שמחה לאיש קע

סארג'י ועתה שירדו מחירם אחורנית שאלו ממני את דבר המשפט האם יכולים לנכות הרבית שנתנו שנים שעברו וכו' ועפ"י היסוד אשר שאלו ממני כי רובא דרובא של משאם ומתנם היה בניירות הממשלה. השבתי מה שעלתה מצודתי לפי קוצר עניות דעתי ושלחתי ליד השואל זה ימים לא כביר ומשם באר"ה. ובתוך התשו' אני בעוניי חששתי בחששא רחוקה שמא יתלו עצמם הלווים השותפים הנז' בס' הרב יריעות האהל ז"ל הנז"ל וביררתי בבירור גו"ש שאין שום עזר וסיוע להלווים השותפים דנ"ד מכח סברה הלזו של ה' יריעות האהל ז"ל הנז' כלל כלל. לא. מכמה טעמי תריצי ויש בהם שראיתי לרב חביבא יצ"ו (ז"ל) הנז' שגם הוא השיג ויקרא בקול גדול כמוני ונתכווננו שנינו לדעת אחד. ואני בעוניי הוספתי להפליא על הרב יריעות האהל ז"ל לא יכולתי להלום דבריו דאיך מדמה דין שנים שלוו ונעשו ערבנים קבלנים לההיא דהלויני ואלוה לך כי הנה כשאחד מלוה לחבירו בתנאי שחבירו ילוה לו סך הנז' לזמן הנז' הרי עושה מעשה בפועל שבשכר מה שהלוהו חוזר ומלוה לו משא"כ בשנים שנעשו ערבנים קבלנים מה מעשה איסור עשו הרי סוף הזמן לא יפריעו כי אם שניהם כל אחד חלקו או יפרע האחד לבדו הכל אם רצון המלוה לגבות הימנו נמצא דזה שפרע הוא המלוה לחבירו אבל חבירו לא פרע לו שום רבית כלל ואף לפי מה שהוכיח ה' מהר"א ששון ז"ל בסי' קס"ב דהמלוה והלוה והעדים עוברים משעת שימה אף שלא פרע הרבית וכו' יעש"ב מ"מ הא מיהא היה שימה של רבית בשעת ההלואה אבל בשנים שלוו ונעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז משעת ההלואה לא נתנו אל לבם אלא או שיפרעו שניהם כ"א חלקו או שאם ירצה המלוה לגבות מאחד מהם יפרע הכל ממנו לבדו ואח"ך יגבה הוא מחבירו חלקו וא"כ נמצא שלא היה שום מעשה של איסור כלל ואין לו דמיון עם ההיא דהלויני ואלוה לך וכו': ועוד הבאתי תשו' ה' תורת חסד ז"ל דסי' קס"ח דכתב דאם התנה הערב עם הלוה שגם הוא יצא ערב בעדו לכשיצטרך תנאי גמור הוא דאורחיה הוא וכך היא המדה שכאשר עשה כן יעשה אפי' שלא היה קנין חייב שמעון הלוה לקיים התנאי לצאת ערב בעד ראובן הערב לו ולא עלה על דל שפתיו דאיכא איסור רבית חלילה יעש"ב: ועוד תמהתי על ה' יריעות האהל ז"ל שהרי עיקר דין זה דהלויני ואלוה לך הוא מהרא"ש ז"ל בכלל ק"ח סי' ט"ז יע"ש. והרא"ש ז"ל עצמו בכלל ע"ג סי' יו"ד הוא ניהו שפסק בשנים שלוו ונעשו ערבנים קבלנים זל"ז שהרשות ביד המלוה לגבות ממי שירצה וכו' יע"ש. והבי"ד מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' ע"ז והיאך יתקיימו ב' תשו' הללו לפי ד' ה' יריעות האהל ז"ל הוו תרתי דסתרן: והנה בעתה עוד אני מוסיף להפליא שהרי כל חיליה של ה' יריעות האהל ז"ל הוא עפ"י יסודו של הסמ"ע ז"ל שכתב דמקח הנעשה באיסור המקח בטל וכו' והרואה יראה שהרא"ש ז"ל במס' מציעא בד' ס"ה בסוגיא דגלימא מפקינן מיניה כתב הרא"ש ז"ל שם וז"ל מכאן משמע דוקא משום דלא לימרו גלימא דמכסי וקאי גלימא דרביתא היא הוא דמפקינן מיניה הא לא"ה המקח קיים ולא אמרי' כיון שנעשה באיסור נתבטל המקח עכ"ל יע"ש. הרי להדיא דהרא"ש ז"ל ס"ל דהמקח קיים ואיהו ניהו ז"ל ס"ל דהלויני ואלוה לך אסור מטעם רבית כנז"ל ואיהו ניהו ס"ל דשנים שלווים ונעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז