שמחה לאיש קעד

כתב ה' בעה"ת בשער י"ד ח"ג ובשער נ"א ח"ד סי' ו' יעש"ב. וכ"כ הרב ב"י בס' בדק הבית שם בסי' ק"ח ס"ק כ"ג אחר שהביא הב"י תשו' הריב"ש ז"ל הנז' יע"ש. ומ"ש עוד דנדון ה' לח"ר מפורש יוצא דמיירי בדר בה והוחזק הקונה וכו' לא ידעתי אנה מצא לא מפורש ולא בדרך רמז דמיירי שדר בה והחזיק הקונה ובאותו פרק כשכתבתי דקדקתי בכל דבריו וזאת מצאתי שכתב וז"ל אך אמנם לפי האמת מכירה זו היא בטילה שיש בה איסור רבית וכו' א"כ נמצא דשכירות הבתים שאכל בתורת רבית הוא וכו' יע"ש. ומדנקט השכירות הבתים שאכל ולא אמר דשכירות הבתים שדר דקדקתי שהיה משכיר לאחרים והוא לא היה דר ועכ"ז נזהרתי בלשוני וכתבתי ואפשר דלא דר בה הקונה והיכן מצא מפורש יוצא דמיירי שדר בה: עוד כתב ה' הא"ח ז"ל בד' הנז' ע"ד וז"ל ומה שרצה להביא סמוכות הרב הפוסק אביר יעקב נר"ו לפי מה שהבין בתשו' הריב"ש מתשו' ה' פ"מ ח"ב סי' ק"ד דיחוד מהני אחר המחי"ר אגב שיטפיה לא דק וכבר כ' שם הרב בהדיא להיפך וכמש"ל ולקוחות שאני היכא שלא עמד בדין כיע"ש ופשוט אתד"ק ז"ל. הנה מ"ש לפי מה שהבנתי בדעת הריב"ש ז"ל וכו' לא ממני יצאו הדברי' כי אם מפי הרב גד"ת ז"ל הבין כן בדעת הריב"ש ז"ל ומ"ש שה' פ"מ ז"ל כתב להיפך ולקוחות שאני וכו' הנה גם אני אי"ש צעיר דקדקתי בדברי וכתבתי משם ה' פ"מ ז"ל דס"ל דגובי' יורשי המלוה מהלקוחות וידעתי דטעמא הוי משום דלקוחות שאני היכא שלא עמד בדין עכ"פ הא למדנו שאפי' שלא החזיק בחנות גובים יורשי המלוה ואעיקרא דדינא היכן מצא בדברי רמז שהבאתי דברי ה' פ"מ ז"ל סמוכות לדברי הריב"ש ז"ל הם כי לא להזכיר: תו חזיתיה להא"ח ז"ל שם שכתב וז"ל איך שיהיה למאי דאתאן יש לעמוד דלדידן לא ידענו אי מרן ז"ל ס"ל כתשו' הכרם וכו' וכו' מ"מ ההיא דהרשב"א ח"ב סי' קפ"ה וכו' וגם מהתם היינו יכולים לדחות וכו' ועדיפא מינה גבי משכנתא מוחזקת וכו' ואינו ענין לההיא דשומא הדרא דהלוה מוחזק כס' פלוגתא דרבוואתא ואין מקום למה שתמה הרב הפוסק אביר יעקב נר"ו וכו' האמנם האמת יורה דרכו דההיא דשומא הדרא אינו ענין לכל הני יעש"ב. והאמת אמינא דאוריי' מרתחא ליה עד שבא לכלל השג מבלתי השגחה במ"ש בעניותי. הרי הרואה יראה דמה שתמהתי לא על מרן ז"ל חלילה. ואדרבא כתבתי "ידעתי בינ'י שיד הדוחה נטויה לחלק" אלא עיקר תמיהתי היתה על הגאון החק"ל ת"ק ז"ל דמשוה דין מכר והטבה לההיא דשומא הדרא וכו' וכאילו הוא מוסכם אליבא דכ"ע וא"כ לדידיה ז"ל לנו להבין דעת מרן ז"ל מאי שנא וכו' ודברי באו ברורי' כשמלה המבוארים באר היטיב לפקע"ד. איך שיהיה תלי"ת כי בעיקר הדין כולנו הסכמנו בדעת אחד ואני את נפשי הצלתי. וצור ישראל י"מ וימ"ן ולהיות שכבר נתבקש בישי' ש"מ זצוק"ל לא אעלה ארוכה: כ"ד הצעיר יש"א ברכה ס"ט. סימן ט'. את זה שלח אלי מע' ידי"ן רב משרשיא כמהור"ר אליהו חזן יצ"ו יום ר"ח כסליו ש' התרט"ל. ישאו הררי ציון שלום וברכה. לכבוד האי תנא דידן הרב המופלא שבסנהדרין ראב"ד מקודש יש"א ברכה