שמחה לאיש קסב

ז"ל דחייבים יורשי הלוה לשלם מט' דנאנס המשכון כאילו הוי מילתא דפשיטא אליבא דכ"ע דבנאנס המשכון אין שום חיוב על המלוה ואיך לא זכר שר ס' רש"י ז"ל בהאומנים ד' פ"ב ע"א ובכמה דוכתי והראב"ד ז"ל בס' תמים דמים סי' רל"ח ובהשנות בה' שכירות פ' יו"ד ה' ב' ורבינו אפרים הבי"ד ה' בעה"ת שטר מ"ט דכולהו ס"ל דחייב המלוה אף באונסים וא"כ כיון דהוי פלוגתא דאשלי רברבי איך החליט המאמר ה' מהריק"ו ז"ל להוציא מיד היורשים כשנאנס ולא אמרי' דמצו למיטען קי"ל כרש"י והראב"ד ז"ל ודעימייהו: וכ"ת איך הביא מרן הב"י ז"ל ס' ה' מהריק"ו ז"ל להלכה פסוקה דאי מהא לא אירייא יען מרן ז"ל אזיל לסברתי' דכתב לעיל שם בסי' ע"ב דרש"י ז"ל יחיד בדבר דמחייב באונסים. וכבר תמה על דבריו ה' גד"ת ז"ל שם ועי' לה' הכנה"ג ז"ל שם בסי' ע"ב הגהב"י אות ט' וה' מע"ש שם הגהב"י אות י"ד. וכבר פי' הכנה"ג ז"ל שם בעד מרן הב"י ז"ל שכתב דס' רש"י ז"ל היא יחידאה והוא דאף דכל הגאונים ז"ל ס"ל דחייב באונסי' הי"ד היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו דקני מדר' יצחק קנין גמור בהכי הוא דמתחייב באונסי' אבל היכא דמשכנו בשעת הלואתו או שלא ע"י ב"ד אף שמשכנו שלא בשעת הלואתו אינו מתחייב באונסים לכ"ע. זולת לרש"י ז"ל דס"ל דאף דמשכנו בשעת הלואתו מתחייב באונסים דלא כמ"ש ס' גד"ת ז"ל בעד רש"י ז"ל דכתב בסיום דבריו וז"ל דודאי לא סבר רש"י לחייבו באונסי' יע"ש. וגם הרדב"ז ז"ל כ"כ בח' ה' סי' שני אלפים ק"פ גם בעד רש"י והראב"ד ז"ל יע"ש: אך תמיהה קיימת על הש"ך ז"ל דהוא ניהו שם בס"ק ט' האריך הרחיב בדין זה רח'ב רח'ב וכתב דמצא גדולים דקיימי בשי' רש"י ז"ל הלא המה הראב"ד ור' אפרים והרז"ה בס' המאור ובעל העיטור וראב"ן ז"ל ותוס' רי"ד ור' ברוך שבהגהמ"י והר"ן יעש"ב. וא"כ תמיהני איך אייתי דברי מהריק"ו ז"ל כהלכה פסוקה ולא נרגש כלל. באופן דברי ה' מהריק"ו ז"ל נפלאו ממני. ואף דס"ל לה' מהריק"ו ז"ל דס"ל דגם רש"י ז"ל אינו מחייב באונסים אלא דוקא היכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו. והאמת דכן משמע מדבריו בתשו' הובאה בתשו' לס' משפטים סי' י"ב והביאה מרן בב"י שם מחו' ב' יע"ש. אלא דאני תמיה על מרן ז"ל ממ"ן איך ס"ל בד' רש"י ז"ל דכתב דהוי יחיד בדבר דהרי מתשו' שהובאה לס' משפטים לא משמע הכי ודו"ק. וזהו ס' גד"ת בעד רש"י ז"ל הבאתי דבריו לעיל וזוהי ס' הרדב"ז ז"ל. אך דא עקא דראיתי לה' ערך השלחן שם ד' קנ"ו ע"ג דכתב דדעת בעל העיטור והרמב"ן ז"ל כדעת רש"י דחייב באונסי' אפי' משכנו בשעת הלואתו דקנאו קנין גמור ושכן הוכיח ה' מח"א ז"ל בה' זכיה מהפקר סי' ט' מההיא דגוי שהלוה לישראל על חמצו יעש"ב: העולה מכל המקובץ דכל הדרכים הנז"ל במחלוקת הם שנויים הן מחלוקת רש"י והתוס' הנז' גם מחלוקת רש"י ז"ל והגאונים אי מחייב באונסים המלוה על המשכון היכא דמשכנו בשעת הלואתו וגם בדעת רש"י ז"ל פליגי. ועוד זאת יתירה ראיתי בדעת הראב"ד ז"ל שהרי בס' תמים דעים סי' רל"ח כ' וז"ל כ' רב אלפס ז"ל והלכתא המלוה את חבירו על המשכון הוי ש"ש וכו' ולא שנא משכנו וכו' כ' הראב"ד ז"ל אנן לא ס"ל הכי דהיכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו כיון דקי"ל כר' יצחק דאמר