שמחה לאיש קסא

בנפשאי שאיני כדאי ואנה אנא עני ב"א לא צילא דעתאי ושמעתתא בעיא צלותא ומה אנכי ומה אני להשיב גדולם תשו' בדינים התלוים בשערה. אך אמנם להפצרת השואל כי חביב עלי עד לאחת דחקתי ונכנסתי ללקט אורות ותהיינה סדורות אענדם עטרות. ועיני לשמיא נטלית לבל אכשל בדבר הלכה וה' אלד'ים חילי הוא צורי וגואלי וזה החילי. בס"ד: ואען ואומר מלתא כדנא דזה המלוה הלוה על המשכון והוזל מחיר המשכון ואבד ערכו נחזי אנן אי איכא לדמותו לההיא דאמרו בהאומנים ד' פ"א ובמס' שבועות ד' מ"ג ע"ב תניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול את מעותיו דברי ר"א ר"ע אומר יכול הוא שיאמר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך אבל המלוה אלף זוז בשטר והניח משכון בידו דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו. ופי' רש"י בהאומנים בד"ה אבל וכו' דהא משכון ודאי לגוביינא שקליה לגבות הימינו דסתם שטר יש בו שעבוד קרקעות ויש לו מהיכן לגבות ובטוח הוא וגם לכפור אינו יכול דהא קאי שטרא הילכך לאו לזכרון דברים נקטיה עכ"ל. וכן פי' הנ"י ז"ל בהאומנים יעש"ב. האמנם התוס' ז"ל בהאומנים ד"ה דברי הכל וכו' דחו פירש"י ז"ל ופי' דרישא דברייתא מיירי דמשכנו בשעת הלואתו ובהכי פליגי ר"א ור"ע וסיפא דברייתא מיירי שלא בשעת הלואתו והיא לדברי הכל ושטרא דנקט לאו דוקא אלא לומר דאיירי שלא בשעת הלואתו דכיון שעשה שטר מסתמא לא לקח משכון בשעת הלואה רק אח"כ וכו' יעש"ב דבסוף דבריהם כתבו וז"ל ובה"ג דר' יאודאי גאון נמי משמע דסיפא דהלוהו בשטר מיירי שלא בשעת הלואה דמוקי הא דאמרי' דב"ח קונה משכון היינו דוקא שלא בשעת הלואה אבל בשעת הלואה לא קני היינו דוקא בשטר דכיון דאיכא שטרא לא סמיך אמשכון אלא אשטרא אבל בלא שכר אפילו כשעת הלואה קני והוי ש"ש ואע"ג דאיכא שטרא דודאי אמשכון סמיך וא"כ סיפא דהלוה בשטר מיירי שלא בשעת הלואתו דבשעת הלואתו לא איבד מעותיו דאשטר סמיך ומה שר"ל דהיכא דליכא שטרא קאי אפי' בשעת הלואה לא מטעם דר' יצחק דקרא לא איירי אלא שלא בשעת הלואה אלא קני מדשמואל וסברי דהלכה כשמואל ואין הלכה כרב יוסף עכ"ל: ורגע אדבר דלפקע"ד המך והשפל כל דברי התוס' מרפסן איגרי מכמה אנפי. חדא דהנה עיני ראו לה' בה"ג ז"ל בדיני שבועה ד' קי"ז ע"ב דפוס ויניצייאה דבתחילה הביא הברייתא הנז' ואוקי רישא דפליגי ר"א ור"ע בדאוזפיה ויהב ליה משכון דשוי טפי ונטריה מלוה כדרך השומרים ונאבד בהא פליגי ר"א ור"ע וכו' וסיפא מיירי היכא דאוזפיה ולא נטריה מלוה כאורחא דנטורי ואע"ג דכתב מלוה על הלוה שערא בין ר"א ובין ר"ע מודו דכיון דנאבד המשכון אבדו מעותיו דתניא אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו וכו' יעש"ב. הרי להדייא דלד' הבה"ג בהכי מחלק בין רישא לסיפא ומאין הרגלים לומר דלד' הבה"נ דרישא איירי במשכנו בשעת הלואתו וסיפא מיירי במשכנו שלא בשעת הלואתו כמ"ש התוס' בעד הבה"ג ז"ל הן אמת דבדברי ר' יצחק כן פי' בה"ג כמ"ש התוס' ז"ל ממש. אבל מה שהוציאו התוס' ממשמעות דברי הבה"ג שפי' דברי ר' יצחק כמ"ש הם מינה הוציאו דהבה"ג מפרש הברייתא כמ"ש הם ז"ל זה לא ידעתי מהיכן הוציאו זה הפך מ"ש הבה"ג בפי' הברייתא הבאתי