שמחה לאיש קפח

דשטרי דידן שטרי קנין הם. אבל כבר עמד הכנה"ג ז"ל בסי' ס"ה הגה"ט אות ל"ה וכ' דדעת מרן ז"ל באמת דשטרי דידן שטרי קנין הם ומ"ש בסי' ס"ו דעת הרא"ש דשטרי ראיה אינם נקנים בכחו"מ יעש"ב. והאמת דלמטוניה דמני"ר דשטרי מכר דידן אינן אלא שטרי ראיה. א"כ יורינו מדרכיו איך קנה הקונה הראשון שהרי הרא"ש ז"ל פי' דבריו הטעם דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ יען שהקונה הראשון לא קנה השדה באותו שטר והיאך ייפה כח הב' לקנותו באותו שטר וכו' וכו' יע"ש בלשון הטור שהביא משם אביו ז"ל שכ"כ בפסקיו בפ' ג"פ ד' קס"ט. ואם אנו אומרים דשטרי ראיה הוא שטרי דידן א"כ בטלים המה כל שטרי מכר שמוכר קרקע שלו לחבירו וזהו תמורת המנהג שעינינו הרואות שמוכרים זל"ז בתים וחצרות ומנחילין לזרעם אחריהם באין פוצה פה ופוק חזי מאי עמא דבר: כל זה כתבתי לפי דרכו דרך הקודש דכתב במונח שמכר השער בכתו"מ וע"ז נכנס לבית הספק אי מהני או לא מהני וכו'. וכשאני לעצמי לא ידעתי אענה אמאי לא עלה על דעת כבודו שמכר הקונה א' לקונה הב' שמכר לו כל זכות ושעבוד וכח שיש לו בחצר פ' ובכגו"ד הויא מכירה גמורה וקנה הקונה ב' כל זכות ושעבוד שהיה לקונה א' בחצר באין תפונה כאשר כן העלה ה' מהריט"ץ ז"ל בסי' קס"ז שנשאל באחד שלוה מחבירו שלשים גרושים ונתן לו חצירו משכנתא בנכייתא ואח"כ מכר המלוה המשכונה לאחר בעד סך עשרה גרושים וכתב לו שטר מכר שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שהיה לו בחצר הנז' וע"ז בא הלוה לשלם להקונה הב' סך עשרה גרושים באומרו כי ראובן הקונה א' מכר דבר שאינו שלו והמכר בטל ומה שנתן הוא עשרה גרושים יקבל וגם רוצה לנכות מהעשרה גרושים הפירות שאכל שהם רבית כיון שהמכר בטל שמכר דבר שאינו שלו והלה תובע שלשים גרושי' שכתוב בשטר המשכונה וגם השכירות שעבר. והלכה זו העלה דחייב הלוה לשלם הסך ל' גרושים והשטר מכר חזק כראי מוצק. ואחר החתימה חזר ונכנס לבית הספק כי היה צריך לכתוב שטר כתו"מ וכו' וגם בזה עלה בהסכמה דלא בעי כתו"מ ושפיר קנה בכח השטר שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שהיה לו בחצר הנז' יעש"ב וא"כ לא ניחא ליה למני"ר לאוקומי בהכי טעמא מאי לא ידענא: פש גבן לידע אם דינא יתיב כדעת ה' חיי"א ז"ל דבשעה שהביא הסך ל' ליראס נתבטל המכר והויא שאר המעות הלואה גביה וא"כ לא קנה הקונה ב' שום זכות וכח בחצר כיון שלא נשאר שום כח וזכות להקונה א' בחצר כדי שימכרנו לאחרים. ולזה כבר מילתי אמורה דטענינן ללוקח דודאי בשעה שהביא לו מקצת המעות אמר לו קנה לך חלק בחצר כנגד המעות שנתן לי ולא יוכל המוכר להכחיש ולומר שלא דבר לו מאומה רק בסתם קבלם מלבד דלאו כ"כ לחוב לאחרים וכאמו"ל עוד זאת יתירה דאמר לו קנה כנגד מעותיך ויש ידים מוכיחות שכן עשה שהרי כ' על עצמו שמכר כל כח וזכות שהיה לו בחצר פ' ומאין יש לו כח וזכות מאחר שכבר נתבטל המכר והוי מוכר דבר שאינו שלו וידוע דאחריות אף אם לא נכתב ט"ס הוא וא"כ חוזר הקונה הב' עליו אם לא בהכרח לו' דאנן סהדי דלא שביק התירא ואכיל איסורא וכנז"ל: ותו אמאי לא יוכל להקנות לו השטר באגב וכדפסק מרן סי' ס"ו ס"ק