראשון ולא עשתה כיון דחייבת כרת על הראשון והנה דעת הרמב"ם ז"ל שם דאע"ג דקי"ל כרבי דחייב כרת על הראשון ועל השני מ"מ אם הקריב בשני הגם שהיה מזיד בראשון פטור מכרת ונר' ברור דגם אשה אם היתה מזידה בראשון אם הקריבה בשני פטורה מכרת וכן כתבו האחרונים בלאו הנל"ע דאין לוקין דגם אשה חייבת גם במצוה שהזמן גרמא דכיון דבאיש אית ליה תקנתא גם באשה אית לה תקנתא ונראה פשוט דה"ה באשה שהייתה מזידה בהקריבה בשני נפטרה מכרת ובזה מחוייבת מד"ת ומביאין בפ"ע ודוק בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ה ה"ח שכתב דוקא דשגגה או נאנסה בראשון רשות בשני משמע להדיא כדברינו דבמזידה חייבת בשני להנצל מכרת ואפשר דגם שבת דותה היכא דא"א שתעשה טפילה: נאום ישראל יהושע. וזאת אשה השבתי לו. שפעת רביבי שלומים כחול ימים וברכות ממרומים יחול כל ראש צדיק תמים הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל נ"י ע"ה פ"ה נזר החכמים ראב"ד ומ"ץ בעי"ת קוטנא יע"א כקש"ת מו"ה א"ת ישראל יאושע נר"ו יאיר וזרת כאור שבעת הימים. רב וגדול גאון יעקב אשר אהב אורו עיני כל מעייני בראות גי"ק בקצה האר'ש הבאה לשם רב נהוראי הרב הגדול כקש"ת מו"ה ר' ישראל יעקב נ"י אב"ד דק"ק פלונסק יע"א. מה נכבד היום כאן בד"ת שרצה לתרץ בעד הרמב"ם ז"ל שמ"ש. בה' ק"פ בפ"ב ה' ד' דנשים עושים חבורה לעצמן אף בפסח שני מיירי בהזידה בא' ולא עשתה פסח אזי עושה לעצמה פס"ש לפעור עצמה מכרת. ומ"ש בפ"ה ה' ח' דהוא רשות מיירי ששגגה או נאנסה בא' דאז: הוי רשות. וסיים בד"ק דבהזידה בא' חייבת בשני להנצל מכרת ואפשר דגם שבת דוחה היכא דא"א שתעשה טפילה ע"כ תד"ק: ולפקע"ד קשה להולמו חידוש זה. יען מה? יען כי בש"ס התם איתא כמאן אזלא הא דא"ר אלעזר אשה בראשון חובה ובשני רשות ודוחה: את השבת והק' בש"ס אי רשות אמאי דוחה את השבת