שמחה לאיש קסה

עיקר דעל ידו הותר הרבי' והוי מכר גמור וא"כ כשנשרפו הבתים פטורים הלווים מלשלם דמזלא דמלוה גרם דקנה הבתים קנין גו"ש ונשרפו. ושטר המשכנתא נימא דהוי כמאן דליתיה כיון שנעשה באחרונה וכמ"ש הוא ז"ל בתחי"ד דהוי ממשכן דבר שאינו שלו ומעשה בורים הוא. אם לא דצ"ל בהכרח דהשטר היותר תקיף לבטחון אותו תפסינן לעיקר דעיקר סמיכתם של המלוים על השטר הנז'. ומידי הוא טעמא דתפסינן שטר המשכנתא לעיקר יען כי בשטר המכר אף שהים עשוי בתוקף וחוזק כתחז"ל עכ"ז לא סמכא דעתייהו של המלוים על השטר הנז' יען חששו כי כשיתאלמנו נשותיהן או יתגרשו יבואו ויוציאו הבתים מתחת ידם בדינא ובדיינא כי שעבודייהו קודם למכי' הבתים הנז'. ולהכי הוכרחו במעשיהם לעשות שטר משכנתא דבזה כבר נתרצו נשותיהן להתחייב בדמי פדיון המשכנתא ונמצא דכל עיקר סמיכת המלוו' הנז' הוא דוקא על שער המשכנתא והניחו שטר המכר קיים להתר הרבית דוקא ואמטו"ל אסיק דהוי מלוה על המשכון דאם נאנס המשכון חייב הלוה לשלם. וא"כ דון מינה לנ"ד דהוי ממש דכוותא דכשעשה המכר דהיינו הג'ירו בסארג'י כבר היה בטוח הלוה על מעותיו ואנן סהדי דסמכא דעתיה להלוות מעותיו במכר הנז' אלא דבמכר הנז' לא יועיל ולא יציל להתיר הרבית מהיכא תיתי ליקח רבית ע"י המכר ולזה הוכרחו לעשות שטר עיסקא כנהוג לפו"ד להתיר הרבית וא"כ עתה שהוזלו הסארג'י מערכם שפיר אמרינן דמזלו גרם דנסתחפה שדהו. וההטבה שלקחו מידו הוא שחששו שמא ח"ו יעכב הסארג'י בידו בכח שטר המכר ויתבע מהם הסך הכתוב בשמ"ע עוד הפעם וכההיא דהרב נאמן שמואל ז"ל ממש. אלא דה' ז"ל חייב את הלווים מכח שער המשכנתא דהוא העיקר דסמכ' דעתו של מלוה בו והכא דעיקר סמיכת המלוה הוי על המכר ודאי דבתר דידיה אזלינן ופטירי הלווים הנז' כיון שכבר מכרו אותם ומזל הקונה גרם: ועינא דשפיר חזי שם לה' נ"ש ז"ל בסי' י"ט שנשאל שאלה זו עצמה לחכמי ב'יניצייא בסגנון אחר דהיינו שלא הוזכר בשאלה שעשו שטר משכנתא מלבד שטר המכר. רק שעשו שטר מכר והטבה ואח"כ השכירו הבתים לבעלים המוכרים והיו פורעים דמי השכירו' ואח"כ בא האויב והציתו אש בעיר וגורשו היאודים מן העיר. ואח"כ בחמלת ה' עליהם שבו בנים לגבולם. ועמדו גזברי הקהל ותבעו מאת המוכרים דמיהם בם והמוכרים תובעים הבתים מאת הגזברים וישלמו החוב וע"ז השיבו וז"ל תשו' בצדה כביעתא בכותחא דאין יכולים הפרנסים לתבוע מהמוכרים דמי המכירה ולא המוכרים רשאים לתבוע מהפרנסים שיחזירו להם הבתים כיון שאין להם ישיבה בעולם והיו כלא היו דמי גרע ממי שגזל שדה ונטלוה מציקים אם מכת מדינה היא כגון שלקח המלך שדות וכרמים של כל אנשי המדינה אומר לו הרי שלך לפניך כמסקנת כל הפוס' והרמז"ל בפ"ט מהל' גזילה ואבדה ומכ"ש בנ"ד דהוי מכירה גמורה עכ"ל יעי"ש. ועי' בתשו' מהרי"ל ז"ל שכ' על מתני' דהמקבל דק"ה ע"ב המקבל שדה מחבירו ונשרפה או אכלה חגב אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכורו וכו' וכ' הרב ז"ל וז"ל התם בחכירות איידי ובמקרקעי דברשותא דמרא קיימא וכו' אבל מטלטלים כגון מעות הלואה או כלי שאול בחזקת שואל ולוה קיימי לכל אונסים דמטלטלים בחזקת מאן דאיתנהו בידיה קיימי וכל הנאה שלו וכו' יעש"ב. והבי"ד ה' נ"ש ז"ל בסי' י"ט וה"ה לנ"ד דהוי משכון מטלטלים דברשותיה דמלוה איתנהו