יו"ד וליכא בזה אין קרקע נקנה אגב קרקע כבר כתב הרב משה"ר ז"ל הבאתי דבריו לעיל דאי איכא קנין בשער מגופא של קרקע קנו מידו ובפרט שהשטר מקנה אותו אגב קרקע ואמאי לא חש מני"ר בהקנאה זאת ועיין בתוס' ב"ב ד' ע"ז בד"ה נקנה השטר וכו' שכתבו דקנין אגב אלים וחשיב כמסירה ומשיכה והגבהה וכו' יע"ש. ועיין לה' לחם שלמה בקו' קנין אגב קרקע סי' י"ד דשער מכירת קרקע קונה באגב וכתיבה לכ"ע ובפרט בנ"ד דאיכא כתי' ומסירה: ועין רואה להרמ"ה בחי' לבתרא בפ' מי שמת בד' רכ"א ע"ד מן הספר שכתב בכתו"מ דהוי מדרבנן מדחזינן דאם מחל המלוה מחול ואי הוה מדאורייתא לא היה יכול למוחלו ושוב כתב דקנין אגב הוי מדאוריי' וגם ק"ס הוי מה"ת יעש"ב כי מן הבאר התמיהה קיימת דלא חש מני"ר להכי והי"ל להקשות דאף דנימא שטרי דידן שטרי קנין הם אפי"ה כיון שהעבירו לחבירו בכתו"מ הוי קנינו מדרבנן והיכי אתי קנין דרבנן ומפקיע איסור רבית דלמטוניה הוי רבית דאורייתא כמו שהק' גבי אודיתא למ"ד דהוייא דרבנן. ולבבי לא כן יחשוב דאף אי נימא דאודיתא לאו הקנאה היא מ"מ מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים דמי קני מדאוריי' כמ"ש גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח ס"ק י"ב ועיין בס' תפארת אדם בזכרונותיו האחרונות שאסף להקת הפוס' דהכי ס"ל דהודאת בע"ד כק' עדים הוי מדאורייתא יע"ש ועיין בתוס' גיטין ד' ד' ע"א בד"ה דקיימא לן וכו' דכתבו משם ר"ת דבשטרי מכר בהודאת בע"ד סני אפי' בלא עדי מסירה יע"ש. ובפרט דמרן ז"ל בתשו' כי' ק"ה וסי' קמ"ח בס' אבק"ר פסיקא ליה דאודיתא הוי הקנאה וכן פסק בשוה"ט סי' מ' ס"ק א' וכמ"ש בכ"מ פי"א מה' מכירה וכמו שציין ה' באה"ג ז"ל. ומה גם דלפקע"ד אמינא דכ"ע יודו בנ"ד אפי' אם היה איסור רבית בספק היה ספק אבק רבית דהוי מדבריהם דאתי דרבנן ומפקיע איסור דרבנן כ"ש דמצינו דאתי דרבנן ומפקיע מדאוריי' וכמ"ש הנמק"י פ' האשה רבה והר"ן בפ' השולח דאפי' בקו"ע בממונא אתי דרבנן ומפקיע מדאורייתא שהרי שמיעת כספים בזה"ז דרבנן ומפקיע שעבודא דאוריי' מטעם הפקר ב"ד הפקר וכתי' רבא בפ' השולח ע"ש ועיין ארעא דרבנן בקו' האחרון אות חי"ת. זהו מה שעלתה מצודתי לפי מיעוט קט שכלי בשטר מכר דנ"ד בכל האופנים חזק כראי מוצק ובפרט אם הוא מכר הזכות והשעבוד כמ"ש מהריט"ץ ז"ל ולית בה שום חשש רבית ולא אב"ר כלל. והוא רחו'ם יכפר כי נטיתי מדרכו אשר דרך בה כי להאמת נתכוונתי ועידי בשמים וסהדי במרומים כי האמת אהובה באמת ובתמים ובוחן לבות וכליות ינחני במעגלי צדק י"מ וימ"ן והיו דברי אלה עשויים באמת וישר. כ"ד נא"ה ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם הכותב בקיצור נמרץ קראה סירוגין מרוב טרדותי עלו על צוארי הכשיל כחי ולאפס פנאי לא אעלה ארוכ'ה: הצעיר יש"א ברכה הי"ו ס"ט. ומודע לבינה כי גם דברי מעכ"ת מסרתים למע' טובים השנים הרבנים הנז"ל וגם המה כתבו תשו' נצחת ואת כל ונוכחת ואני בעניי לא יש לי פנאי ללמוד כל מה שעלתה מצודתם לפי קע"ד יפה כתבו וכיוונו להלכה כאשר עיני כת"ר תחזינה מישרים וישמח צדיק בפירות הארץ הי"ו וד"ב לרב וגדול שכמותו צנה וסוחרה אמתו וש"ב נא"ה: האי"ש ס"ט.