שמחה לאיש טז

דדעתו לפסוק כסתם והיא דיעה ראשונה לדעת מרן ו"ל וכמ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בברכ"י ובמחזיק ובשיו"ב והיא ס' הכנה"ג בשיירי ז"ל ובסוף ד"ק הביא מ"ש בספר פתח הדביר ז"ל שכתב דאיכא פלוגתא דעת מרן ז"ל: אני עני ב"א לפקע"ד דהאמת כן הוא דליכא פלוגתא בדעת מרן ז"ל כאשר עינא דשפיר חזי בספר שביתת יו"ט בח' א"ח סי' ה' החליט גם הוא דדעת מרן ז"ל להחמיר ונסתייע ממ"ש הכנה"ג ז"ל בשיירי א"ח וכו' ובסי' ו' כתב כנגדו הרב כמוהרח"י דאנון ז"ל אחרי שצידד בדעת מרן ז"ל כמאן ס"ל אסיק וז"ל באופן שלדעתי בספיקא תליא מילתא שלדעת הרב החבי"ב פסק מרן כהרמב"ם ז"ל ולדעת הרב מג"א והרב יד אהרן פסק להקל וכל זה הוא לאפוקי דלא נימא כבר פסק מרן כהרמב"ם ומינה לא תזוע דכבר קבלנו הוראותיו כי עפ"י הדברים האלה זה הדרך לבא בה דיש מקום להתיר שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות וכו' יש להם על מה שיסמוכו סמוכין מן התורה ועירובן עירוב וכו' יעש"ב. [ויש להעיר דחשיב להרב מג"א ז"ל דחולק וס"ל כדעת מרן ז"ל להקל דלא שת לבו להרב שביתת יו"ט שהביא דברי הרב מג"ד ז"ל וכ' דהיינו לבני אשכנז וכמו כן נימא ג"כ בעד הרב מג"א ז"ל שגם הוא אשכנזי] וכנגדו השיב לו הרב שביתת יו"ט דאין לעשות ס"ס בזה וכו' וסיים בדבריו וז"ל ומינה לנ"ד דעל סברת הרמב"ם ורש"י ז"ל רבים חולקים עליה' ואין לעשותו ס"ס וכו' יע"ש [והאמת אחרי המחי"ר מכת"ר דרבים הם המסייעים לס' הרא"ש ורש"י ז"ל] באופן דפליגי בדעת מרן ז"ל זה אומר בכה וזה אומר בכה: ואם לחשך אדם לו' מאי נ"מ למ"ש הרב יד אהרן ז"ל והרב ערוך השולחן ז"ל וה' שביתת יו"ט ז"ל מאחר שהרב הגדול מופת הדור הרב חיד"א ז"ל פסיקא ליה בסכינא חריפא בדעת מרן ז"ל דלא בעי ש"ר בקעי בה וכמ"ש בברכ"י ובמחזיק ובשיו"ב וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בשיירי א"ח בסי' הנז' וליה צייתינן כי הוא גאון עוזינו ובקי בדברי מרן ז"ל ובאופיה של מדינה ירוש' דדאב"ה: אף אתה אמור לו עינא דשפיר חזי להרב מהריט"ץ ז"ל בסי' רנ"א שנשאל על עיה"ק צפת ת"ו דבתחי' היתה בנויה עיר חומה ודלתותיה ננעלות וכו' ואח"כ באו פריצים ופרצוה אין חומה וכו' והשיב גדולה תשו' ואסיק דכיון דאין מבוי רוחב ט"ז אמה אין לו דין רה"ר ודי בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן בכל מבואותיה וכתב עוד וז"ל זאת ועוד דהרי כתב רש"י ז"ל דבעינן ש"ר בוקעים בו וכ"כ הרא"ש ז"ל דרך פשיטו' דבזה"ז אין רה"ר דליכא ש"ר וכ"כ התו' בפ"ק דשבת גבי הא דפריך בגמ' אמאי לא חשיב מדבר רה"ר ומשני ל"ק כאן בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר כתבו התוס' משמע קצת דבעינן ש"ר בוקעים בו עכ"ל הרי שהתו' ז"ל סוברים כן וכתבו הפוס' נהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו משמע דאם התו' חולקין עליו פוסקים כהתוס' והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ש"ר וכמה גדולי וגאוני עולם נ"ן אשר היו בארצינו ולא פקפק שום אדם מעולם וע"ז נאמר אל תסג גבול עולם עכ"ל יע"ש: הראת לדעת דהרב מהריט"ץ ז"ל הוא היה בדורו של מרן ז"ל שמרן ז"ל נתביש"מ בש' השל"ה ותשו' מהריט"ץ בסי' ל"א ובסי' ג"ל היא ש' הש"ס נפשינו בחיים וכ' בסוף התשו' שהיה