שמחה לאיש קסד

ופריק דתנן וכו' כי פליגי דזכין מלוה ואקדיש מלוה אביי סבר למפרע הוא גובה וכיון דמטא זמניה ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא ברשותיה הוה קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין ורבא ס' מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאילו הו"ל זוזי הוה מסלק ליה בזוזי אשתכח דהשתא קא קני עכ"ל. ופרש"י ז"ל וז"ל כי פליגי דאקדיש מלוה בתוך הזמן את הקרקע המשועבד לו ולא הקדיש את החוב אלא הקרקע והשתא כשהגיע הזמן ולא פרעו והוא בא לגבותו מן הלוה חוזר בו מן ההקדש כיון דאילו הו"ל זוזי ללוה ביום הזמן הוה מסלק ליה למלוה מן הקרקע בזוזי אשתכח שלא היה הקרקע קנוי לו עדין אלא עכשיו כשהוא גובה אותה בחובו היא נקנית לו עכ"ל יעי"ש וידוע דהלכה כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה: נקוט מהא דמכירת המלוה את הקרקע אינו יכול למכור בתוך הזמן כיון דמצי לסלוקי לוה בזוזי ואם רוצה למכור החוב יכול למכור בכתו"מ אבל הקרקע אינו יכול למכור דהוי מוכר דבר שאינו שלו הפך דברי ה' מהריט"ץ ז"ל. ומה גם לפי מ"ש ה' בעה"ת בשער מ"ג ת"ב סי' ד' משם ה' בעל העיטור ור"ח שפירשו דפלוגתא דאביי ורבא הנז' הוא במשכנתא דתפיס ליה בידיה ומשו"ה מודה רבא דאם מכרה המלוה לאחר שעבר הזמן מכירתו מכירה ואין צריך שומת ב"ד יע"ש. [ועי' לה' גד"ת מה שהק' על תירוץ של הרב בעה"ע ז"ל הנז' ועי' לה' שער המלך ה' אישות פ"ה ה' כ"ג דכ"ו ע"ב שתמה על ה' גד"ת דאישתמיט מיניה סוגיא דפ' השולח דל"ז ע"א יע"ש. ולפקע"ד נראה דלא ק' כלל דההי' דפ' השולח מיירי במשכנת' באתרא דמסלקי וכמ"ש התוס' התם בד"ה הלוה וכו' יע"ש מה שאין כן פלוגתייהו דאביי ורבא לדעת ה' בעה"ע דמוקי בפלוגתייהו במשכנתא בהכרח דהוי במשכנתא באתרא דלא מסלקי ומה דמות יערוך] באופן דבמשכנתא עצמה הדברים אמורים ובהכי פליגי אביי ורבא וקי"ל כרבא ומה יענה הרב מהריט"ץ ז"ל לסוגית הש"ס הלזו באמת אתמהה! הבה נא אב"א לנ"ד במכ"ש דהוי מטלטלים שהיו ממושכנים הסארג'י ביד המלוה והוזלו דקי"ל ב"ח קונה משכון לגבי מטלטלים כמ"ש השע"ה ז"ל שם וחיליה מסו' דפ' השולח דודאי מצו הלווים למימר קי"ל כס' ה' בית יאודה ז"ל וגם הר' החולק עליו מודה בזה דאין להם לחזור על הממשכן דנסתחפה שדהו ומזלו גרם כיון דהסראג'י הם בידו בתורת מכר וגם אם הם בתורת משכון דינא הכי דב"ח קונה משכון כנז"ל וכ"ש שעשו לו ג'ירו שהוא מכר גמור: וכי תאמר בלבבך דיד הדוחה נטויה לדחות דלא דמי הך נ"ד לההיא דה' בית יאודה ז"ל דהרב"י ז"ל מיירי דלא היה לו אלא הך שטרא דכתו"מ לחוד ולהכי כתב הרב"י ז"ל דאף דהאמת משכנתא הלואה הוייא מ"מ כיון דהלוקח א' כתב לו כתו"מ הכונה שמכרה לו מכר גמור ואמטו"ל אמרי' מזלו גרם וה' החולק עליו ס"ל דמשכנתא הוייא כמכר גמור ואמטו"ל ההפסד על שניהם יען הלוקח א' מכר מקצתה ללוקח ב' קודם שהוזל ויד שניהם שוה משא"כ הכא בנ"ד דאף דהלווים השותפים עשו מכר להמלוה הסארג'י שעשו לו ג'ירו דהיינו מכר גמור מ"מ איכא שטר ההטבה דכתב המלוה דבחו' משכון הם בידו. ולא עוד אלא דאיכא ביד המלוה עוד שער עיסקא עשוי בכל תקף כנהוג אצלם ונתחייבו באחריות העיסקא וגם שעבדו כל נכסיהם שענו"ש והגם שלא הוזכרו הסארג'י בשטר