שמחה לאיש קסט

ואסיק דדינו ככסף גמור לכל מילי. וידעתי בינ'י שיש לחלק מדין באנקונוט'ה להך דנ"ד. וכה הראני מוה"ר ראש"ל מאריה דאברהם יצ"ו בס' חסד לאברהם תאומים בחיו"ד סוס"י צ"ה שחילק כמ"ש בעניותי ואין ולאו רפיא בידיה יעש"ב. וא"כ נמצא דאלו השותפים דנ"ד לא עברו על התנאים ולא שינו כלל מאחר דניירות אלו הוו ככסף ממ"ש הש"ך ז"ל ובפרט שכל העולם כל קרנם קנו מניירות הנז' להיותו יותר בטוח: אמור מעתה כי צריכים לברר השותפים הנז' דנ"ד אם בזמן ירידת מחיר הניירות שהוא בחו' אלול התרל"ה כבר הרויחו מזמן השט"ט התחלת העיסקא עד חו' אלול הנז' הסך שקצבו לבעל המעות או לא דאם כבר הרויחו קודם חו' אלול הסך שקצבו לבעל המעות אז ודאי כל הפסידא עלייהו הדר ואם עדיין לא הרויחו הסך שקצבו לבעל אז פשוט דכל הפסידא על בעל המעות הדר ויפסיד הקרן ג"כ מאחר שלא עברו על התנאי ולא שינו כאמו"ל. ואף אם כבר הרויחו הסך שקצבו לבעל המעות קודם חו' אלול הנז' הא ודאי צריך לעמוד על הבירור אם באותו זמן היה ביד הלווים מעות בעין במזומן קרן העיסקא והריוח שהרויחו שאם היה בידם הכל ניירות הרי אין כאן קרן אין כאן ריוח וכל לגבי דידי אמינא דזה אי אפשר להתברר ומידי הוא טעמא דאמינא לפקע"ד דהדין נותן לכוף לב' הצדדים להתפשר באופן הנז"ל דהיינו שבעל המעות לא יפסיד רק מניעת הריוח וקרנו תרום בכבוד שיעשה חש' כל מה שקבל מתחילה וע"ס לחש' ריוח עד חו' אלול תרל"ה והכל יעלה לחש' הקרן והשאר ישלמו לו הלווים השותפים מביתם עספ"א ויחזיר להם המלוה הנז' דשטרי עיסקא והסארג'י שבידו וזהו פשרה הקרובה לדין לענ"ד כי על הרוב אי אפשר לעמוד על הבירור. וגם כי שמעתי באומרים שהלווים מגמגמים כי מאחר שרוב הבע"ח רוב בנין ורוב מנין כבר נתפשרו עמהם ביותר פחות מזה יען ראו בעיניהם שהפסידו כל ממונם כנז"ל. אך לדעתי אין האמת כן ואין בידינו לכוף להמלוה שיתרצה בפשר שעשו בע"ח יען יש בידו משכון הסארג'י הנז' וזה פשוט: כלל העולה בהא סליקנא ובהא נחיתנא דהדין נותן לכוף להלווים שיעשו חש' כל מה שנתנו לחש' ריוח עד חו' אלול הנז' וישלימו השאר מביתם בלתי מגרעת. וגם חיובא רמיא על המלוה שיקבל תשלום הקרן מיד הלווים הנז' אחר ניכוי כל מה שקבל לחש' ריוח מזמן השט"ע כנז' ויחזיר להלווים השטרי עיסקא והסארג'י שבידו ולית דין צריך בושש. עד כאן השיגה ידי יד כהה לפקע"ד להלכה ולמעשה עדי יסכים מ"מ מוה"ר ראש"ל גאון ירוש' גדול הנאמר באברהם יצ"ו (ז"ל) וצור ישר' י"מ וימ"ן ויורינו מדרכיו ונלכה בארחותיו לבל נכשל בדבר הלכה. כ"ד עפר. יעקב אי"ש צעיר יש"א ברכה ס"ט סימן ה'. הסכמת מרן מלכא ראש"ל גאון ירושלם יצ"ו. ראה ראיתי דברי רב אחאי ורב נהוראי מע' הרב המופלג ראב"ד מקודש כמוהר"ר יש"א ברכ"ה יצ"ו מאי דכתב והאריך בענין שנשאל מלפניו הנדון הנז"ל והאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו לא הניח דבר השייך להנדון שלא הביא. וכשאני לעצמי בהביטי בכל דבריו לענין פלפולא יש לי מה