שמחה לאיש קסו

יכול לתבוע מהם הקציצה. רק שהם טוענים שבתחילה היה ריוח ואח"כ הוזל הסחורה והופסד הכל ולסיבה זאת רוצים לנכות הריוח שכבר נתנו שחשבו שהיה ריוח והוא טוען שממה שהרויחו בתחילה יפה קבל הקציצה ועתה מזמן שלא הרויחו לא יתנו לו הקציצה רק הקרן שהם נתחייבו באחריותו בשעבוד כ"ן וכו': הנה טענה זו שטוענים השותפים בנ"ד שהיו נותנים הריוח בזמנו משום שהיו חושבי' הניירות בערכם ואמטו"ל היו חושבים שיש ריוח ועתה שירדו לטמיון מחיר הניירות איגלאי מילתא למפרע שכל מה שנתנו אף אם היו אומרים בפירוש שהיה לשם ריוח הרי זו טעות הניכר ונראה לעין כל ומכ"ש שהם אומרי' שהיו נותנים לו בשתיקה ולא אמרו בפי' לשם ריוח. דין זה ידוע דבמחלוקת הוא שנוי בין הראב"ד ובעה"ע ז"ל הביא פלוגתייהו הטור בח"מ סי' פ"א ס"ק ל"ד ומרן בב"י כ' וז"ל ודעת בעה"ת כבעל העיטור ז"ל ומיהו כתב שיכול לטעון טעיתי בחשבוני ואם יברר הדבר בעדים טענתו טענה וכעובדא דגינאי בגיטין די"ד ע"ב וכו' ע"ש. הרי מפורש יוצא בדעת מרן ז"ל דאם הדבר בעדים שטעה טענתו טענה אליבא דכ"ע דעובדא דגינאי ובש"ע ח"מ בסי' פ"א ס"ק ל' הביא ס' בעה"ע בראשונה בסתם וס' הראב"ד בשם יש מי שאומר ובש"ע יו"ד סי' קע"ז ס"ק ך' הביא ס' בעה"ע לבד כהלכה פסוקה בהכרח דהכי ס"ל. וא"כ איך יוכלו השותפים לטעון שלא היה שם ריוח מאחר שנתנו לשם ריוח הא ודאי כי לא תועיל טענתם זאת לד' מרן ז"ל דכוותיה נקיטינן. ואולם האמת כי עיקר טענתם היא שהיה ריוח בטעות המדומה להם שהיה ריוח והאמת שהיה הפסד ומוכנים לברר דבריהם שהיה בטעות ואף המלוה לפניו נגלו כי צדקו בדבריהם מסיבה שהוזל העסק שהיו מתעסקים בו וא"כ בזה לא פליגי הראב"ד ובעה"ע ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל כעובדא דגינאי הבאתי דבריו לעיל [ועי' להרב הכנה"ג שם בסי' פ"א הגהב"י ס"ק י"ב דכ' בעד מרן זיל שהביא הב' הסברות ולא הכריע וה' דבר משה ז"ל בח"ב סי' י"ג תמה עליו ממ"ש בכללי הקי"ל אות נ"ד וכו' יע"ש. ואני עני הנני מוסיף להפליא על שניהם כי לא זכרו שרים ז"ל פסק מרן ביו"ד סי' קע"ז ס"ק ך' כנז"ל שהביא ס' בעה"ע ז"ל לבדה להלכה ומהתימה על רב אחאי הרב המפ"ה בספרו הנחמד צדק ומשפט שלא זכר לא לפסק מרן ולא לדברי הכנה"ג ז"ל:] ואת זה ראיתי להרב מהריב"ל ז"ל בת"א סי' צ"א שנשאל כעין נ"ד בשותפי' שהים אחד מתעסק ובזמן שהפרידו השותפו' עשו חש' ביניהם ונתן המתעסק לבעה"מ הקרן וקצת מהריוח ונשאר חייב סך מה ונתן לו כת"י עליו אח"כ יצא טעון המתעסק כי מהחובות שהיו חייבים לו הפסיד הרבה והוא חשב שהם בטוחים ויפרעו לו ועכשיו שלא פרעו נמצא שלא היה כ"כ ריוח ואינו חייב לו כלום וכו'. והשיב דדבר זה תלוי בהך פלוגתא דהראב"ד ובעה"ע ז"ל וכו' דאמרינן דכבר דקדק בחשבונו ונתן לחש' ריוח וכבר חשב מה שהיו מפסידים מהב"ח וכו' וכיון דנתן לו כת"י הוי כמו אתם עדי דמודה הראב"ד ז"ל ואם כן כ"ע מודו דאין בדברי המתעסק ממש וצריך לפרוע מה שנתחייב בכת"י וכו' יעש"ב: והרב ש"ך ז"ל שם בסי' ס"א ס"ק ע"ט הביא דברי ה' מהריב"ל ז"ל הללו וכתב עליו וז"ל ולא מחוור לי האי פסקא דדינא ואדרבא איפכא מסתברא וכו' וכ"ש הכא דעדיף מטעיתי דבשלמא טעיתי י"ל הי"ל לדקדק היטב משא"כ הכא שטוען דקדקתי היטב והיתי סבור שיפרעו כל החייבים ועפ"י אותו חש' נתתי