שמחה לאיש קעב

משם הראב"ד ז"ל לא זכיתי להבינו דכתובה שניא דלא ניתנה ליגבות מחיים דאי הכי אמאי משבעינן את האלמנה שלא התפיסה הבעל צררי מאחר דלא ניתנה ליגבות מחיים. והרא"ש ז"ל בפ' אעפ"י הביא משם הראב"ד ז"ל ורבינו יונה חילוק אחר ומסתבר דשאני היכא דיחד לה ארעא שאינו עשוי להתפיסה צררי על הסמך הזה אבל בבע"ח חוששין לפרעון עכ"ל. והאמת שהוא חילוק נכון שאין לחוש להתפסת צררי כיון שכבר יחד לה ארעא תו לא חייש הבעל לצער אשתו שלא תטרח קמי יתמי כיון שכבר מיוחד לה ארעא לכתובתה אבל היכא שלא יחד לה ארעא ודאי איכא למיחש שמא הבעל באהבתו את אשתו שמא תטרח קמי יתמי התפיסה צררי משו"ה משביעין אותה אבל בבע"ח חיישי' לפרעון לעולם: ברם לחילוק ה' בעה"ת ז"ל דטעמא טעים משום דכתוב' לא ניתנה ליגבות מחיים אמאי משבעינן את האלמנות. אם לא דצריכים אנחנו בהכרח להרחיב הדברים ולומר דדעת ה' בעה"ת ז"ל דהוה ס"ד לומר דניחוש שמא הבעל אף שיחד לה ארעא לכתו' אפשר דרצה לפדות את הקרקע מיד האשה שתשאר ליורשיו ולהכי התפיסה צררי אם לא מטעם דכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים דלא חיישינן להכי אבל בבע"ח דליכא האי חזקה דלא ניתנה ליגבות וכו' חיישי' שמא אחר שיחדה למשכונתו רצה לפדותה מידו והתפיסו צררי ולהכי לא גבי אלא בשבועה. אמנם הרא"ש ז"ל לא חייש להכי ולכך כתב הטעם פשוט כיון שכבר יחד לה ארעא אינו עשוי להתפיס צררי על הסמך הזה אבל בבע"ח חיישינן לפרעון זה נר' לפקע"ד ברור. ואפשר דלא פליגי הרא"ש ז"ל על ה' בעה"ת ז"ל ויכולים להעמיס בדברי הרא"ש נ"כ ודא ודא חדא הוא ושני הנביאים לדבר אחד נתכוונו: והרב לחם רב סי' קמ"ט נשאל במכר העשוי כעין משכונה בתנאי שיפרע לו בתוך ח' שנים ומת הלוה בתוך הזמן וכתב וז"ל וכי תימא הא אית לן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכיון שמת קודם השלמת הח' שנים לא אמרינן שפרע כיון שעדיין יש לו זמן הא לאו מילתא דאין זה פרעון חוב אלא שרוצה לפדות חזקתו מיד הקונה אותה וכדי שתחזור חזקתו אליו ממהר לפרוע כל מה שיוכל אם כן מן הצד הזה יש לנו לבטל המכירה יעש"ב. נמצא דס"ל דבאופן כזה חיישינן לפירעון אפי' בתוך הזמן ועי' לה' פליטת בית יאודה סי' כ"ד והרב משחא דרבותא בח"מ סי' ק"ח הכי אסיק להלכתא דאם לא דר במשכונה והחזיק בה אינו גובה בלא שבועה וכס' מרן ז"ל: איברא דתמיה לי טובא במ"ש ה' לח"ר ז"ל דנר' הפך מתשובת הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קפ"ח שכתב וז"ל ועוד שאילו היה כאן המכר אלא שהתנה לו לאחר מכאן שכל זמן שיחזיר המנה שנתן לו שיחזיר לו הקרקע. ולאחר זמן נפל מחלוקת והכחשה ביניהם שזה אומר החזרתי וזה אומר לא החזרת לא היו אומרי' בכי הא ארעא כיון דלחזרה קיימא החזר וזוזי אייתי ראיה ושקול דהכא לא קיימא לחזרה כי שמא לעולם לא יתרצה זה להחזיר המעות וליקח הקרקע יעש"ב. הרי דס"ל להרשב"א ז"ל דלא חיישינן שמא פרע כדי שתחזור חזקתו אליו כמ"ש ה' לח"ר ז"ל אלא אדרבא לאידך גיסא ס"ל להרשב"א ז"ל כי שמא לעולם לא יתרצה להחזיר המעות וליקח הקרקע. והיותר תימה דהרב לח"ר ז"ל באותה תשו' עצמה הביא תשו' הרשב"א הלזו והיא שהביאה הב"י בסי' מ' ובסי' ר"ה לגבי מכר שנעשה באיסור רבית כמו שיראה