להשיב ולהיותי חד כרעא אארעא וחד כרעא ארכיבה דין גרמ'א שלא אבא בארוכה כמדתי. אמנם הדין דין אמת כמו שהורה גבר עמיתי בתורה רב חביבא יצ"ו דהיינו שינכו מה שנתנו לחש' ריוח מן הקרן באין תפונה. ויש אתי עוד טעמים מספיקים להד'ר עז'ר בכל מה שכתב. וגם בענין היסוד אשר יסד ה' הפוסק יצ"ו באחרונה שהמשא ומתן שהיו נושאים ונותנים הלווים השותפים בניירות הממשלה דמקרי שלא שינו מהתנאי דהוי כמו משכון זהב וכסף וכו' ויש אתי ראיות מופתיות עד"פ לחזקו ולאמצו היסוד הנז' ועיין בס' חס"ל תאומים חיו"ד סי' צ"ה: ובכן הדין נותן שינכו הלווים השותפים כל מה שנתנו לחש' ריוח וישלימו לו הקרן דוקא ותו לא. אי מדינא דינא הכי הוי אי מפשרה הקרובה לדין כי השכל מחייב שאי אפשר לעמוד על הבירור כמ"ש הרב הפוסק יצ"ו וא"כ הדין נותן להתפשר הפשרה הנז' ואין על הלווים השותפים שום חיוב שבועה כי ההפסד ברור לעין כל כי כל היסוד הוא במונח שגם המלוה גלוי וידוע לפניו ההפסד. ומחו' אלול התרל"ה כבר נתגלה שברונם ונתפרדה חבילת השותפות הנז' וזה פשוט ולהיותי נחוץ לדרכי ה' יוליכני ויחזרני לחטו"ל לא באתי בארוכה. מ"מ לעיקר הדין אף ידי תכון עמו בכל מ"ש הרב הפוסק יצ"ו להלכה ולמעשה וה' עמו שהלכה כמותו וצור ישר' י"מ וימ"ן כ"ד הבוטח בצור עוזי ומעוזי. אני אמרתי בחפזי: הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט. סימן ו'. [על סברת הגאון יריעות האהל זלה"ה חזר ונשאל רב אחאי הרב שמ"ח גאגין (ז"ל) והאריך למעניתו ובקש ממני להסכים עמו ואני כבר גיליתי דעתי דעת הדיוט כנז' לעיל ומשום כבודו שית'י אותותי אלה בקיצור נמרץ וזה החילי בס"ד]. הן כל יקר ראתה עיני מה שנשאל מע' רב אחאי משבחא ובסימו דרוחא רב משרשיא מר דיינא הרב המו' אח שמ"ח גאגין יצ"ו (ז"ל) ומה שהשיב ברוחב מבינתו אשרי יולדתו ירבו כמותו לדחות סברת הני אינשי שרצו לתלות עצמם בסברת ה' יריעות האהל ז"ל בסי' א' ג' בשנים או ג' שלוו בשטר עיסקא ונעשו ערבנים קבלנים זל"ז וזל"ז באופן רמ"ג רמ"ג וכו' דלדעת ה' יריעות האהל ז"ל בעל השטר והערבות דהוי כהלויני ואלוה לך וכו' וחיליה ממ"ש הסמ"ע בסי' ר"ח בח"מ דמקח הנעשה באיסור דהמקח בעל אף במידי דרבנן וכו' יעש"ב. ועפ"י ס' זאת יש מרבנים לפטור עצמם בעוב"י דמשק יע"א בשותפים שלוו לצורך עיסקא ונעשו ערבנים קבלנים וכו'. וע"ז האריך הרחיב ונתח אותה סברה של ה' יריעות האהל ז"ל לנתחיה דמלבד שהיא מוקשית מכל צדדיה. אף גם זאת אנך בדידן דבתר מרן ז"ל גרירינן וכוותיה עבדינן אין להמוחזק לו' קי"ל כסברא זאת בראיות ברורות אמיתיות ומופתיות ושכליות כאשר האריך למעניתו ואסוף דינא בקש ממני אנא עני ב"א אחוה דעי גם אני: וכשאני לעצמי אמינא מכיר אני ערכי עלי דלא צילא דעתאי אך בזאת לעשות רצונו חפצתי חשתי ולא התמהמהתי להשיב מפני הכבוד. ומה גם כי עדיין לחלוחית הדיו קיימת כי אנא נפשאי נשאלתי בשטרי עיסקא שלוו ד' שותפים מזבולון סך עצום והניחו בידו שטרי הממשלה הנקראים