שמחה לאיש קפז

ערכי עלי ובפרט כי רבו מאד טרדותי שגבו תלאותי לא יתנוני השב רוחי ובפרט מיום פטי' הצדיק אבד הרב הפקיד כמהר"מ ן' ויניסטי ז"ל כתרוני הקיפוני עול הציבור והיחיד הכשיל כחי. ואפי"ה פניתי אל לבי לבקרים לרגעים וזה מה שהשיגה דעתי באותו פרק בקיצור נמרץ. וז"ל: וכשאני לעצמי אחרי ראותי דברי ידי"ן השואל מר שמואל הי"ו ודברי טובים השנים הנחמדים מזהב פרויים הי"ו אמינא דבנדון זה אף הרב חיי"א ז"ל יודה כי הוא בעצמו כתב שבנדונו כשהביא מקצת המעות המוכר לא אמר לו שום דבר הלוקח להמוכר רק בסתם הביא לו המעות וכתב ע"ג השטר שקבל כו"כ מוכח שאם היה אומר הלוקח להמוכר קנה לך כנגד מעותיך לא היה בו שום חשש איסור רבית כלל וכמ"ש הוא עצמו ז"ל וכן פ' מרן בש"ע יו"ד סי' קע"ד סק"ד והיא הלכה פסוקה כדפריש לן רבא לההיא דרב ספרא בפ' א"נ ד' ס"ה ע"ב. וא"כ טענינן ליורש דהוא בא ושטרו בידו כי המוריש כשקבל מקצת המעות לא הגיעו אף לשליש [ודלא כנדון הרב חיי"א ז"ל שפרע ד' חלקים ונשאר חלק החמישי] ובפרט שהיה ת"ח ודאי שאמר לו למוכר קנה לך קרקע כנגד מעותיך דדינא הוא ששניהם אוכלים פירות. ואף אם יאמר המוכר שלא אמר לו המוריש כלום רק קבלם בסתם מקצת המעות אינו נאמן דאנן סהדי דלא שביק היתירא ואכיל ספק איסורא וכמו שכתב בעה"ת בשער מ"ה ופסקו מרן בשוה"ט ח"מ סי' ס"ז במוכר שט"ח לחבירו שעבר עליו שביעית טענינן ללוקח שהמוכר היה לו פרוזבול ואבד ואם הודה המוכר שלא הי"ל פרוזבול אינו נאמן ואם יש לו נכסים למוכר נאמן וישלם המוכר ללוקח עכ"ל ועיקר הטעם כתב ה' בעה"ת ז"ל דאנן סהדי דלא שביק היתירא ואכיל איסורא יע"ש. ודון מינה לנ"ד דטענינן ליורש וללוקח ואם היה מורישו קיים היה טוען בהתר לקחתי והיה נאמן ועי' למ"ש מור"ם בסי' קס"ט ס"ק כ"ד דאם טען הלוה באיסור לקחת והמלוה טוען בהתר לקחתי דישבע המלוה ויגבה והש"ך הצ"ע דממקום שהביא ממ"ש מרן בב"י בשם המרדכי הוא להפך שכתב בפירוש דאם יש שטר או משכון גובה בלא שבועה ועי' להט"ז מה שרצה להליץ בעד מור"ם ועי' לה' נקודות הכסף מה שהרבה לתמוה על הט"ז יע"ש. ולפקע"ד דברי מור"ם אין להם שחר מאחר דמרן ז"ל כתב בפירוש שם באותו סעיף עצמו וז"ל ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא ע"י גוי נאמן בלא שבועה וכתב הש"ך ז"ל הטעם דאנן סהדי דלא שביק התירא ואכיל איסורא יע"ש. ועי' בסי' קע"ז ס"ק י"א מ"ש הש"ך ז"ל ועי' בח"מ סי' פ"ב ס"ק יו"ד. ובפרט דאיכא נאמנות בשטר וקבלת ס' הפו' ועי' לה' זל"א בח"ג אות שי"ן: ועוד זאת שנייא נ"ד מנדון הרב חיי"א ז"ל דהתם הלוה היה חייב פירות סך ב' אלפים והותר ולא רצה לשלם מטעם איסור רבית והב' אלפים שהיה חייב מהקרן רצה לשלם ולא תבע לנכותם כנגד הב' אלפים שנתן לו בתחי' לחש' הפירות וגם הרב חיי"א ז"ל לא עלה על דעתו לזכותו שינכה מהקרן יען הוי סלוקי בלא זוזי משא"כ בנ"ד דכל שנה היה פורע לו השכירות עד שנגלה ס' אחי וראש ודימה הלוה בדעתו דזוכה בדינו ויצא לתבוע תבע לנכות מהקרן נגד מה שאכל מהפירות דהוי אפוקי ממונא וכמ"ש הטור ביו"ד סי' קע"ב וכתב שם מרן הב"י ז"ל דזהו דעת רש"י ז"ל והה"מ כ' בפ"ו מה"מ שכן דעת הרשב"א ושאר מפרשים והוא ז"ל כתב שכן מטין דעת