שמחה לאיש קפא

וכו' וכ"ע ידעי וגם אשתו יודעת מהשותפות הא ודאי בהכי לא אמרה ה' מהריב"ל ז"ל: ונחזור להבין אם חזרת ה' מהריב"ל ז"ל הויא חזרה באמת. הנה כבר בא חכם הגאון חכם צבי ז"ל בסי' ד' וכ' וז"ל לא תטעה שה' מהריב"ל חזר בו מסברתו וכו' והאמת הברור בכוונת הר' ז"ל דכשראו' השותף חי וטוען חלקנו השותפות אף תוך הזמן פשי' דנאמן כיון דלאו הלואה היא וכו' אבל כשמת ראובן אם נטעון אנחנו כך בעבור היתומים ספוקי מספ"ל להרב ז"ל אי טענינן הכי מספיקא או לא כיון שהשות' הוא ודאי ואין טענת ספק מוציא מידי ודאי וכו' יעש"ב: הראת לדעת הגאון ח"ץ בעד ה' מהריב"ל ז"ל היכא דהשותפות הוא ודאי כי הך דנ"ד דכ"ע ידעי דזה היה שותפו אפי' שאם היה חי אי הוה טעין חלקתי היה נאמן עתה שמת שנטעון בעד היתו'. שמא חלק השותפות הוי טענת ס' ואין ספק מוציא מידי ודאי: וחזיתי להגאון ח"ץ שבסו"ד כ' שכן הסכים הכנה"ג ז"ל בשם מהריב"ל ז"ל וה' מהראנ"ח ח"א סי' קכ"ב וה' מהרימ"ט ז"ל בסי' ע"ב דף צ' ע"ג עכ"ל. ואני בעניי לא אדע שכו'ל למאי הביא שלשת הרועים הנז"ל. אם להסתייע מהם שגם הם מסכימים במה שיצא לחלק בעד ה' מהריב"ל ז"ל בין היכא שהשותף הוא חי וטוען ברי להיכא שאנו טוענים בעד היתומי' שהיא טענת שמא הלא הרואה יראה דשום אחד מהשלשה רבנים ז"ל הנז"ל לא חילקו בהכי ואדרבא ה' מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' קכ"ב כתב בפי' דאם אינו ידוע שזה הממון הוא ממון העיסקא אע"ג שיש שטר עיסקא ביניהם ועדיין לא הגיע זמן העיסקא ופשי' שבתוך הזמן אף שאינו יכול לחלוק השותפות כדאיתא התם מ"מ כל שהסכימו שניהם לחלוק ודאי יכולים לחלוק וחיישי' דילמא החזיר לו ממון העיסקא ואע"פ שהשטר ביד נותן העיסקא דהמפקיד אצל חבירו בשטר אין צריך להחזיר לו בעדים דקי"ל בפ' המוכר את הבית בשטר כיס היוצא על היתומי' וכו' יע"ש. נמצא דדעת הרב מהראנ"ח ז"ל דאפילו בתוך הזמן השותפות חיישי' דילמא החזיר ואפי' שהיא ספק וזה סותר למ"ש הוא ז"ל. גם ה' מהרימ"ט ז"ל הכי אמר מר וז"ל ועוד אפי' היה הזמן ידוע לעיקר המעות שאמר להחזירם לזמן פ' ומת בתוך הזמן לא דיינינן ליה כדין מלוה דאמרי' חזקה לא פרע תוך זימניה וכו' אבל בעסק של פקדון שמסתחר וכו' אפשר שיחזירם לו וכו' ואפי' בתוך הזמן וכו' יע"ש. הרי שגם מהרימ"ט ז"ל סותר חילוקו ז"ל. גם מה שהביא להכנה"ג ז"ל האמת כי בסי' ע"ח כתב בהגהט"ו אות ז' בסתם ס' ה' מהריב"ל ז"ל דבשותפות דבר מצוי הוא לחלק כי האדם מלא קטטות וכו'. ואולם בסי' ק"א הגהט"ו אות ח' כ' דה' מהריב"ל חזר בו מכח תשו' הרא"ש ז"ל וכ' וז"ל ומסקנא דמילתא דאם יש שטר שותפות אינו יכול לו' נתפרדה החבילה וכו' יעש"ב שתירץ ב' תי' ליישב הסוגייאות וכו': באופן שלא ידענו למה הביא הגאון ח"ץ ז"ל סברות שלשה הרבנים הנז"ל דפשיטא דלא הביא דבריהם לסתור מה שחילק הוא ז"ל בעד מהריב"ל ז"ל אל"ו בהכרח צריכים אנו לו' דמה שהביא ג' הסברות הנז"ל הוא דוקא להראות דהרב מהראנ"ח ז"ל והרב מהרימ"ט ס"ל דמצי טעין אביהם בעודו חי בשותפות החזרתי אפי' תוך הזמן אפי' אי נקיט שטרא בידיה דשותפות לא הוי כהלואה לו' חזקה לא פרע גו זימניה אבל לא הביא דבריהם להסתייע לחילוקו שחי' בעד ה' מהריב"ל ז"ל. וכפי"ז פליגי ה' מהריב"ל ז"ל עם הרב מהראנ"ח וה' מהרימ"ט דלד' מהריב"ל ז"ל כפי דברי הגאון