דהרשות ביד המלוה לגבות ממי שירצה כמש"ל. ואיך יתקיימו דברי הרא"ש ז"ל אהדדי לד' ה' יריעות האהל ז"ל. וכבר איהו ניהו ז"ל תבריה לגזיזיה ממ"ש הרא"ש כלל כ"ט סי' ז' דגם התם כתב הכי ותי' לפקע"ד אדרבא איפכא מסתברא וכמ"ש רו"מ כת"ר שיחל"א ופשוט: זאת לא זאת עינא דשפיר חזי להרא"ש ז"ל בכלל ז' סי' ד' שנשאל בקהל שעשו תקנה בחרם ואח"כ חזרו ותקנו אחרת הפך הראשונה ולא התירו החרם הראשון והשיב דהתקנה הב' קיימת וכתב וז"ל ולא דמי לההיא דתמורה דאמר רבא דלא מהני דהתם מיירי בדבר שאי אפשר לבטלה כגון אונס שגירש וכיוצא וכו' דליכא שום תקנה כ"א לומר לו דלא אהנו מעשיו אבל התקנה והחרם או השבועה שאפשר לבטלה וגם איתנהו בשאלה ועוד דחכם עוקר הנדר מעיקרו בהא מודה רבא דמהני וכו' יעש"ב. הראת לדעת דהרא"ש לא ס"ל כס' הר"י בר פרץ ז"ל שהביא הגהמ"ר דשבועות ז"ל ועפ"י כל הדברים האלה נפל יסודו של ה' יריעות האהל ז"ל לע"ד. ועין רואה לה' בני חיי ז"ל ביו"ד סי' של"ד ובח"מ סי' ר"ח דהכריח בדעת מרן ז"ל דמקח הנעשה באיסור המקח קיים ממ"ש בח"מ סי' רל"ה יעי"ש וכן מתבאר ממ"ש בח"מ סוס"י קצ"ה ועיין מ"ש שם הש"ך ז"ל ודו"ק: ואחר שביררנו כשמלה דאין דין הערבות דומה לדין הלויני ואלוה לך הן כי השכל מחייבו והן ממ"ש ה' תורת חסד ז"ל כי הרא"ש ז"ל מודה דחייב בלי קנין כי כך היא המדה כאשר עשה כן יעשה וכו' כמש"ל והן ממה שהוכיח רו"מ דמותר ליקח שכר בעד הערבות וכמ"ש ה' ט"ז ביו"ד סי' ק"מ דאף לדעת רש"י ז"ל מותר אף בערב קבלן וכו' יעש"ב: מצוה להביא מן החדש מה שראתה עיני להרב ע"ז ז"ל שם שכ' וז"ל אבל אם לוה האחד מישראל בתורת עיסקא וכתב השטר על שמו לבד ונותנו לשותפות שפיר יוכל ליתן הריוח מן השותפות דבדרך שהוא מקבלו בעיסקא כך נותנו לשותפות בעיסקא עכ"ל הרי להדיא דאף דהשותף האחד קבל מעות בהלואה בתורת עיסקא וכתב השטר על שמו לבדו יוכל ליתנו לשותפות בלא שום שטר עיסקא ויוכל ליתן הריוח מן השותפות ולא אמרי' שזה הלוה לשותפו מעות בלי היתר רבית ואיך יפרע הריוח מן השותפות אם לא דמסתמא אמרי' כמו שקבלו בעיסקא כך נותנו לשותפות. והשתא הדברים ק"ו לנ"ד שזה יצא ערב בעד חבירו בשטר העשוי כתורת עיסקא וגם חבירו יצא ערב בעד חבירו בשטר העשוי בתורת עיסקא הא ודאי פשיטא דבזה לא נאמר דאיכא ח"ו לתא אפי' ריח שמץ איסור רבית דהא עיקר האיסור דהלויני ואלוה לך דאסור הוא מטעם דבשכר שהלוה לו חבירו חוזר ומלוה לו והוי אגר נטר משא"כ אם אחד מלוה לחבירו בתורת עיסקא בתנאי שגם חבירו יחזור וילוה לו בתורת עיסקא פשיטא דמותר גמור דליכא בזה אגר נטר מאחר דבהיתר הלוו שניהם וכן נמי דומה בדומה בנ"ד ששניהם הלוו זל"ז וזל"ז בתורת עיסקא בהיתר גמור: באופן דמכל מ"ש רב חביבא נברשתא דדהבא ומ"ש בעניותי איני רואה שום עזר וסיוע לנ"ד ממ"ש הרב יריעות האהל ז"ל כלל והאמת אתו שהלכה כמותו. ואין צורך להאריך בדברים פשוטים. רק שאו'ל באחת דרך הילוכי ראיתי לרב אחא יצ"ו דהביא ס' ה' מהריט"ץ ז"ל בסי' ט"ז דיצא לחלק בין ההיא דמוכר וקונה בשבת לההיא דאמר רבא דלא מהני. וגם ה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ס"ט חילק בהכי יע"ש ורו"מ קלסיה לחילוק הנז' דהוא נאה ומוסבר. אך לא זכר שר שהרב שער המלך בה' גירושין פ' ג' ה' י"ט תבר