שמחה לאיש קצב

מזמן אביהם ובא שמעון ופרע ונכנס במקום המלוה והיה ממושכן הבית בידו ובא ראובן מרצונו כמ"ש בשטר והחליטה לשמעון וקנו מידו ושמעון מכרה לאחר דדינא הוא דאפי' אם היה לוקח אותם בשומת ב"ד כשמכרה לא הדרא אליבא דכ"ע ודאי ופשוט דשמעון הוא המוחזק ובכל ספק שיפול מצי למיטען קי"ל וזוכה בדין וכדי להוציא מידו לא אמרינן לישנא יתירא לטפויי: ומה גם שכתוב בשטר דלא כאסמכתא ודלא וכו' דלדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו הורה לנו בח"מ סי' ס"א ס"ק ה' דאם כתוב בשטר דלא וכו' ודלא וכו' הוי יד בעל השטר על העליונה ובזה לא יש שום פקפוק. זולת מה שטען השואל דהם דברי העדים ולא העידו שכן ציוה להם ראובן כי באמת נשארתי נבוך בזה דהלא בנוסח השטר המוצג בשאלה כתוב לפ"ע הח"מ בא ראובן ן' יעקב מדעתו וכו' ומילת וכו' מורה שיש כתוב עוד מדעתו ורצונו והשל"ד ואמר לנו אתם הוו עלי עדי"ג וקנו מידי קגו"ש במדל"ב וכו' וכתבו שטר בכ"ל ש"ז ויפו"ך וחתמו ותנו ביד אחי שמעון להיות בידו לעדות ולראיה מהימנא וכו' הרי העדים מעידים שהוא ציוה להם לכתוב בכ"ל ש"ז ויפו"ך וכו' ואיך נוכל לומר דמדעתם כתבו העדים ואפי' אם יאמרו שמדעתם כתבו לא מהימני וכבר כתב המרדכי בפ' מי שמת דאם כתוב וא"ח וכו' כא"ח וכו' וכתחז"ל אחר שחתמו העדים אף אם נשאל להם עתה ויאמרו לא כך היה לית לן בה דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא ואין חוזרים ומגידים וכו' ופסקו מור"ם ז"ל בסי' רי"ב ס"א והרב מ"ץ ח"ב סי' יו"ד כתב דאם כתוב ואמ"ל לכתוב בכ"ל ש"ז ויפו"ך אפילו מטבע נקנה בחליפין וכ"פ הרב לחם רב סי' קמ"ט וקנ"ג ומהר"י הלוי ז"ל סי' ס"ו ועוד כמה רבנים עיין בס' שבט בנימין ז"ל סי' טו"ב וסי' כ"ד וע' בס' לחם שלמה ה' קנין סודר סימן צ"ב ובודאי דמצי שמעון לומר קי"ל ככל אלו הרבנים ז"ל אף אי איכא פלוגתא כ"ש דבזה כמעט כ"ע מודים:. ובר מן דין מלבד דיש קנין באחרונה דאמרי' דמגופא של קרקע קנו מידו וכמ"ש הרשב"א ז"ל הבאתי דבריו לעיל עוד זאת יתירה דרמו אכתפיה חומר השבועה שנשבע ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א לאשר ולקיים את כל הכתוב בשטר וידוע דשבועה עם קנין משוה קנין גמור ובפרט בנ"ד דאיכא ב' אלפים גרוש שקבל ביד ודאי דזכה שמעון אליבא דכ"ע כיון שקנה בכסף ובשטר ובקנין סודר ובשבועה אלא דבשטר כתו' בל' החלטה וכאמור וראובן יחוש לעצמו מפני חומר השבועה שלא יכשל בה ואם לא יחוש מע' ב"ד הצדק הי"ו יכופו אותו לקיים שבועתו: כלל העולה דזכה שמעון בטענתו בבית ובחצר וראובן אחיו אין לו חלק בבית ולא נחלה בחצר זה נלע"ד להלכה ולמעשה ויען כי מי ששלח לידי השאלה ידיד עליון נח'ץ ינח'ץ ואזהרה שמעתי להשיב תו"מ זוהי סיבה כי לא באתי בארוכה. וצור ישראל יצילנו משגיאה שלא נכשל בדבר הלכה. כ"ד אי"ש צעיר לאו בר סמכא: הצב"י יש"א ברכה ס"ט: סימן י"ח. היום הזה חמותי ראיתי פתקא קטנה ביד מע' ה' הנכב' מגזע היחס גם ישיש אחד הי' אברהם פיפאנו יצ"ו דשדר לי' ברי' מע' החה"ש במדו' ובדיעות פד"ה בשלום יצ"ו דרמי ומקשה על הגאון מוה"ר ראש"ל הוא הקדוש אור היר"ח זלה"ה ופקד של הר' מ"א יצ"ו לבקש מאתי תשו' מאהבה. כי נעים נאוה ואנא נפשאי לעשות רצונו חפצתי הגם כי רבו טרדותי שגבו תלאותי כידוע לכל