הרואה שם בדבריו ולא זכר שר שהיא סותרת דבריו ז"ל הראשונים: ומוכרחים אנחנו לחלק דמ"ש הרשב"א ז"ל ואלו היה כאן מכר וכו' מיירי באופן דמכירת הקרקע היתה מכירה החלטית בשוויה והחזיק בה הקונה חזקה מעליא אלא דהתנה אח"ך שאם יחזיר לו מעותיו שיחזיר לו קרקעו ואח"ך נפל מחלוקת הכחשה ביניהם שזה או' החזרתי וזה או' לא החזרת בכי הא ודאי דהקונה הוא המוחזק והכי דייק בלישניה הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל לא אמרינן ארעא כיון דלחזרה קאי החזר דייקא נר' מדבריו ז"ל שהקונה הוא מוחזק בקרקע משא"כ בנדון הרב לח"ר ז"ל דבפי' אתמר דאחיו המורשה הניח בתים בתוך משכון לזמן ח' שנים אלא דאם יעברו הח' שנים ולא יפרענו יהיו מכורים לאחיו כאשר מפורש יוצא בשאלה באר היטיב ואפשר דלא דר בה הקונה כלל ובכי הא ודאי חוזר הדין להיות כמשכונה דחיישינן לפרעון ודון מינה לנ"ד. ובפרט דדעת מרן ז"ל במשכונה כל שלא החזיק בה אינו גובה בלא שבועה מאחר דליכא נאמנות בשטר ועבר זמן רב מההטבה. ועי' להרשב"ש ז"ל בסי' ת' דפשי' ליה דאם עבר הזמן דאינו גובה בלא שבועה ואם מת המלוה והלוה אין אדם מוריש שבועה לבניו יעש"ב: ואם לחכך אדם לומר דנ"ד לא דמי למשכנתא מאחר דהשטר כתוב בלשון מכר שמכרו לו הבתים מכר גו"ש כתחז"ל וקנה בכסף ובשטר ובק"ס קניה גמורה ואחר שנגמר המכר הטיב חסדו וכו' ובאופן זה כבר העלה הרב הגאון חק"ל ז"ל בח"א לח"מ סי' ע"ב ובח"ב ליו"ד סי' י"ט וך' וכ"א וכ"ב וכ"ג דלא דמי למשכנתא דבמשכנתא אין הגוף קנוי כ"א לפירי והק' על הסמ"ע שכתב על מ"ש מרן בסי' ר"ז במוכר לזמן דהמקח קיים ויחזיר כמו שהתנה וע"ז כתב הסמ"ע ז"ל דהוי במשכנתא דסורא או משכנתא באתרא דלא מסלקי וכו' והקשה עליו הרב חק"ל דהיכי מדמה אותו למשכנתא דמוכר לזמן הוי מכר גמור וקנה קנין הגוף ולא דמי למשכנתא יעש"ב. וזו הלכה העלה דאין בע"ח גובה מהבית שהיא מכורה בתורת מכר והטבה דהוי ראוי ושכן דעת ה' דרכי נועם ז"ל בח"מ סי' מ"ג דאין בכור נועל פי שנים וגם הביא משם ה' זרע יעקב ז"ל בס"מ ט"ל בדין מצרנות דהמלוה שבידו שטר המכר הוא המצרן אף שיש הטבה יעש"ב שכ' וז"ל הרי נראה דכל דבעי ממון לפדות הקרקע מוקמינן ליה בחזקת שלא נפדה ולא יפדה וקרקע בחזקת לוקח קאי עכ"ל הצריך יעש"ב נמצא דדעת ה' חק"ל ת"ק ז"ל ודעימיה דס"ל דהוי מכר גמור ומוקמינן לקרקע בחזקת שלא יפדה והלוקח נקרא מוחזק ובודאי דגובה בלא שבועה כיון דתפיס שטרא בידיה והכי אסיק להלכתא ה' אשדות הפסגה בח"מ סי' יו"ד וי"א וי"ב יע"ש וא"כ כל דהוי המכר מכר גמור ודאי דגובה בלא שבועה דאי מצרכת ליה שבועה יחזיק בשטר מכר שבידו ויהיה הקרקע לו אחוזת עולם. ועוד זאת יתירה בנ"ד דאחר שנגמר השטר מכר וההטבה השכיר הקונה להמוכר הבתים בשכירות כו"ך לשנה ובכגו"ד כבר הסכים הרב זרע אברהם ז"ל בח"מ סי' ח' דשכירות חזקה מעלייתא היא. ועי' לה' חסד לאברהם ז"ל בסי' ל"ו דהכי אסיק להלכתא יע"ש ודון מינה לנ"ד דהוי מוחזק דגובה בלא שבועה: אף אתה אמור לו דבנ"ד לא נאמרו כל השיעורין הללו ולא דמי כלל כי הנה בנ"ד כבר נתברר לי גופא דעובדא דהמוכר והקונה הם היו תרי גיסי וחד מנייהו הוצרך למעות ולקח מגיסו וכתב לו שטר מכר כתחז"ל ולהתיר הרבית חזר והשכירה למוכר ועשה לו שטר הטבה