באונס כזה דהוי מכת מדינה אף דאינו מן הדין שיתחייב באונסי' מ"מ במכת מדינה משמע מדבריו דחייב כיון שהם במטלטלים כל היכא דאיתנהו בידיה בחזקתיה קיימי יעש"ב: הראת לדעת דפטרי חכמי ב'יניציא ז"ל להמלווים ולהלווום מטעם מכת מדינה במכ"ש לנ"ד דהוי מכר גמור אף דאיכא הטבה ביד המוכרים הרי מצינו טעם כעיקר לנ"ד דפטירי הלווים מלשלם אל המלוה דנ"ד מטעם מכת מדינה כמו שהמלוה פטור מתביעת הלווים בשטרות הסארג'י בכח שטר ההטבה שהרי אומר להם הרי שלך לפניך כן נמי פטירי הלווים מתביעת המלוה יען הוי מכר גמור וכמו שיר' הרואה שם בדברים שלא נתנו שום טעם לפטור את המוכרים מתביעת הגזברים וגם את הגזברים מתביעת המוכרים אלא דוקא מטעם מכת מדינה ודון מינה ואוקי באתרין נקוט מהא דאין בידינו כת להוציא מיד הלווים השותפי' דמצו למיטען קי"ל כס' הרב בית יאודה ז"ל וכס' הרב נאמן שמואל וכס' חכמי ב'יניציא ז"ל בממ"ן מאיזה ט' שיהיה מהרבנים ז"ל ומי הוא זה דמצי לאפוקי מן חזקתייהו וישארו הסארג'י ביד המלוה עדי יתוקן אוצר הממשלה יר"ה ויחזרו לאיתנם והשטר עיסקא שבידו יחזירהו להלווים יען הם מוכנים לישבע שלא הרויחו ואף גם זאת שהפסידו כל ממונם וממון אחרים עמהם כאשר יעידון יגידון כל באי שער ולמפורסמות אין צריך ראיה. ועי' לה' מהרש"ך ח"ב סי' קצ"ח ובס' אדמת קדש ח"א סי' ס"ז בדין מכת מדינה יע"ש. ועיין עוד למה"ר הגאון ראש"ל חק לישראל ז"ל בס' חקי חיים בסי' כ"ה שהביא תשו' חכמי ב'יניציא ז"ל ודו"ק: ברם כל זה שכתבנו הוא במונח דרצון הלווים השותפי' הנז' להניח שטרי הסארג'י ביד המלו' ולא יתבעום ממנו בחזרה דגם המלוה לא יתבע דמי העיסקא מהם. אך אחר שהתבוננתי בדברי השואל חזות קשה כמלונה במקשה שהלווים השותפים הנז"ל אינם מרוצים בזה דהמלוה לא יתבע דמי הלואתו וגם הם לא יתבעו שטרי הסארג'י אלא הם צועקים בקול גדול שואלים הלכו שכיון שהם מבררים עפ"י פנקסיהם שלא הרויחו ואף גם זאת הפסידו כל ממונם וממון אחרים ולא עוד אלא שכל מה שהרויחו בשנים שעברו היה ריוח המדומה כיון שכל הריוח כלול בניירות דהיינו כי בסוף השנה היו עושים חשבון משאם ומתנם והיו מוציאים שאם בדרך משל בתחילת השנה היה להם אלף ליראס ועתה היה להם מניירות הממשלה אלף ומאתים ליראס ולפי דעתם כיון שהניירות היו בערך טוב היו חושבים שכבר הרויחו ולהכי היו נותנים להמלוה בזמנו הריוח העולה אין נגרע דבר ועתה שהוזלו הניירות הרי למפרע שמלבד שלא היה ריוח אלא הפסד עד שירדו לשברים והלך כל ממונם וממון אחרים עמהם רח"ל ולזה רוצים לחשוב כל מה שנתנו לחש' הקרן ותובעים הסארג'י בחזרה והשטר עיסקא: והנה אם אמרתי אב"א העי'ר להאריך במידי דתליא בפלוגתא היכא דלא הרויח המתעסק אם חייב ליתן הקציצה. או יתנכה מחש' הקרן זו היא מחלוקת ידועה ומפורסמת כאשר עין רואה בס' הגאון חק"ל ח"ב ליו"ד סי' כ"ו שהאריך הרחיב בזה ועי' בס' שבט בנימין ז"ל סי' ש"ח ולא נ"מ לנ"ד להביא מחלוקותם ז"ל מאחר כי בנ"ד המלוה הוא מוחזק בסארג'י ומי הוא זה שיוכל להוציאם מידו. ובפרט כי בשטר עיסקא דנ"ד מפורש שאם לא הרויחו ישבעו שלא הרויחו הגם שלא קיימו התנאים ונמצא כי טענת לא הרויחו אינו שייך לנ"ד כי גם המלוה אינו תובע מהם הקציצה מזמן שלא הרויחו חלילה כי גם הוא כפי השטר שבידו יודע שאינו