שמחה לאיש קעג

כתחז"ל. ולא נכתב נאמנות בשטר ואח"ך הלך המוכר שהוא הלוה לארץ מרחקים ונשאר כמה שנים ונלב"ע בחז"ל. והקונה שהוא המלוה להיות גיסו הוא היה משתדל בכל עניניו ונושא ונותן בכל נכסיו זה קרוב לעשר שנים ובכל שנה היה הוא גובה בידו שכירות הבתים הנז' והיה מעלה אותם ביד אחותו היא אלמנת הלוה הנז' לצורך מזונות היא ובניה ולא עיכב בידו מהשכירות כלל. ועתה נתעורר ובא לב"ד לגבות מאת היתומים וטוען כי מה שלא עיכב מהשכירות כל אלו השנים הוא מסיבת אהבתו עם היתומים להיותם בני אחותו ולזה היה מעלה להם השכירות בכל שנה: כל קבל דנא הוכיחו מעשיו דלאו למכירה גמורה איכוון מעיקרא כ"א משכונה דוקא וכמ"ש ה' פליטת בית יאודה ז"ל סי' כ"ד וכמ"ש מרן ז"ל דבמשכונה כל שלא החזיק בה אינו גובה בלא שבועה וכאמו"ל. ועי' לה' בית יאודה עייאש בח"מ סי' מ"ב. וכל לגבי דידי אמינא דאף הרב הגאון חק"ל ז"ל יודה בנ"ד דעברו כמה שנים ולא גבה שופ"ק דמי שכירות הבתים ואדרבא הוא היה משכירם על ידו ונותן השכירות להאלמנה הרי גילה דעתו בפירוש דלמשכון בעלמא איכוון לבטחון הקרן ובמשכונה כבר יש לנו לדעת מרן ז"ל דאינו גובה בלא שבו' כל שלא החזיק בה: איברא דיש לעמוד לפקע"ד בדעת מרן ז"ל מאי שנא דבמשכונה ס"ל דאם מוחזק בה גובה בלא שבועה דהלוה נקרא מוציא ואילו בסי' ק"ג בההיא דשומא הדרא ס"ק ט' פסק וז"ל ואם המלוה סתר ובנה ולא השביח הקרקע בכך אינו נועל הוצאתו ובב"י הביא דדין זה הוי פלוגתא בין הגאונים ומן הספק דיינינן קולא לנתבע שהוא הלוה והמלוה נקרא מוציא יע"ש. ולכאורה אתמהה דההיא דשומא הדרא הוי מכר גמור שנמכר ע"י ב"ד אלא דמשום ועשית הישר והטוב תקנו דהדרא משא"כ במשכונה דלחזרה קאי בהכרח ואף אם מת יורשיו חייבים להחזיר משא"כ בההיא דשומא הדרא דאם מת אינה חוזרת וא"כ מאי שנא דהכא פסק דהוי הלוה מוציא ותובע והתם הוי המלוה מוציא ותובע אף שהוא מוחזק בה ע"י ב"ד: ואף כי ידעתי ביני שיד הדוחה נטויה לחלק. מ"מ עיניך תחזינה מישרים להרב הגאון חק"ל בח"מ ח"א סי' ע"ב ד' ע"א ע"א דמשוה דין מכר והטבה לההיא דשומא הדרא אלא דשומא הדרה מכח תקנת חז"ל ומכר והטבה היא מכח התנאי ההטבה היא חוזרת וא"כ לדידיה צריך להבין בדעת מרן ז"ל מאי שנא משכונה דהויא פחותה ממכר והטבה ואפי"ה פסק דגובה בלא שבועה אם הוא מוחזק בה ולדידי צ"י הדעת וכעת אין הפנאי מסכים עמי: איך שיהיה בנ"ד מאחר דמעשיו הוכיחו שכבר פרע לו המוכר שהוא הלוה כשהיה בחו"ל והיה שולח לו והראיה שלא עיכב מהשכירות זה כמה שנים שהיה משכיר על ידו ומעולם לא ראינו ולא שמענו שמוותר שום קרוב שכירות הבתים שלו לקרוביו שאינם עניים כעשר שנים ובכן ישבע ש"ח כעין של תורה בנ"ח ויטול דוקא דמי הקרן שהם דמי המכר ותו לא ולענין דמי השכירות יכולים לטעון היתומים מחלת לנו ועי' מ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ"א וה' כנה"ג בסי' ע"א הגה"ט אות כ"ב ובסי' פ"ב הגה"ט אות מ"א זה הנלע"ד להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי המורי"ם דייני דנה"ר דע"ה אם כיוונתי להלכה. ולאפס פנאי לא באתי בארוכה: הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט. סימן ח'. הנה שאלה זאת מזה זמן כעשר שנים שנשאלתי מאת הרב המופלא רבין חסידא תנא דבי אליהו נר"ו כנז"ל ולפי רוב ההפצרה כתבתי באותו פרק בעט'יו של נח'ץ בקצר אמיץ תשו' דנא מה שעלתה מצודתי לפי מיעוט קט שכלי מה שנוגע לפו"ד דוקא. ועוד לא ידעתי מה נעשה בדין זה. אך עתה כי יצא לאור ספר"א דמרא טב טוב לישראל להרב הכולל כמוה"ר אליהו חאייון ז"ל. ומע' הרב המו"ל שלח לי ספר הנז' זאת תורת המנחה. וקבלתי אותו כמו משאת וארוחה. ופתחתי לקרות בו למען יהיו שפתותיו דובבות בעולם המנוחה. ותבט עיני ששאלה זאת עצמה כתב עליה הרב תדב"א יצ"ו ואח"כ שלח מה שעלתה מצודתו ברוחב מבינתו. וגם מה שכתבתי בעניותי מן השיטי'ם שנים הנז"ל בקיצור נמרץ והסכים עמי לדינא הכל שלח אותו להרב הא"ר ז"ל והוא האריך הרחיב בענינים באורך וברוחב בספרו הנד"מ טוב לישר' הנז' סי' ח' ד' ח' ע"א וגם הוא ניהו ז"ל הסכים לדינא כאשר העליתי בעניותי לך נא ראה. אך בזאת חזיתיה להרב הנז' ז"ל השג ישיג עלי וכבר ראיתי בהקדמת הספר שעשה מע' הרב המו"ל יצ"ו מודעא רבא שפקד עליו המנוח ז"ל למחוק כל הדברים קשים כגידים שכתב נגד הרבנים ראשונים כמלאכים ז"ל. וכשאני לעצמי תיכף בראותי כל דבריו מחלתי לו מחילה גו"ש מחול לו שרוי לו. רק לעצמי אני מציל הצלה הגלויה ומפורסמת לעין כל שאין שום מקום להשיג עלי כלל וכלל: זה יצא ראשונה כתב בד' י"ג סוף ע"ג וז"ל וראיתי להרב הפוסק אביר יעקב נר"ו דתמה ע"ד הלח"ר מתשו' הרשב"א ח"ב סי' קפ"ח שכתבנו שכ' דלא קיימא לחזרה כי שמא לעולם לא יתרצה וכו' והרואה יראה דהרב לח"ר אייתי בידיה סוף התשו' הנז' שהביאה מרן הב"י סוס"י ע' מחי' ה' ובסי' ר"ה מחו' ג"ל וכמו שתפס עליו הרב הפוסק תדב"א נר"ו. עכתד"ק ז"ל: ואנא דאמרי במה שכתב שבזה תפס עלי הרב תדב"א נר"ו הנה דברי ה' תדב"א לא זכיתי לראותם וחלילה לי להאמין שבזה תפס עלי הרב תדב"א יצ"ו כלל שהרי הוא על ידו העתיק קונטריסי הקטן הזה ובודאי שכבר ראה מ"ש בעניותי שגדלה תמיהתי על הרב לח"ר ז"ל שהוא עצמו הביא סוף תשו' זאת של הרשב"א ז"ל שהביאה הב"י ז"ל בסי' ע' ר"ה לבטל המכירה מטעם היותה עשויה באיסור רבית ולא נרגש שדבריו הם היפך מ"ש הוא ז"ל ממש ובזה הלשון סיימתי בדברי והיותר תימה וכו' כמש"ל וא"כ לא נשאר שום מקום לתמיהתם עלי כי לא נעלם מעיני שהביאה ה' לח"ר ז"ל אבל מה יושיענו שהביאה לענין אחר וסותרים דבריו למ"ש הוא ז"ל בתחילה שאדם ממהר לפדות חזקתו ופורע תוך הזמן הפך מ"ש הרשב"א ז"ל: עוד הקשה הרב הא"ח ז"ל עלי ועל הרב תדב"א יצ"ו חלקינו בחיים דדברי הרשב"א כבר כתבנו דמיירי הגם דלא דר בה וכמ"ש ה' מע"ש בכמה דוכתי וכמש"ל זאת ועוד דנדון ה' לח"ר מפורש יוצא דמיירי בדר בה והוחזק הקונה ועי' דב"מ וכו' וא"כ מה הרווחנו לחלק ביניהם ולהניח מונח דהרשב"א מיירי במוחזק הקונה אלא ע"כ כמ"ש ודו"ק את"ד ז"ל. והנני משיב דבהכרח מוכרחים לומר בעד הרשב"א ז"ל דמיירי במוחזק הקונה דאלת"ה ק' דידיה אדידיה ממ"ש באלפיו בסי' תתקל"ט למ"ש בסי' אלף ק"מ ובהכרח לחלק בהכי וכמ"ש בס' משכנות הרועים באות מ' סי' ר"א ד' קצ"ה ע"ד שכן