הכת"י וכיון שלא פרעו החייבים אין כאן ריוח וגם ה' מהריב"ל גופיה כתב בסוף התשובה שלדעת הבעה"ת פטור המתעסק מ"מ לא יוכל לו' קי"ל כמ"ש מהריק"ו ז"ל שלא יוכל לומר קי"ל כפ' הגאון היכא דכל ישראל חלוקים עליו וכבר הבאתי לעיל ס"ק ס' אדרבא הרבה פוסקים מסכימים עם הבעה"ת א"כ בנדון זה שמעון המתעסק פטור ואין צריך לפנים ודלא כפסק מהריב"ל ז"ל כנ"ל ברור עכ"ל יעש"ב. וא"כ הך דנ"ד במחלוקת הוא שנוי ודעת מרן ז"ל בב"י נראה דמסכים הולך לס' הש"ך ז"ל: ולפקע"ד אמינא דגם ה' מהריב"ל ז"ל יודה בני מאחר שה' מהריב"ל ז"ל פי' דבריו שכ' בנ"ד דכבר דקדק שמעון בחשבונו ונתן לחשבון ריוח וכבר חשב מה שהיו מפסידים מהב"ח וכו' יע"ש. והכא בנ"ד ליכא שום ספק ספיק' לו' דטענת השותפי' היא שקר דהדבר מבורר לעין כל דהיו הניירות בערך טוב דחשבו דיפרעו מאוצר הממשלה ועתה כי מטה יד הממשלה הרי לית כאן ריוח ואדרבא איכא פסידא וכל מה שנתנו היה בטעות ריוח המדומה: ואם יאמר האומר ס"ס במחלוקת הוא שנוי והמלוה הוא מוחזק ותפוס בסארג'י ומאן מפיק להו מידיה דיכול לו' כס' ה' מהריב"ל ז"ל דכיון דכבר נתן לשם ריוח אף אם יברר דטעה לא צייתינן ליה ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין. אף אתה אמור לו דזו אינה טענה כי מלבד דכבר מילתייהו אמורה דדעת מרן ז"ל מסכמת לסברת השיך ז"ל ואנן בדידן כוותיה נקיטינן. זאת ועוד דהכא בנ"ד עפ"י טענת השותפים הנז' דהוזל העסק א"כ יש להם טענת רבית כאשר נבאר להלן בעהי"ת. ובדבר דאיכא לתא דאיסורא אף אם איכא פלוגתא לא יוכל המוחזק לו' קי"ל ועי' להר' לב שלמה בח"מ סי' נ"ד שהכריע מדברי הר' מהר"א ששון ז"ל וה' פני משה בח"א סי' כ"ו וכמה מרבוואתא דבספק איסורא אין לומר קי"ל יעש"ב. וכ"ש באיסור רבית דהוי דאוריי' וא"כ הך תפיסה לא מהניא ולא מידי: ועל עי' טענת השותפים הנז"ל הנה בחפשי באמתחת הספרים יגעתי ומצאתי מילתא כדנא שנשאל ה' שפת הים ז"ל בחיו"ד סי' י"ג שנשאל בראו' שנתן סך מה לשמעון בתורת עיסקא וקצץ עמו שיתן סך כו"כ לחדש ונתן לו פעמים שלש דמי הקציצה ואח"כ כשבאו להפריד העסק מצאו שמה שיש בידו מתעסק עם מה שנתן לו בעד קצבה יושלם הקרן בלתי תוספת ומגרעה ונמצא שלא הרויח כלל וע"ז רוצה המתעסק לחשוב מה שנתן לו בעד קציצה מדמי הקרן מאחר שלא הרויח כלל. וע"ז השיב וז"ל אין ספק אצלי דכל שלא הרויח העוסק כשיעור הקציצה שנתן לבעל המעות ואעפ"י שלא בירר בעדים שקיים התנאים ואפי' אם הודה בפי' שעברו על התנאים וכו' אם ברור לו לבעה"מ שלא הרויח העוסק זה כשיעור סכי הקציצה שנתן לבעה"מ מחמת זולא שהוזלו הנכסים וכו' עד שהוצרך למכור בפחות מהקרן וכו' ולא הרויח סכי הקציצה כלל דודאי הוא לא יפסיד מביתו להשלים לבה"מ הקרן והקצץ שלקח אלא מנכה לו דמי הקציצה שלקח מן הקרן כי אם ישלם דמי הקציצה שנתן מביתו הו"ל רבית גמור ול"מ כשלשון השטר הוא סתום דאיכא למימר דלא נתחייב העוסק כשלא יברר קיום התנאים כעדים להפסיד דמי הקציצה ולהפסיד חלקו הנוגע לו וכ"ש למ"ש מהר"י זיין בתשו' בס' גו"ר כלל ו' סי' ח' דלדעת הר"ן והרשב"א והמבי"ט ח"א סי' קע"ט ומהר"י הלוי סי' ע"ו ומהר"א מונסון [צ"ל ומהר"ש גאב'יזון ז"ל כי מהר"א מונסון ז"ל הוא החולק הוב"ד בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' ס"ד ס"ה ס"ו