שמחה לאיש קפה

מבלי שותפות חביריו כי אין ביד שום קהל להחזיק ביד יושבי ארץ ישראל וענייה ויתומיה ואלמנותיה חכמיה ואביוניה רק בהקבץ יחד מכל היחידים יתקבץ קומץ של ברכה ויושלחו לעניי כוללם היושבים באה"ק ומתפללי' ושופכים שיח בעד אחיהם המחזיקים בידם ובתפילתם ועתירתם שלום יהיה להם ליושבי חו"ל נמצא שהוא דבר השייך לכוללות העיר וחייבים המיעוט לילך בתר רובא כיון שגם הם דרים במחוזות הנז"ל וצריכים להיות מיושבים בנחת ושלוה ע"י תפלת אחיהם היושבים באה"ק ופוק חזי מ"ש הגהמ"י להרמב"ם בפ' א' מה' תפלה שיש ביד הרוב לכוף את המיעוט ועי' מ"ש ה' מהרשד"ם ז"ל בח"א סי' ך' יע"ש וכ' הרב פר"ח בדיני מנהגי איסור סי' א"ך וז"ל דבר ברור שכל המנהגי' בין דממונא בין דאיסורא נקבעים עפ"י הרוב והרוב יכולים לכוף את היחידים אם יתנו כתף סוררת וכבר כ' הרא"ש ז"ל בתשו' כי כל עסק רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שיהיה שהרוב מסכימים היחידים צריכים לקיים וכו' ונסתייע מדברי מהרשד"ם ז"ל הנז"ל והגמ"י הנז"ל יע"ש ונמשך אחריו ה' שלחן גבוה חלק א"ח בכללי המנהגות יע"ש: ועינא דשפיר חזי להמרדכי בפ"ק דב"ב שהביא משם הרב אביגדור ז"ל במי שבא לעיר שיש בה יאודים אם מנהג קבוע בעיר לתת בתוך י"ב חו' איני יודע לפוטרו ממ"ש בפ' הפועלים אמר ר"ל פועל בכניסתו שלו וביציאתו של בעה"ב ופריך בגמ' וניחזי היכי נהוג אלמא מנהג דוחה את דין התלמוד וכו' ותניא בתוספתא כופין בני העיר זא"ז וכו' ופסק ר"מ דהוא הדין להכניס אורחים ולחלק להם צדקה וכו' יעי"ש ועי' להרב מהר"י קולון בשו' ט' שהאריך להוכיח דבענין ממון אזלינן בתר מנהג העיר מטעם הפקר ב"ד ואין לשנות יע"ש. ובפרט אם כנים הדברים שגם אלו שבאו ממדינת ליטא ורייסין כבר קבלו עליהם בתחילת בואם ונתנו כל הקופות ונדבות התנא הרמב"ה זיע"א להגבאי של הכולל וואהלין הנז"ל כאשר קיימו וקבלו עליהם רוב העיר אלא שמעתה רוצים לחזור בהם וליתנם לעניי כולל אחרת לאו כל כמינייהו לבטל המנהג ואיסורא רביע עלייהו ואם רצון איזה יחידים ליתן צדקה לעניי ליטא ורייסין לא ימנעם שום אדם חלילה מליתן למי שירצו רק הקופות שהוקבעו בביתם לעניי ארץ ישראל לא יוכלו לשנותם בשום אופן רק חיובא רמיא עלייהו למוסרם לגבאי כולל וואהלין הנז' כי מזמן שקבעו דירתם במדינות ובמחוזות וואהלין חל עלייהו החיוב להתנהג עפ"י מה שנוהגים רוב העיר וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסי' שצ"ע וז"ל וכן הבאים מחוץ לעיר לדור בה הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתם והרי הם כאלו קבלו בפי' עליהם כל תקנות העיר בעת בואם וכו' ואם בדבר אסור כך כ"ש בענין ממון יעש"ב: אסיפא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דחייבי' המיעוט להתנהג. עפ"י מה שנהגו רוב העיר הן בענין איסור הן בענין צדקות הן בענין ממון הן מטעם מנהג שכבר נהגו והן מטעם שהרוב כופין את המיעוט והן מטעם שהמחוז גורם שבגבולין תליא מלתא וכמו שדקדק בד"ק הרב הגאון אחד היה אברהם ראשון לציון ז"ל ולאפס פנסי כי הרב ר' ניסן הי"ו נח'ץ ינח'ץ כלו מלאכתכם