רך בשנים והרצה תשובתו לפני הרב מהר"מ אלשיך ז"ל יע"ש והוא מעיד שהיו כמה גדולי וגאוני עולם בעה"ק צפת"ו והרי מכללם היה מרן ז"ל שלא פקפק בדבר ואחריו נמשך הרב מים רבים בסי' ל"ח דל"ט ע"א וכתב וז"ל ואילו ההיתר אשר הוריתי בפס"ד היה נסמך מעיקרא על סברת הפוס' הסוברים דבזה"ז אין רה"ר משום דליכא ש"ר אפי"ה לא היו רשאים ומערערים לדחותו כ"כ בנקל מאחר דחזינן כמה בתראי דסמכי על האי פס"ד ובכלל' עי' למהריט"ץ ז"ל סי' רנ"א וכו' יע"ש וא"כ מי בעל דברים יגש בזה"ז שהדור פרוץ מרובה וכל אחד מחזיק עצמו לגאון באיזה כח נוכל למחות אפי' לתינוק ן' יומו ובפרט היכא דאחינו האשכנזים שהולכים אחר ס' רמ"א ז"ל וזה התיקון יפה להם מי הוא זה מהספרדים אשר יטה אוזן קשבת לשמוע לתוכחתינו שלא להכניס ולהוציא עפ"י חומרת מרן ז"ל הלא יראה בעיניו בענין הבשר שיש כמה חומרות במרן ז"ל ואפילו הכי יש כמה וכמה מהספרדים שאוכלים בשר משחיטת האשכנזים ואינם חוששים כי חכמים המה בעיניהם ובפרט בנדון זה אחר אשר העיד הרב מוהריט"ץ ז"ל: איברא דבעניותי אמינא שלא זכיתי להבין ד"ק של הרב מהריט"ץ ז"ל דהנה בתחילה כ' וז"ל נמצא שעלה בידינו שההיתר שיש לעיר אלד'ינו הוא צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן בכל מבואותי' לפי שכולם אין בהם מבוי רוחב י"ו אמה ואין לו דין רה"ר וא"כ מאחר שאין למבואות דין רה"ר ורחבה של ט"ז אמה לא היה שם רק רחבה אחת של קיבוץ לתפילה שלהם והוא הסכים לעיל דכיון שיוצאים מן המבואות לכרמלית ואח"כ יש מרחק רב לרחבה לית לן בה יע"ש ועוד היה שם רחבה שמוכרים שם חטים וגם לזאת לא שת לבו יען לא היתה י"ו אמה על י"ו אמה כמו שיעש"ב וא"כ אחר כל אלה הדברים דאסיק שלא היה בעיה"ק צפת"ו רה"ר מה מייתי ראיה אח"כ שהיו כמה רבני וגאוני עולם ולא פקפקו כלל הלא מה שלא פקפקו הוא משום שהמבואות לא היה בהם רוחב י"ו אמה ואין להם דין רה"ר כמ"ש הוא ז"ל האמת אתמהה וי"ל וק"ל: באופן כי לפענ"ד לא יש בידינו כח למחות וכל לגבי דידי סניף זה הוא היותר מוכרח וכמו שכ' מרן ז"ל בסי' ש"ג מוטב שיהיו שוגגים וכו' וא"כ בדור הזה פשיטא לי שלא ישמעו הספרדים בראותם אחינו האשכנזים נכנסים ויוצאים בשופי ומוכרחים אנו לחתור חתירה ולבקש צדדי ההיתר שלא יבואו לידי מכשול לעשותו במזיד. ובנדון זה יש לצרף סניף אחר בדעת מרן ז"ל והוא דהרואה יראה דרבים הם הסוברים כד' רש"י והרא"ש ז"ל יותר ויותר מהגאונים הסוברין כהר"מ במז"ל והרמב"ן ז"ל וכמו שיראה הרואה בטור שם שמנה אותם וגם הרב מג"א ז"ל כתב שם דדעת רוב הפוסקי' להקל יע"ש ובאופן זה מצאנו ראינו למרן בש"ע א"ח סי' רס"ח ס"ק ב' היכא שטעה והתחיל תפילת החול גומר אותה ברכה וכו' ל"ש נזכר בברכת אתה חונן ל"ש באחת משאר ברכות בין בערבית בין בשחרית ומוסף ומנחה וי"א דבמוסף פוסק אפי' באמצע ברכה עכ"ל ולכאור' מוכרח דדעת מרן ז"ל דגם במוסף אינו פוסק דהיא כס' שהביאה בסתם ואילו בב"י כתב דהדעה אחרונה דפוסק גם במוסף היא ס' הרמב"ם ור' יונה ז"ל וסיים בדבריו והכי נקיטינן והרב ב"ח כתב בעד מרן הב"י ז"ל דדעתו כס' הי"א שכתב לבסוף חדא דאיכא ס' ברכה לבטלה ועוד שהם רבים יע"ש וה' שכנה"ג נתעורר בזה ותי' יע"ש והרב יד מלאכי בכללי הש"ע סי' י"ח תי' וז"ל ולדידי חזי לי לתרץ דכיון שהטעם דפסקינן