שמחה לאיש יז

כסתם הוא לפי שס' הי"א הוא כטפל לגבי העיקר וכמ"ש איהו גופיה בקונטריס אחרון וא"כ הכא דהי"א הם הרבים הדין נותן לפסוק כרבים וכדרמז הוא עצמו בט' הב' דנקט ועוד שהם רבים מלבד הב' טעמים אחרי' שהזכיר שם עכ"ל יע"ש ועיין במ"ש הגאון ה' חיד"א ז"ל במחב"ר בסי' הנז'. הראת לדעת הרב יד מלאכי ז"ל דהיכא דדעת הי"א הם רבים בהכרח דדעת מרן לפסוק כי"א שהם הרבים וא"כ דון מינה ואוקי באתרין דסברת הי"א הם הרבים ודאי דדעת מרן לפסוק כי"א ולא כס' ראשונה. ועין רואה להגאון בית אפרים ז"ל בח' א"ח סי' כ"ו דל"ו ע"ב אסף וקבץ להקת הפוס' העומדים בשי' רש"י ז"ל בה"ג והתו' ור"ת [לפי סברתו] והרמב"ן וסמ"ג וסמ"ק והרוקח ומהר"מ מרוטנבורק והרא"ש והטור והמרדכי וסה"ק והא"ז ורבינו שמחה ור' שמשון ב"ר אברהם והג"מ ושבילי לקט ומהר"מ ריקאנטי והג"א בשם א"ז ומהרימ"ק וש"ג בשם ריא"ז והאגודה ואו"ה וכ' שכן דעת הר' אליעזר והגה"ת או"ה ומהר"י ווייל וס' תה"ד וכ"כ בצידה לדרך וכן נראה דעת רבינו ירוחם ז"ל יעש"ב וכל זה האריך הרחיב למעניתו ברוחב מבינתו ברוך שחלק מחכמתו לחלוק נגד אחד חכם רב וגדול מוהר"ר יעקב מק"ק הארדאק ז"ל שכ' נגד ס' רש"י ודעימיה ועל זה עמד הרב בית אפרים ז"ל לסתור כל ראיותיו. ולהרוס כל יסודותיו. ולפע"ד יש ויש כמה דברים שלא צדק הרב בית אפרים ז"ל אחרי בקשת אלף מחילות מכת"ר ואיכמ"ל ואתייא מכללא כתב הרב מוהר"י החולק הנז' ז"ל בעד מרן הב"י ז"ל דדעתו לפסוק כדיעה הראשונה שפסק בסי' שמ"ה כפי הכלל המסור בידינו וכו' ועל זה עמד ה' בית אפרים ז"ל להכריע שדעת מרן ז"ל כס' רש"י ז"ל ודעימיה דבעינן ש"ר בקעי ביה. והכריח מסי' שכ"ה מ"ש בב"י הטעם שנותנים לגוי אלם או מפני דרכי שלום מזונות אפי' ע"מ שיוציאם לרה"ר דלדידן לית לן רה"ר האידנא וכמו שהכריח הרב ערוך השלחן ז"ל. ועוד הכריח ממ"ש בב"י שם בסי' שכ"ה בהדיא דמילא הגוי מים מן הבור ברה"י לרה"ר מותר להשקות בהמת ישראל אחר שלא נתמלא בשבילו ושם כתב העור ז"ל הטעם דהאידנא לית לן רה"ר ובב"י ז"ל הביא המחלוקת שם ובס' הקצר חילק בין רה"ר לכרמלית יע"ש שהוכיח מזה הרב בית אפרים דדעת מרן הב"י ז"ל נוטה לדברי המקילין ע"ש. ולדידי אנא עני ב"א לבבי לא כן יחשוב דאדרבא אם היה נוטה דעת מרן הב"י ז"ל לדברי המקילין לא היה מחלק בין רה"ר לכרמלית מאחר דלדידן לית לן רה"ר והכל כרמלית. [ודרך אגב ראיתי בדבריו שכתב שחיבורו של הרמב"ם בודאי שלא נתפשט כ"א זמן רב אחר פטירתו וכו' ולדידי לא שלטו מאורות עיניו ז"ל במה שכתב הרמב"ם ז"ל באגרותיו ובסדר הדורות]: איך שיהיה מצינו שגם הרב בית אפרים ז"ל ושכנגדו מהר"י ז"ל חולקים בדעת מרן הב"י ז"ל. ואחר כל אלה הדברים למחות בדור הזה צריכה רבה ובפרט בדבר שימצאו על מי לסמוך דהרי כמה רבנים ס"ל בדעת מרן הב"י ז"ל שדעתו להקל ובהיותי בזה דרך העברה ראיתי להרב משאת בנימין ז"ל סי' צ"ב שנסתייע מדברי הרא"ש ז"ל בפ' במה אשה שכתב וז"ל מותר להתקשט בחצר וכ"ן ברה"ר שאין רחבה ט"ז אמה וכו' וכו' ואח"כ הוקשה לו ממ"ש הרא"ש בפ' אין צדין גבי נכרי שהביא דורון לישראל שכתב ואין לחוש שמא הגוי הוציאו דרך רה"ר דלא שכיח האידנא רה"ר דש"ר