הרא"ש והטור ז"ל ופסקו מור"ם ז"ל שם בסי' קע"ב סוס"ק א' יעי"ש. ועי' להר"ן ז"ל בתשו' סי' כ"ע דמוכח מדבריו ז"ל דבאבק ריבית אינו מנכה מן היורשים. ועי' בתשו' ר"ע איגר ז"ל סי' פ' ודון מינה ואוקי באתרין. ע"כ הגיע קיצורי מה שעלתה מצודתי באותו פרק מלבד מ"ש מע' הרבנים טובים השנים כי באמת יפה כתבו ויפה כיוונו ולא היה לי פנאי להשתעשע בדבריהם ה' צבאות יגן עליהם: מעתה הנני ב"א להשיב על מה שכתב פאר"מ שחידש לנו דמורישו של ר' שמואל מאמאן הי"ו הוא קונה שני שקנה מלוקח ראשון ועל זה נכנס לבית הספק כיצד היתה ההעברה מלוקח ראשון ללוקח ב' אם בכתו"מ ואם באודיתא ונשא ונתן בזה דאם זכה בכתו"מ הני שטרי דידן שטרי ראיה נינהו דלא קנה כאשר הביא רו"מ נוסח השטרות שכותבין וכו' וא"כ הוא המעות הלואה וכו' אחד"ק: ואנא דאמרי לישרי לן מר דבכל השטרות כותבין בתחי' אתם הוו עלי עד"ג וקנו מידי קגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל וכתבו שטר וכו' ובסוף השטר כותבין ואנן סהדי קנינו מידו קגו"ש וכו' על כל הכתוב וכו' ובכנו"ד מגופא של קרקע ואפי' בדירה שאין בה ממש כתב מור"ם ז"ל בח"מ סי' רי"ב משם הרמב"ן ז"ל דאם כתבו קנין באחרונה מגופא ש"ק קנו מידו ועיין להרב משכנות הרועים באות אל"ף סי' ז' שכתב משם הרשב"א בכמה תשו' שנקנה שטר הקנאה בקנין אגב אם כתוב קנין באחרונה מגופא ש"ק קנו מידו הגם שאין קרקע נקנה אגב קרקע עש"ב ובפרט שבשטרו' דידן נהגינן לכתוב וכך אמר פ' אי בעית קני בכספא וכו' דודאי דהוי שטרי קנין אליבא דכ"ע: ותו אף למטוניה דמני"ר דשטר הכתו"מ שכ' הלוקח ראשון ללוקח שני הוי שטר ראיה כדבעי למימר כבוד הודו עם שאין האמת כן לפע"ד א"כ אמינא דל מהכא השטר הרי קנה החצר בכסף לחודיה דדינא הוא דקנה בכסף וכן דעת מרן ז"ל בתשו' לאה"ע בדיני גביית כתובה סי' ו' וז"ל ואין לומר שאעפ"י שנתן לו כסף לא קנה כדאמרי' בפ"ק דקדושין גבי קרקע ל"ש אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר משום דהכא נמי הרי כתב לו שער. ואעפ"י שיש אומרים דשטר שאמרו היינו שדי מכורה לך אבל שטרי דידן לא כבר כתבו המפרשי' שכדברי האומרים דשטרי דידן נמי מהנו עיקר. ועור שאפי' לדברי החולקים נ"ע כיון דבזה"ז אין אנו נוהגים לכתוב שטרי דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כותבין שטר עכ"ל יע"ש: הראת לדעת דאם אנו רוצים לומר דשטרי דידן שטרי ראיה נעשה כאתרא דלא כתבי שטרא וקונה בכסף וכ"ש דקנה בכסף ובק"ס דנקנה קרקע בחליפין כידוע ואין נסתר מחמתו ח"ו מרן ז"ל בתשו' אבקת רוכל סי' ע' דלכי תידוק יפה בדבריו ז"ל בקנה אחד ובסגנון אחד הם עולים כמתבאר למעיין היטב ואין צורך להאריך [איברא דתשו' מרן ז"ל באה"ע כתוב בשאלה שמכר לו השפחה ולא כתב לו שטר ואיך כתב בתשו' הבאתי דבריו לעיל וז"ל משום דהכא נמי הרי כתב לו שטר ואולם ט"ס נפל בלשון השאלה וצ"ע] עכ"פ נקיטינן מדבריו דבקנין כסף לחוד מהני ופסק את הדין להוציא השפחה מיד האלמנה שהיתה מוחזקת בה וליתנה ביד שמעון הקונה יעש"ב: ואעיקרא דדינא נחזי אנן דדברי מרן ז"ל ח"ו סתראי נינהו דבסי' ס"ו פסק כהרא"ש דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ ואיך כתב בסי' קצ"א