שמחה לאיש קפד

כלל פ"ו דמצוה על הדיינים לרדוף צדק צדק ולחקור ולדרוש ולהוציא הדין לאמיתו שלא יהיה דין מרומה כמו בדין של אדם אחר דיתמי דאכלי דלאו דידהו וכו' יע"ש וכדבריו כתב הרב שער אפרים ז"ל סי' קל"ג וגם ה' עדב"י ז"ל בסי' כ"ה ובסי' ס"ז ד' קע"ו ע"א נסתייע מדברי הרא"ש ז"ל הללו יע"ש: ואולם לפי חומר הנושא הגם שאנא נפשאי לא ידעתי אענה כי באמת אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ורו"מ כת"ר המה רואים ומבינים האמת לאמיתו משא"כ כשאני לעצמי הנני עומד מרחוק מה אדבר? מה ידעתי ולא ידעו רו"מ כת"ר: עכ"ז אמינא אי ניחא בעיני הצדיקים העי"א לעשות איזה פשר דבר אף שאין הדין כן לפע"ד כאשר השרישנו כן הרב משאת משה ח"ב סי' ו' בסוף התשו' אחר דאסיק להלכה ולמעשה לזכות היתומי' כתב וז"ל ואולם כל כי הא צריך לאודועי דאם יראה בעיני הגבירים וכו' לבא בפשר דבר וכו' ועם שאין הדין כן הוראת שעה היא והזמן בוגד מחייב כך ובאמת אמרו עביד איניש דזבין דיניה וכו' וזה כח יפה לומר בקיומו של דבר וכו' שכך יפה לנו וכו' יעש"ב: והדברים ק"ו אם אמרו הרב ז"ל להוציא מן היתומים אפי' שזכו בדין ותנאי הטיל שתהא הפשרה בהטיה לטובה לצד היתום אבל כשאני לעצמי אמינא שיהיו נוטים בהטיה לטובה לצד בעל המעות הא ודאי במכ"ש אמרינן דראוי לפשר ביניהם כדי לצאת ידי ספק שכבר נכנסו פארו"מ לבית הספק הא ודאי לא על מגן באו לידי מדה זאת. ואם בשביל להשקיט מריב לשונות פסק הרב תה"ד בפו"כ סי' קס"ב והרשד"ם בח"מ סי' ש"ל דיפה כח האפוטרו' לעשות פשרה ובפירוש כתב הרשד"ם ז"ל דאינן צריכים האפוטרו' להמלך בב"ד יע"ש: את זה נלע"ד המעט הוא לתת גמ"ט בענין ולפשר ביניהם פשרה קרובה להטיה לצד הבעל המעות וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן לעובדו באמת ובתמים לעשות הטוב והישר: הצעיר יש"א ברכה ס"ט: סימן י"ד. הסכמתי אנא עני ב"א ומוה"ר ראש"ל נ"י על פס"ד חו"ר עה"ק צפת תובב"א: עינינו הרואות כל אשר כתבו מעלת רבני האשכנזים בעה"ק צפת אתל"א וחכמיה יצ"ו אשר האריכו למעניתם ברוחב מבינתם על אודות העירות מחוזות וגבולים השייכים לכולל וואלין יע"א הנז"ל. ומזה זמן בהסכמה עלו הרב הגאון המפורסם כמוהר"ר מאיר אוירבאך ז"ל. ומעלת ב"ד רבא דק"ק אשכנזים דפעה"ק ירושת"ו וגזרו אומר בגזרת התורה ובאו"ח לבל ירים איש את ידו ליגע בכסף הקדשים דכולל הנז' ממחוזות הנז"ל. ואחריו האיר וזרח שר המס'כים הרב הגדול ראשון לציון הגאון המפורסם כמוהר"ר אברהם אשכנזי ז"ל גם הוא גזר בגזרה חמורה וכה היו דבריו אשר יצאו מפה קדוש ז"ל וז"ל ואחרי רואי הפסק ב"ד הצדק וכו' הטיבו כל אשר דברו. והנה גם אנכי גוזר בגזרת עירין פתגמא ובכח תוה"ק וכח קדושת הארץ וכו' השמרו לכם לנגוע ח"ו במחית אלה העניים ולעבור חלילה על לאוין מקרא מלא בתוה"ק לא תסיג גבול רעך ולא תסיג גבול עולם. שגבלו ראשונים וכל יחיד ורבים הדרים במדינתם בגבוליהם אשר