שמחה לאיש קפו

היה מצוי עדיין פעה"ק הספר הנז' וכתב הרה"ג ראב"ד ז"ל הנז' והעתיקו לו כל דבריו מרישא לסיפא וע"ז קם ונתעודד מוה"ר ראש"ל גדול הנאמר באברהם ז"ל הנז' והאריך הרחיב ברוחב מבינתו וברוב בקיאותו ודחה כל דבריו מכמה טעמי תריצי ועשינו מעשה רב דלא הרב חיי"א ז"ל: וכל לגבי דידי אמינא מחוינא ומחוינא דאף הרב חיי"א ז"ל יודה בנ"ד מודים דרבנן דהדין והאמת עם היורש הוא ניהו השואל הי"ו. דהנה בנדון הרב הנז' ז"ל היה דהיה חייב לו עשרת אלפים גרושי' ושכירות ב' אלפים גרושי' ופרע לו מעיקר הקרן שמונה אלפים וב' אלפים מהשכירות ונשאר חייב לו מהקרן ב' אלפי' ועוד חייב לו אחר עבור זמן שני אלפים וג' מאות מריוח הב' אלפים, וע"ז דן את הדין הרב חיי"א ז"ל לפוטרו מהסך ב' אלפים וג' מאות שתובע בעד שכירות של הב' אלפים באופן דלא בא הלוה לנכות מהמלוה ממה שכבר נתן לו אלא דוקא לפטור עצמו מלתת רב אף אם יהיה אבק רבית כאשר האריך בד"ק ז"ל משא"כ בנ"ד דכבר פרע השכירות הלוה לאביו ז"ל בתורת שכי' לא בתורת קרן כי עתה נגלה אליו ס' אחי וראש ז"ל הנז"ל אלא שעכשיו רוצה לנכות מהקרן בטענתו שלקח אביו ז"ל רבית ממנו והיורש טוען חלילה לך לדבר דברים אלו על מר אבי ז"ל שהיה ת"ח ובודאי כשנתן לו השלשים ליראס וכתב ע"ג השטר היה באופן שאמר לך קנה כנגד מעותיך כי בזה אף הרב חיי"א ז"ל יודה לגבי יורש דאנן טענינן ליה ליורש דבודאי כדין עשה אביו ז"ל דלא שביק היתירא ואכיל איסורא אפי' דרבנן. והרב חיי"א ז"ל יען היה המלוה בחיים ולא טען הכי ואדרבא אמר שבסתם הביא לו המעות ולא אמר ליה ולא מידי. ובפרט דהתם פרע לו רובא דרובא של הקרן וכל בעל שכל יודה בזה שבעד סך מועט ודאי שלא אמר לו קנה כנגד מעותיך משא"כ בנ"ד דלא פרע לו רק קרוב לשליש הקרן ודאי דיכולים לטעון שלקח בהיתר. ואף אם היה הוא בחיים והיה הלוה טוען כנגדו באיסור לקחת והמלוה טוען בהיתר לקחתי לדעת מרן ז"ל גובה המלוה בלא שבועה כל שהשטר בידו תקיף וחזק. ועיין למור"ם ז"ל בסי' קס"ט ס"ק כ"ה שכתב דאי טעין הלוה באיסור לקחת והמלוה טוען בהיתר לקחתי נשבע המלוה וגובה ורשום בצדו שהם דברי מרן בב"י משם המרדכי יע"ש. והרב ש"ך ז"ל שם הצ"ע שהרי מרן הב"י כתב איפכא דאם יש שטר או משכון ביד המלוה גובה בלא שבועה. וכן פסק להדיא מרן בש"ע ח"מ סי' פ"ב ס"ק יו"ד והרב ע"ז רצה להליץ בעד רמ"א ז"ל והרבה לתמוה עליו ה' נקודות הכסף והיותר תימה שכתב הט"ז שמור"ם ז"ל סמך על מ"ש בח"מ סי' פ"ב והאמת דשם פ' שגובה המלוה בלא שבועה אלא שאחר שיפרע יוכל הלוה לתבוע ממנו לקחת ממני רבית ואז ישבע המלוה היסת יעש"ב וא"כ בנ"ד דמה המלוה ובא הלוה לנכות מעיקר הקרן בטענה אביך לקח ממני רבית פשיטא דכל כמה דמצינא למיטען דכדין עבד דלא שבק היתירא וכנז"ל. ובפרט דאיכא בשטר נאמנות וקבלת ס' הפוסק ועיין לה' זכור לאברהם ח"ג באות שי"ן בח"מ ד' קנ"ג ע"ג שכתב בפירוש שאם הלוה מודה שמה שפרע הוא בעד הריוח והקרן כתוב בשטר בלא שום רבית דגובה המלוה בלא שבועה כיון דליכא נאמנות וקבלת ס' הפוסק יעש"ב ואף אם תראה קורא נעים דהרב מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' קי"ג דגם באבק רבית מנכה מה שנתן ואף לגבי יורשים איתא פלוגתא דהרי"ף ז"ל ורבינו אפרים ז"ל היינו דוקא בידוע דנטל אבק רבית בבירור ששניהם מודים אבל הך דנ"ד דלא ידעינן שנטל רבית דאפשר דאביו ז"ל לא קבל המעות בסתם רק שפירש בפירוש קנה כנגד מעותיך והלך הלוה וקנה כנגד מעותיו כדת וכהלכה ועיין להר"ן ז"ל בתשו' סי' כ"ט שכתב דבאבק רבית הכל מודים שאינו מנכה מן היורשים ותשו' זו כמדומה דאשתמיטיתיה לה' הכנה"ג ז"ל שכתב בסי' ק"ס דיו"ד הגהב"י אות פ"ו ובסי' קס"א הגה"ט אות כ"ז וכ"ח יע"ש ועיין בתשו' ר"ע איגר סי' פ' שכתב דהר"ן ז"ל כתב דלא כמהראנ"ח ז"ל יע"ש: סוף דבר לפי דעתי זכה השואל הי"ו בטענתו וגובה הסך שבעים ליראס והשכירות העולה עד יומא דנא וכאשר כתב השואל מר שמואל הי"ו וכאשר מעלת אתי ורעי הרבנים טובים השנים הנז"ל סעי"א וכאשר הוספתי נופך לפי דעתי ולית דין צריך בושש וצור ישר' יצילנו משגיאות וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה: כ"ד הצעיר יש"א ברכה ס"ט. סימן ט"ז. דמשק יע"א יום ז"ך ניסן ש' ברכו"ת טוב. רוב שלום עד בלי ירח. מקרית מלך רב כמו פורה אל משכן כבודו שואף זורח כבוד חרב המופלא רב משרשיא מבני עליה ר"מ ור"ם כקש"ת פחד יצחק יהיה בעזרו ועליו יציץ נזרו: רב נכבד! יקרת מכתבו הבהיר האירה אל עבר פני ובתוכו רצוף האי פיסקא דדינא דשדר לן מר. ובאמת כבר מילתי אמורה מי אנכי? ומה אני? אר"י נעשה שואל אחוה דעי מה ידעתי ולא ידע? כי רב גובריה ורב חיליה כל רז לא אניס ליה. ואולם לעשות רצונו חפצתי ולשאלת רב נדרשתי והנני ב"א להשיב מפני הכבוד. קראתי בכל לב צוף דבר אמרי נועם אשר העמיק הרחיב ברוחב בקיאותו אשרי יולדתו: והנה מזה כמו שש ח"ו שבקש מאתי ידי"ן ר' שמואל מאמאן יצ"ו להשיב לו על השאלה הנז' ותכף לקבלת כתבו הודעתיו כי מילתא כדנא הוייא קמחא טחינא כי אני ענ"י היתי נמנה בב"ד של שם הרה"ג כמהר"י ישראל ז"ל בעה"מ ס' שנות ימין ויד ימין ומשנהו הרה"ג ראש"ל מוה"ר אברהם אשכנזי ז"ל וחלקי בחיים אנא נפשאי נמנתי עמהם ואתא עובדא כדנא קדמנא והרה"ג ראש אב"ד ז"ל הנז' זכר עשה לתשו' הרב חיי"א ז"ל ולא היה מצוי פעה"ק ירושת"ו ולא אחד בהם וכתב לרודיס יע"א והעתיקו הפס"ד אות באות ושלחוהו לידינו ותכף ישב הרה"ג גדול הנאמר באברהם ז"ל והאריך הרחיב בעוצם בקיאותו וישבנו כל יוש"ק בביתי ונשאנו ונתננו על כל דברי ה' חיי"א ז"ל והלכה זו העלינו דלא כוותיה. ועד יומא כל מה ששרטט והאריך הרה"ג אחד היה אברהם ראש"ל ז"ל הוא ביד בנו כמהרי"ץ הי"ו מכת"י הק' ז"ל בעצמו: ועכ"ז יען שרטט וכתב חר"ש חכם הי"ו הנז' מה שעלתה מצודתו מסרתי דבריו לבני גילו אילני דמלבלבי הרבנים כוללי תהלות כמהרי"ץ אשכנזי יצ"ו בריה דרבונא הנז"ל וכמהר"י מאיר יצ"ו היושבים כמי בישיבתי ומצטרפים לנוספים בב"ד העי"א ונשאו ונתנו כיד ה' הטובה עליהם והסכימו כוותיה ועד אחרן הציגו לפני כל דברי החר"ש חכם יצ"ו וגם ראיתי כל דבריהם ובקשו ממני להשתעשע בדבריהם ואם תעלה הסכמתי עמהם להלכה ולמעשה. וכשאני לעצמי ידענא בנפשאי