העיסקא מ"מ המלוה עצמו מודה שאינם אלא חוב אחד והכי פירש בשער ההטבה שמסר להם כנז"ל. וא"כ אין לנ"ד שום דמות לה' בית יאודה ז"ל ולא ראי זה כראי זה: אך האמת יורה דרכו דזו אינה טענה יען דהך דנ"ד הוו תרתי דסתרן דבשערי הסארג'י עשו לו ג'ירו דהיינו מכר גמור ואח"ך כתבו שטר עיסקא דמוכח דהוו חוב ממש וכתבו אותו בתורת עיסקא להתיר הרבית כנהוג אצלם הרי הוכיחו דאינו מכר גמור. ויען שלא נכתבו הסארג'י בתוך השט"ע חששו הלווים שמא יכחיש המלוה בשטרי סארג'י ויאמר שהם מכורי' לו כנהוג אצלם וחוב זה שכתוב בשטר עיסקא הוא חוב בפני עצמו ולא קרב זה אל זה. ומידי הוא טעמא שבקשו מהמלוה שיתן להם הודיתא שזה המכר הוא לבטחון ועד שיפרע החוב הכתוב בשט"ע יהיה להם זכות לתבוע הסארג'י בחזרה וצריך בודאי שיחזור ויעשה להם ג'ירו לשמם דהיינו שיחזור וימכרם להם והכל חוב אחד הוא. וא"כ נמצא דגם בלא השטר עיסקא היה די להמלוה בטחון הסארג'י שכתבו לו מכר גמור אלא דבזה לא היה להמלוה שום היתר ליקח רבית מהלווים כלל לזה הוכרחו לכתוב שטר העיסקא להתיר הרבית. אמור מעתה שהוזלו הסארג'י כנז"ל מאי חזית דאזלי' בתר שטר העיסקא לחייב הלווים ולהוציא ממון אדרבא הם יוכלו לטעון השטר העיסקא לא נעשה רק להתיר הרבית דוקא וזיל בתר המכר דהיינו הג'ירו שעשו לו והוי מכר גמור ומזלו גרם דנסתחפ' שדהו דאחריות שיולד אח"כ לא קבילו עלייהו וכמ"ש הר' בית יאודה ז"ל: ומנא אמינא לה ממ"ש הרב נאמן שמואל ז"ל בסי' י"ח שנשאל במעות ת"ת שהלוו אותם הגזברים לאנשים ידועים ולקחו מאת הלווים הבתים בתורת מכר גו"ש ואחר שנגמר המכר כדת והשכירו הבתים להמוכרי' עצמם בסך מה לשנה. ואח"כ עשו עוד שטר משכנתא על הבתים הנז' הנשים תחי' ואחריהן בעליהן שמשכנו הבתים לגזברי הק"ק בעד סך ההלואה. והגזברים נתנו בידם שער הטבה שכשיפרעו הקרן והשכירות יחזירו להם שטר המכירה וגם שטר המשכנתא. ואח"כ נכנסו האויבים בעיר והציתו אש בכל בתי היאודים ונשרפו גם הבתים הנז'. ובכן גזברי הק"ק תובעים החוב מאת הלווים והלווים תובעים בתיהם מהגזברים ויפרעו החוב. וע"ז השיב הרב ז"ל בתחי"ד כי מעשה זה שעשו לכתוב שטר משכנתא אחר שכתבו שטר מכר הוא מעשה בורים מאחר שכבר מכרו מה משכנו דבר שאינו שלהם. ובסו"ד יצא להליץ בעדם שבתחי' כשכתבו שטר המכר היה על האנשים לבד לא על נשותיהן וא"כ לא יצאו הבתים משעבוד נשותיהן תחילה בדמי פדיון המשכנתא. יען המשכנתא לא היתה עשויה בנכייתא כדין ולא היה להם היתר ליקח רבית ולהכי הניחו שטר המכי' כי מכחו יאכלו הפירות. ושטר המשכנתא הוא לבטחון בעד נשותיהן שלא יבואו לטרוף הבתים מן הגזברים כי שעבוד כתובתן קודמת. וא"כ כיון ששער המכירה לא יועיל לבטחון רק להתיר הרבית דוקא פש גבן השטר משכנתא לחוד וא"כ חזר הדין דהוי כמלוה על המשכון דדינא הוא דאם נאנס המשכון גובה מעותיו מהלוה בלי השבת המשכון וה"נ שנאנסו הבתים ע"י השבאים כנז' חייבים הלווים לשלם להגזברים כל מה שהלוו להם עכ"ל יעש"ב: ולכאורה כל רואה דברי הרב ז"ל הללו יתמ'ה דמאי חזית דאזלינן בתר המשכנתא שהוא עיקר ושטר המכר והשכירות שעשה בראשונה אמרי' דהוי כמאן דליתיה שלא נעשה רק להתיר הרבית ונמצא דהוי מלוה על המשכון דאם נאנס המשכון דחייב הלוה לשלם. אדרבא נימא לאידך גיסא דשטר המכי'