דב"ח קונה משכון קונה לגמרי משמע ואפי' באונסים נמי מחייב אבל אם משכנו בשעת הלואתו הוי עליה ש"ש לאחיוביה בגניבה ואבידה אבל מאונסי' פטור עכ"ל. וכן נמי מוכיחים דבריו בהשגה בפ"י מה' שכירות: ואולם עינא דשפיר חזי להרב בש"מ למצי' על ד' פ"ב דכתב וז"ל כתוב בס' המאור ומ"ש הרי"ף בהלכותיו בהלוהו על המשכון וכו' וכ' עליו הראב"ד וז"ל א"א יש לי ראיות על משכנו בין בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו בין שנתן לו מדעתו בין שלא מדעתו שהוא חייב באונסי' משום דפרעון הוי ואין אנו צריכים לפרוטה דרב יוסף בזה עכ"ל. הרי נמצאו דברי הראב"ד ז"ל סתראי וכעת לא ראיתי מי שנרגש כזה כלל והוא פלא: איך שיהיה כל זה לא יגהה מזור לנ"ד כלל דמלבד דהכל במחלוקת הוא שנוי והמלוה הוא המוחזק בסארג'י שבידו ומאן מפיק ליה מידיה. ותו דאנן בדידן בתר מרן ז"ל גרירינן דפסק דהיכא דנאנס המשכון דפטור המלוה וגובה חובו מן הלוה משלם. דהכי פסק שם בסי' ע"ב ס"ק ל' וז"ל ראובן שהיה בידו משכון של שמעון ומשכנו ביד לוי ונאנס מיד לוי אם יש עדים ששמרו לוי כראוי ונאנס ממנו דפטור ראובן יע"ש. זאת ועוד דהך אונס דנ"ד שהוזלו הסארג'י אינו אונס אבידה וכיוצא ואינו דומה לשום אונס לפקע"ד דלא נתהוה האונס לסיבת היותו המשכון ביד המלוה כדי לחייבו באונסים דגם אם המשכון ביד הלוה הוו זיילי הסארג'י ובכגו"ד נאמר מלאך המות מה לי הכא מה לי התם ודמי ממש לההיא דפ' המפקיד ד' ל"ו ע"ב פשע בה ויצאה לאגם ומתה כדרכה פטור דאמרי מלה"מ מ"ל הכא מ"ל התם וכן פסק מרן בש"ע בסי' רצ"א ס"ק ט' וה"ן הוי דכוותה. אלא דדעת הראב"ד ז"ל שהבי"ד בש"מ ז"ל משמע דבכל אופן שיהיה האונס חייב המלוה שהרי סיים בדבריו ז"ל משום דפרעון גמור הוי ואין אנו צריכים לפרוטה דרב יוסף בזה עכ"ל מוכח מדבריו דהוי פרעון גמור וא"כ אם הוזלו ברשותו הוזלו. רק יען ראינו דכ' בס' תמים דעים ובהשגות הפך דבריו אלו בהכרח צ"ל סמי חדא מקמי תרתי ובודאי דחזר בו: ועין רואה להסמ"ע ז"ל שם בסי' ע"ב שכתב עמ"ש מרן ז"ל בס"ק ל' הנז"ל כ' הוא ז"ל בס"ק צ"ד וז"ל ואין ראו' יכול לו' אילו הוה גבך לא היה נאנס דבכל אונסי' שהוא דבר דלא שכיח לבא ובא אמרינן מלה"מ מ"ל הכא מ"ל התם ודוקא לענין גניבה ואבידה שהוא מילתא דשכיח ונעשה מתחילה ע"י קצת שינוי בפשיעה אמרינן אילו לא שינה לא היה נעשה עכ"ל. וה' ש"ך ז"ל שם בס"ק קל"א כ' עליו וז"ל ואיני מבין דבריו דודאי בשומר חינם ג"כ אם הביא עדים שנגנב משומר הב' נמי פטור וכו' וכן משמע להדייא ממ"ש הרמב"ם פי"א מה' שכירות וכו' והא דנקט כאן נאנס היינו משום דס"ל לעיל ס"ק ב' המלוה על המשכון ש"ש וכו' יעש"ב. וה' כרם שלמה ז"ל בסי' מ"ה ד' ר"ו פירש דברי הש"ך דמק' על הסמ"ע ז"ל דלאו בכל אונס דלא שכיח יוצדק לו' מה"מ מ"ל הכא מל"ה דיש אונס אף דלא שכיח יוכל לו' אילו הוה גבך לא היה נאנס עי"ש: ודרך אגב ראיתי לה' מט"ש ז"ל בסי' ע"ב בהגהט"ו אות ע"ח שהביא דברי הסמ"ע והש"ך ז"ל וגם דברי ה' ב"ש ז"ל הנז' והק' הוא ז"ל וז"ל ולא ידעתי מה תמהו עליו מאחר דדברי הסמ"ע לקוחים ממקורם והם דברי בעה"ת ז"ל עכ"ל. ואני עני לא ידענא מאי קאמר דהנה הרואה לה' בעה"ת ז"ל דממנו הוא מקור הדין והוא בשער מ"ע ח"ג דנתן טעם לדבר היכא דיש