בוקעין בו וכו' וא"כ דבריו סותרים זה את זה ותי' דהרא"ש ז"ל מקל הוא לגבי יו"ט באין צדין ומחמיר לגבי שבת בפ' במה אשה עכ"ל. ואנא עני ב"א לא ידענא איך יצאו דברים אלו מפה קדוש שהרי שם הרא"ש ז"ל תוך כדי דיבור הק' מהך דתנן בפרק מי שהחשיך גוי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל במוצאי שבת עד כדי שיביאו ממקום קרוב ותי' שאני מילתא דמת דאוושא טפי והכל יודעים שבשביל המת הביאו ואחמור טפי כדתנן התם אם עשה עכו"ם קבר בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ולא שרי בכדי שיעשו עכ"ל: והשתא הדבר ק' דאינו מחלק בין שבת ליו"ט ואיך לא שת לבו הרב משאת בנימין ז"ל לדברי הרא"ש ז"ל שבאו תוכ"ד ויצא לחלק מדעתו בין שבת ליו"ט ולדידי הוא תימה: וחזיתיה לפאר"מ שתמה על רבי' א"ז ז"ל דלמה הוצר' טעמא דהאידנא לית לן רה"ר דאורייתא הלא רבינו שמחה ז"ל התיר אף בלא האי טעמא עכ"ל. ותמיהני דהעלים עין מהתו' שהובא בשבת ד' י"ט ע"א בד"ה כתב בא"ז וכו' וסיימו בדבריהם וז"ל ולהר' יצחק נר' דה"ה לשבת אם היה הענין כך שהיה דבר ששייך דרכי שלום כגון שהיה הגוי אלם נראה שמותר לשלוח לו ע"י גוי לדידן דלית לן רה"ר השתא דאורייתא עכ"ל. הרי דהוצרך לטעם זה כדי שלא תטעה לחלק בין יו"ט דקיל טפי משבת וכמו שעלה בדעת הרב משאת בנימן שחילק בהכי הוצרך לאשמועינן דמטעם זה דלית לן רה"ר דאורייתא מותר גם בשבת בגוי אלם מפני דרכי שלום ובודאי אם היה רואה הדר"ג שיח"ל דברי התוס' ישנים הללו לא היה כותב מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ודו"ק ועיני צדיק תחזינה מישרים להר' בית אפרים ז"ל שחושב לרבינו שמחה בכלל המקילין והוא ודאי מההיא דהתיר במעשה מהגוי שחלה ובקש מאכל וכו' כמו שהובא בס' א"ז ז"ל וא"כ אזדא לה תירוצא שתי' רו"מ כת"ר בעד מרן ז"ל שפסק כרבינו שמחה ז"ל: קנצי למילין אתן יען עול הצבור ועול ב"ד הצדק עלי ועל צוארי לא יתנוני עד בלעי רוקי ובפרט בימים האלה זמן שכירו' הבתים אין רגע בלי בעלי דינים נכנסים ויוצאים אפי' בלילה לא יתנוני השב רוחי ומעט אשר כתבתי לרגעים ממש אשר אספתי בין גברא לגברא ואין דבר חדש וכאשר הסכים גם בספר פתח הדביר ח"ג בסי' ש"א אשר הובא בדב"ק דפליגי בדעת מרן ז"ל. ומי יוכל למחות ביד המקילים. והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים וכו' אחר שכבר עשוהו ובדיעבד יתקרי. אחרי כתבי מצאתי לה' א"ז הנד"מ בד' כ"א ע"א שכתב בענין תכשיטי הנשים וז"ל ודוקא לרה"ר אסור וכו' א"כ לדידן דלית לן רה"ר גמורה דהא אינה רחבה ט"ז אמה וגם אין ס"ר בוקעים בה שרי אפי' ברה"ר וכו' ואומר מורי ר' שמחה ז"ל וכו' והר"ב ב' יצחק כתב וכו' ודוקא להו אבל לדידן דלית לן רה"ר שרי יעש"ב. עד כאן השיגה ידי יד כהה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות לשמור ולעשות ולקיים את דברי תורתינו הקדושה חקוקה בששר. כלא"ה מוקירו ומכבדו אהובו נצח באמת וישר. הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט. סימן ד' האיר אל עבר פני דא דורונא האי פיסקא דדינא דשדר לן רב חביבא נברשתא דדהבא דרופתקא דאורייתא הרב המובהק לנגה ברק איש ירושלם היושב