באי שער פקודתו שמרה רוחי ופניתי לראות תוכן קושיתו הנשגבה. והנה היא עמ"ש במ"ב בח' ח"מ סי' ך' שנשאל בשני סרסורים שעשו סרסרות בשותפות והסרסוריא היא ביד שליש. ונפל הפרש ביניהם שהאחד טוען שהתנה עם חברו שהוא יקח שני חלקים והב' יקח חלק אחד והשותף השני טוען שהוא יקח ב' חלקים וחברו חלק אחד. והשיב הרב דיחלקו בשוה מההיא דפ' מרן בסי' קע"ו סי"ב שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים דהפחת והשכר לאמצע וכו'. וה"ה הכא כי בלי טענותיהם היה הדין נותן דיחלוקו כיון שאין ראיה וחזקה לשום אחד מהם וכו'. והרב הגדול מר בריה דרבינא ח"ד בדרא ז"ל דקדק כן מתשו' הרא"ש ז"ל לסייועי להרב מ"א ז"ל יע"ש: וע"ז הרבה להפליא ידי"ן עד דוד הגדיל התימה על הגאונים חק"ל ת"ק ובנו זלה"ה דטרחו להביא עצות מרחוק לשאלתו הנז"ל ואישתמיט מינייהו מלכי מ"ש הראב"ד ז"ל ובי"ד ונ"י בפ' הבית והעליה ובעל התרו' בשער מ"ט חלק ע"ז ופסקו הר"מ בפ"ה מהל' שלוחין והביאו הטור ומרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' קע"ט וז"ל דבר הידוע שהוא של השותפות אין לאחד חזקה בו על חבירו וכו' ולא מיבעיא במילתא דידיע לתרוייהו שוה בשוה אלא אפי' חזו דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזבינו בהו עסקא ולא ידיע כמה אייתי כל חד ובת"ה נפק הך עסקא מידא דחד ואמר תרי תילתא דידי תילתא דחבראי לא מהימן. אלא פלגי בשוה. והוא דלא מצי למיטען להד"מ וכו' יע"ש: הרי דהופשט ספיקו של הג' חק"ל ז"ל דאפי' שטוען השותף דשני שלישים של השותפות הם שלו אינו נאמן ויחלוקו בשוה ואיך העלימו עיניהם הגאונים אב ובנו ז"ל הנז' הך דינא דבפירוש' אתמר ע"כ תד"ק: ואנא דאמרי יסלח המקשה בשביל שראה הטענות שוות שבשאלת הרב הנז' טוען השותף שני שלישים שלי וכן גמי בתשו' הראב"ד ז"ל דומה בדומה טוען השותף תרי תילתי דידי ותלתא דחבראי מצא מקום לדמות הך דינא לשאלת הרב חק"ל ז"ל. והוקשה לו דאישתמיטיתיה הך דינא דהראב"ד ז"ל. משא"כ האמת דלא דמי כעוכלא לדנא ואסברה לך. הלא כל דינו של הראב"ד ז"ל שרשו ומקורו הוא מההיא דתנן בפ' הבית והעליה ד' קי"ו ובר"פ השותפין ד' ד' ע"א הכותל של השותפים שנפלה המקום והאבנים של שניהם ואמר בגמ' אע"ג דפנינהו חד מנייהו לרשותיה לא אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה דשותפין לא קפדי אהדדי וכ' הרי"ף ז"ל בפ' השותפין וז"ל מהא שמעי' דכל מילתא דידיע הוא לתרי שותפי אע"ג דאיתי' השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקה דאידך שותף מטעם דלא קפדי אהדדי וכו' והראב"ד ז"ל הוסיף לדקדק וכתב ל"מ מילתא דידיע לתרוייהו שוה בשוה וכו' כאשר בלשונו פסקו הטור ומרן בש"ע כאמו"ל. וסיים בדבריו והוא דלא מצי למיטען להד"מ או החזרתי כגון דחזו ליה סהדייא תחות ידיה וידעי דההוא עסקא דזכינו תרוייהו יע"ש. נמצא דהיכא דאמרי' דחולקים בשוה ולא מהימן האחד בטענתו היינו בדבר שידוע בעדים שקנו אותו בשותפות בהכי הוא דאמרי' דאין לשות' חזקה בנכסי השותפות וחשבינן לממון השותפות שהוא בחזקת שניהם ע"ג שהאחד מוחזק בו. אבל אי ליכא עדים דדבר זה קנו שניהם בשות' אע"ג שיש עשר שנים שהם שותפים ומתעסקים שניהם אפ"ה בזה הדבר שחלוקים בו כי ליכא עדים שיש לחבירו חלק בו כגון שנקנה במעות