ח"ץ ז"ל דבעד היתומים לא טענינן דהוי טענת ספק ולד' ה' מהראנ"ח וה' מהרימ"ט ז"ל טענינן. אבל אחר ההשקפה וההתבוננות ליכא שום פלוגתא כלל דמדברי ה' מהרימ"ט ז"ל ליכא למשמע מינה כלל דהוא ז"ל איירי באופן דהמתעסק לית ליה שום הנאה כלל רק כל ההנאה לבעל המעות דהוי כעין פקדון ממש ולזה כ' כיון שאינו משועבד לו וכו' איתרמי ליה זוזי ולא ירצה ליטפל עוד אפ' שיחזירם לו יע"ש. נמצא דמדברי ה' מהרימ"ט ז"ל ליכא למשמע מידי גם מה' כנה"ג ז"ל כבר מילתי אמורה דכנראה שלא שלטו מאורות עיניו של הגאון ח"ץ ז"ל במ"ש בסי' ק"א דאסיק שחזר בו ה' מהריב"ל ז"ל מסברתו כנז'. רק מדברי מהראנ"ח משמע דפליג על ה' מהריב"ל ז"ל לפי חילוק הגאון ח"ץ ז"ל דלא חילק בין טענת האב בעודו חי לטענת הב"ד בעד היתו' ואולי כיון דלא הוצרך לזה כיון דבנדונו כבר הודה המתעסק שמת שכל הסחורות הנמצאות הם מממון השותפות ואמטו"ל לא פי' דבריו מה שצריך לענין זה: ותו קשה לענ"ד להגאון ח"ץ ז"ל מההיא דאיתא בפ' הגוזל ומאכיל ד' קי"ב ע"א ת"ר הנוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם הניח לפניהם גדולים חייבים קטנים פטורים ואם אמרו גדולים אין אנו יודעים חשבונות שחשב אבינו עמך פטורים. והק' בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים. ומשני אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורים יע"ש. והשתא ק' כיון שאם טוענין בריא יודעים אנו וכו' טענה היא א"כ גם בטענת שמא יטענו הב"ד בעד היתו' שאביהם פרע להם דמי הגזילה ומאי קא מקשו בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים לימא אין דאנן טענינן ליתמי אילו הוה אבוהון טעין הכי חזרתי וקניתי ממך הגזילה היה נאמן וא"כ גם הב"ד יטענו הכי בטענת שמא והרא"ש ז"ל שם בהלכותיו נרגש מזה ותי' דהוי מילתא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח שקנה הגזילה מהנגזל לא טענינן ליתמי יע"ש. והדבר ק' לפי דברי הגאון ח"ץ ז"ל דיש הפרש בין כשאביהם חי וטוען בריא להיכא דאנו טוענים טענת ספק אחד שידענו שהגזילה הניח אביהם לפניהם בודאי אין ספק מוציא מידי ודאי ובפרט שהרא"ש ז"ל הוא ניהו מאריה דהאי חילוקא לד' הגאון ח"ץ ז"ל א"כ אמאי הוצרך הרא"ש ז"ל לתת טעם דהוי מילתא דלא שכיח יותר טוב הול"ל דאין ס' מוציא מידי ודאי כמ"ש בתשובותיו כנז"ל. ובהכרח צריכים אנו לומר כמ"ש הכנה"ג ז"ל דחזר בו ה' מהריב"ל ז"ל מסברתו מסיבת מ"ש הרא"ש ז"ל וכנז"ל: באופן דלענ"ד ליכא שום ילפותא לנ"ד לא מדברי מהריב"ל ז"ל כי כבר מילתי אמורה דנדון ה' מהריב"ל ז"ל שנייא מנ"ד וכאמו"ל ומה גם כי כפי הנשמע באמת מדבריו דחזר בו מסברתו מכח תשו' הרא"ש ז"ל כנז"ל. וגם לפי דברי ה' ח"ץ ז"ל הוא שר המסכים דלגבי יתומים הוייא טענת ספק ואינו מוציא מידי ודאי. וגם מדברי ה' מהרימ"ט ז"ל ליכא למישמע מידי יען דהרב ז"ל איירי דלית ליה למתעסק שום הנאה וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בח"מ סי' ע"ח הגהב"י אות ג' בעד ה' מהרימ"ט ומוהר"י וויל ז"ל יע"ש. וגם מדברי מהראנ"ח ז"ל בסי' קכ"ב אף דהוא ז"ל כתב דביתומים חיישינן דילמא פרע וכו' יע"ש מ"מ לא איירי בדאיכא נאמנות כי הך דנ"ד שהאמינו המתעסק עליו ועב"ך לבעל המעות ולב"ך נאמנות גו"ש לפו"ד עפי"ד הקל בשני עד"כ ע"כ אש"י כי הוא זה לכל עניני שט"ד