הוקבעו לכולליהם ואף הבאים ממדינות אחרות ונתיישבו באותן המדינות והפלכין השייכים לכוללות הנז"ל יחשבו כבני אותו המחוז ונגררין אבתרייהו בפרי צדקת התנא הרמב"ה זיע"א לכל נדריהם ולכל נדבותם וכל הפושט יד לעשוק ח"ו ולשנות מעשה הצדקה ממחוז לחבירו כאלו נוגע בבבת עינו והוא קובע נפשות ממש כי בגבולין תליא מילתא ואיסורא הוא דרביע עליה כתקף גזרות גאוני ארץ ראשונים כמלאכים רבינו הגדול מרן הקדוש ביתה יוסף ותורת משה רבינו אלשיך והרב השל"ה הקדוש זיע"א עד עולם ע"כ הגיעו דבריו גדול הנאמר באברהם ז"ל. ואנא זעירא החותם השני מטה עם מע' ב"ד הצדק דק"ק ספרדים דפעה"ק ירושת"ו. החזקנו במעוז הסכמתם ותקף גזרתם בכל כחינו חוקה חקקנו גזרה גזרנו לאשר ולקיים הסכמת הגאונים הנז"ל זיע"א: והנה בעתה שמענו לשמע אזן כי יש ויש אנשים אשר פרצו גדר ושולחים שלוחים ממדינת ליטא ורייסין למקומו' השייכי' לכוללות וואהלין הנז"ל וביותר למדינת קאטרינסלאוו ליקח מקופות וצדקות הקבועים לכוללות וואהלין הנז"ל ועוברים על הגזרות וחרמות הנז"ל בשאט בנפש ותולים עצמם באחד חכם בעיניו שכתב כי אין שום חזקה לשנות מדעת הנותנים ואין לגזור ולצוות על נותני הצדקה לאיזה כולל יתנו וכו' וכל אחד הרשות בידו לעשות בנדבותיו כחפצו ורצונו וכו' וכו': ועל זה קמו ונתעודדו חו"ר האשכנזים דעה"ק צפת"ו וכל העדה הקדושה נתאספו יחד וגזרו בגזרה חמורה ושדו גודא רבא לבל ישנו את תפקידם ואין רשות לשום אחד מהדרים כמדינות הנז"ל ליתן מהקופה הקבועה בבתים לעניי כולל אחר והרחיבו דבריהם בטוב טעם ודעת ידיעתם מכרעת בכל חוזק ותוקף ואחריהם מסכימי'ם ומעריבי'ם חו"ר דק"ק מע' הספרדים דעה"ק צפת"ו וביארו דבריהם על הדין ועל האמת ואסיקו דדינא הכי הוי שחייבים כל הבאים לדור במחוזות ובגבולין הנז"ל להיות נגררים אחר הרוב מבלי לנטות ימין ושמאל ולא לשנות שום שינוי כלל וכלל כמבו' בד"ק. וגם חו"ר ספרדים ואשכנזים דעה"ק טבריא ת"ו גם המה בהסכמ"ה עלו ככל האמו' ומדובר אין נגר' דבר ואנן בדידן יען בקש מע' ידידינו הרב הנכבד המופלג וכו' כמוה"ר ניסן ב"ק הי"ו והפציר בנו למען נגלה דעתינו גם אנחנו בדבר הגדול הזה דתבר גזיזי: ובכן זאת מאתנו הבאים על הח"מ לחוות דעתינו ולהגיד כי ישר איך באמת קרינו את כל מה שכתבו הרבנים עליונים למעלה חו"ר ומנהלי כו' ק"ק אשכנזים הי"ו וגם מע' חו"ר ק"ק הספרדים הי"ו במתק לשונם לשון הזהב וההדרת ולא נכחד כי צדקו בכל דבריהם הנאמרים באמת וצדק כי חייבים המיעוט אשר באו לגור בארץ באחת ממחוזות השייכים לכוללות וואהלין הנז' להיותם נגררים אחר הרוב וכאשר קבלו על עצמם והוקבע עליהם בחיוב נדר גדול לתועלת יושבי ארץ ישר' להיות כל איש קובע בביתו קופה מיוחדת לקיום והעמדת חזקת הישוב באה"ק לאנשי הכולל הנז' כן נמי דומה בדומה חיובא רמייא על המיעוט לעשות משפט כתוב כי מילתא כדנא דהוא ענין כללי ואינו דבר פרטי אשר כל אחד יוכל לעשות הדבר