לא באנו בארוכה. תקותינו חזקה כי יספיק המיעוט כמרובה וזו אינה צריכה לפנים: ובכן גם אנחנו הגנו גוזרים בכח תורתינו הק' שתתעלה שלא יוכלו לשנות מהקופות הקבועות כלל רק ימסרו אותם ביד הגבאי דכולל וואהלין כאשר עושים רוב יושבי המחוזות דהתם בלתי מגרעת. וכל המשנה ידו על התחתונה גם אין רוח חנ"ה ומהבל ימעט ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב! ה' ברחמיו יקבץ פזורינו. וירפא מכאובינו. וימהר ויחיש לגאלינו גאולת עולם ויבנה דבירינו בעגלא ובז"ק בב"א. כ"ד החותמים בדמע בצער'יך ירושלם דדאב'ה בחו' זיו שנת הו"ן ועוש"ר לפ"ק. ושלום. הצעיר הצעיר הסרפ"א יש"א ברכ"ה ס"ט ס"ט סימן ט"ו. זה זמן לא כביר נשאלתי מאת ידי"ן החכם השלם והכולל זר"ק הש"ם הטוב הי"ו אודות שטר מכר שירש מאביו ז"ל שקנה קרקע משמעון בסך מאה ליראס ושוב השכירו לשמעון כו"כ לכל ששה חו' והטיב חסדו אביו ז"ל שכשירצה למכור הקרקע הנז' שימכרנו לשמעון ונתחייב שמעון לקנותו בסך מאה לירה חוץ מדמי השכי' ובתוך הששה חו' החזיר שמעון לאביו ז"ל שלשי' ליראס וקבלם מר אביו ז"ל וכתב ע"ג השטר בזה הנוסח קבלתי ונטלתי ונפרעתי סך ל' ליראס מעיקר הסך מאה ליר' ולא נשאר על ראובן זולת שבעים לירה מלבד השכי' ועברו קרוב לד' שנים מיום כתיבת השטר עד יום פטירת אביו ז"ל והיה פורע שמעון בכל ו' חו' שלשה לירה וחצי בעד שכירות. ועתה קם הוא היורש של אביו ז"ל לתבוע משמעון הסך ע' ליראס והשכירות שחייב עד יומא דנא. ויהי כמשיב שמעון הנז' שרוצה לנכות כל מה שנתן בעד שכירות ביד אביו דהוי רבית לדעת הרב אחי וראש ביו"ד סי' ח' ורוצה למימר קי"ל כוותיה לפטור עצמו ועל זה שרטט וכתב ידי"נ השואל מר שמואל הי"ו לפי רוחב דעתו לסתור טענתו של שמעון ליכא לתא דרביתא. ושאל מאתי אחוה דעי אם תעלה הסכמתי אתו עמו להבין ולהורות הלכה לדורות מילתא כדנא מעשים בכל יום איתרמי כה"ג לדעת מה יעשה ישראל. וזוהי סיבה שנטיתי אל לבי להשיב שואלי דבר הנם כי אין דרכי להשיב לצד אחד רק כאשר ישאלוני הב' צדדים עכ"ז סמכתי על המתירים במלתא כדנא כי צריכא רבא. ואולם לפי רוב טרדותי כי שגבו תלאותי עול הצבו' עמוס על צוארי באמת לא יתנוני עד בלעי רוקי מסרתי הפס"ד של ידידי מע' השואל הי"ו למע' טובים השנים הרבנים כוללי תהלות פחד יצחק ואביר יעקב העי"א למען ילמדו להקל מעלי כי באמת אין הפנאי מסכים עמי. וכן עשו ונשאו ונתנו ביניהם כיד ה' הטובה עליהם ושרטטו וכתבו והאריכו למעניתם והסכימו כוותיה של מע' החר"ש חכם הפוסק הי"ו להלכה ולמעשה רק עיניהם תלויות גילוי דעתי דעת הדיוט אי"ש צעיר: וכשאני לעצמי כחותה על הגחלים ראיתי כל מ"ש ידי"ן הח' השואל הי"ו וגם מ"ש ב' צנתרות והיו למאורות אשר חזקו ואמצו דבריו לפו"ד כאמור. ואנא דאמרי מלתא כדנא כבר באה ונהייתה קדמנא ב"ד רבא דפעה"ק ירוש' ת"ו בהיותי במושב ב"ד הצדק והיה ראב"ד הרה"ג מר קשישא בוצינא קדישא הרב יד ימין זלה"ה ומשנהו כסף מוה"ר הגאון המפורסם ראש"ל כמהר"א אשכנזי זלה"ה ואנא. עני ב"א הייתי נמנה עמהם וטע' הרה"ג ראב"ד ז"ל הנז"ל בא בזכרונו דברי הרב אחי וראש ז"ל הנז' ולא