נר"ו יחל"א: מאז הימים אשר נכספה וגם כלתה נפשי. לבא בכתובים לפני הדרת כסא כבודו שיח"ל להעיר ולעורר את אהבת הקדמונים. ואולם רוב הטרדות ונחיצת הזמן לא נתנוני להפק רצוני. ועתה באתי כאן בד"ת משום מעשה שהיה בבית דיננו יכב"ץ ברו"ש אחים שותפים בבית אחת וד' היה דר בה לבדו זה כמה שנים ועתה ש' אחיו יצא טעון דינא דגא"א. ופסקנו שהדין עמו כיון שאין בו דין חלוקה כמבו' בש"ע סי' קמ"א ואחר ימים בלומדי משפטי צדקו להתעלס באהבים בפסקיו הנחמדים שבס"ה בני בנימין הנד"מ. חזי הוית בחח"מ סוס"י ל"ב שזיכה להאח השוכן בחצר שאינו יכול אחיו לתבוע דינא דגא"א. כיון שאינו שוכן עמו בחצר וליכא טעמא דהז"ר. ואתי עלה שכן פסקו הרשב"ש בסי' פ' ומהר"ש צרור בח"ד סי' ד' ושאין חולק בדבר ושהרב די השב בסוס"י ל' ה"ד בלתי חולק את"ד נר"ו ואנכי הרואה שדין זה הוא חדש שלא שערוהו הראשו' ז"ל וסתמא פסקו להלכה דכל שאין בו דין חלוקה איתא לדינא דגא"א. וסתמא משמע אפילו אין שוכן עמו האח או השותף. ולאו דוקא בית או חצר אלא אפילו בהמה או כלי וכיוצא. ואפי' תימא דעיקר טעם דין דגא"א הוא משום הז"ר. ואם בטל הטעם בטל דינא דגא"א לגמרי (מה שלע"ד לא ניתן להאמר) מ"מ לא מפני זה הפסיד זכותו האח או השותף שיכול לומר לו רוצה אני לדור בחלקי ואיני יכול משום הז"ר. כיון שאין בו דין חלוקה ע"כ גא"א. ויען מני"ר שיל"א תלה הדבר באשלי רברבי. פניתי אני לראות הדברים בשרשם ורואה אנכי כי אין לו משם ראיה אלא אדרבא הויא תיובתיה. כי נדון הרשב"ש ז"ל בסי' פ"א ומהר"ש צרור ז"ל בח"ה סי' ע' הם המדברים שהשותף השכיר חלקו לשותפו. והמשכיר בתוך זמן השכירות רוצה לכוף לשותפו בדינא דגא"א. וע"ז שפיר פסקו דבתוך זמן השכירות אינו יכול לכופו כיון שכל החצר בידו. אבל אחר כלות השכירות יכול לטעון ט' גא"א. אפילו אם אינו דר עמו בחצר. ובאופן זה ציינו הרב מט"ש והרב אורח משפט ז"ל בסי' קמ"א. ובעיני יפלא על הרב די השב ז"ל שציין דבריהם באופן המביא לטעות. וכנראה שמעכ"ת שיח"ל סמך עליו: ובהיות דין זה שהביא כת"ר נר"ו לדין מוסכם בלתי חולק נר' תמוה בעיני אמרתי לגלות אזן צדיק להודיעני דעתו הרחבה בזה. והנני מצפה לתשובתו הרמה להאיר עינינו במאור תורתו. מעתה לכל אשר באהלו אהל ישרים הפרט מפורש מר בריה עטרת החיים הי"ו יש"ר באה"ר ושבתי בשלום. הצעיר אליהו חזן ס"ט. סימן י'. וזה אשר השבתי לו. יום ב' שבט התרל"ט: לקראת מעלת תחלת רב משרשיא ר"מ ור"מ כמהר"ר אליהו בהיר והוי זהיר לע"ר כיר"א: יקרת מכתבו למן ר"ח כסליו העבר הגיעני אל נכון ראיתי כל הכתוב שעמד מתמיה על מ"ש בס' בני בנימין וקרב אי"ש ח"א סוס"י ל"ב שזיכיתי להשותף הדר בחצר לשלא יוכל השותף הב' שאינו רוצה לדור בחצר לתבוע דינא דגוא"א וכו' ופנה עצמו לראות בשרשן של דברים וראה שאדרבא הויא תיובתי וכו' עד שהחליט המאמר שאני סמכתי על מה שראיתי בס' די השב: איך שיהיה הנני מוכרח להשיב לבל יחשב שתיקתי כהודאה. הנה במה שהק' רו"מ דלאו דוקא