דבריו האמת אתמהה! זאת שנית ק' לפקע"ד במ"ש ומה שר"ל דהיכא דליכא שטר קני אפי' בשעת הלואה לא מט' דר' יצחק וכו' אלא קני כדשמואל וסברי הלכה כשמואל. וכו' באמת פליאה דעת ממני הלא הם עצמם כתבו דברי הבה"ג למעלה דהיכא דמשכנו בשעת הלואתו קני היכא דלא כתב שטר הטעם משום דהוי ש"ש וכמתני' הלוהו על המשכון ש"ש ולא מטעם דר' יצחק ולא מטעם דשמואל. ועיקרא דמילתא איך כתבו דס"ל דהלכה כשמואל מאחר דבפירוש אתמר בדברי בה"ג ז"ל וליתיה לדשמואל והלכתא כמתני'. ועוד יגדל התימ' דהתו' עצמם במס' שבועות דמ"ג ע"ב בד"ה מתני' בדפריש וכו' כתבו משם בה"ג דאין הלכה כשמואל. ומוה"ר ראש"ל יצ"ו כה הראני ס' הנד"מ מעייני החכמה שי' למס' מציעא דהק' אחת מהנה על מ"ש התוס' דס"ל דהלכה כשמואל ולית הלכתא כר' יוסף כ' וז"ל ובחי' ישנים כתבתי וכו' אמנם כתבתי שם דבה"ג עיינתי שם וכתוב בהפך דפ' כרב יוסף עכ"ל ולא זכר שר דהתוס' עצמם במס' ב"מ ד' כ"ט ע"א בד"ה והוי שואל עלייהו וכו' כתבו בפי' דר"ח ובה"ג פסקו דהלכה כרב יוסף מההיא דאין. בין המודר וכו' יעש"ב. סו"ד דברי התוס' ז"ל לא: זכיתי להבין ד"ק ובודאי כבר קדמו שרים ז"ל ולא. ראיתים וצ"ע: באופן אי הך דנ"ד דמי לאבד המשכון הרי הוייא פלוגתא דרש"י והתוס' ז"ל דלרש"י ז"ל ס"ל דעיקר סמיכת המלוה הוי על המשכון ולד' התוס' עיקר סמיכתו על השטר וכן דעת בה"ג כשמשכנו בשעת הלואתו וכתב שטרא. אך האמת אגיד דלא דמי כלל. וטרם בואי לפרש שיחתי טעמא מאי לא דמי הך פלוגתא לנ"ד אציגה נא עמך קורא נעים מה שראתה עיני להגאון הרב מהריק"ו ז"ל בסי' פ' שנשאל בראובן שלוה משמעון מנה וכתב לו שט"ח והתנה עמו שאם יביא לו משכון שיחזיר לו השטר ופירש התנאי הזה בשטר ואח"ך הביא ראובן המשכון לשמעון והחזיר לו השטר ואח"כ נאבדו המשכונות ורצו יורשי ראובן ליפטר מהחוב כיון דעשה מעשה רב שקבל המשכון והחזיר השטר הרי גילה דעתו דנקט המשכון לגוביינא וא"כ פטורים הם מלשלם. וע"ז השיב הרב ז"ל וז"ל נלע"ד דבר פשוט הוא דאע"ג שקבל ר' יעקב נ"ע מכמ"ר אביך נ"ע את המשכנות והחזיר לו את השטר כאשר התנו ביניהם וכו' משום כך לא נפטר אביך נ"ע משעבוד החוב ועליו היה מוטל שהרי לא החליט לו המשכונות משעת מסירתן לידו אלא לאחר ח' חוד' אם לא יפרע: בתוך אותו זמן כאשר כתבת הרי לא נמסרו בתורת פירעון והיאך יעלה על הדעת שהיה מסתלק משאר נכסי' קודם שיחול הפרעון. ומה שהחזיר ר' יעקב נ"ע את השטר לאביך נ"ע מחמת התנאי שהתנה עמו עשה כן וכו' אלא רצה אביך נ"ע שר' יעקב יוכל לבא עליו מב' צדדים מכח שעבוד השטר ומכח תפיסת המשכון וגם לא רצה שר' יעקב יוכל לכפור המשכון ולתבוע מכח השטר וזה דבר פשוט אבל שהיתה הכונה שהיה אביך נ"ע מסתלק משעבוד החוב בהחזרת השטר פשי' ופשי' דלא. שמתחילה קודם חזרה היתה מלוה בשטר ואחר חזרת השטר היתה מלוה ע"פ על המשכון ומ"מ שעבוד החוב לא זז ממקומו ופשיטא דאין לו' דמ"מ כיון שאבד המשכון אבדו מעותיו דר' יעקב אם היה קיים בשעת אבידה היה פטור וכו' כיון דנאנס וכו' ואין לך אונס גדול מזה עכ"ל יעש"ב. והביא דבריו מרן בב"י בסי' ע"ב כהלכה פסוקה. וגם הש"ך ז"ל הבי"ד שם בסי' ע"ב בס"ק ט"ו יע"ש: ואני בער לא אדע שכול דין זה דפס' ה' מהריק"ו