שמחה לאיש טו

סימן ג' יום ה' לס' ומלכים מחלציך יצאו אמת וצדק לפ"ק. בימים שבהן טהרו הכהנים את המקדש. ישא ברכה מאת ה' בנידם. וכנשר נעוריו יחדש. ה"ה אהובי הרב הגדול חוטר מגזע אבירי תוה"ק זי"ע ראש ב"ר מקודש. כמהור"ר יש"א ברכ"ה נ"י לעל"ע. אכי"ר: בטרם הרים קן קולמסי תפילתי על חכי למען יהי' להדר"ג נ"י הבן פרי עץ חיים ג"י לסימן טוב ומזל טוב ויזכה לראות בני' ובני בנים גדולים בתורה וביראת ה' תמימה אכי"ר: זה זמן שקסתי הוסג אחור אין אומר ואין דברים ויחנו בחסרו"ת. דבעו"ה כחוש חילאי לא צילא דעתאי כי זמני' דחשאי מביניתא דרישא עד טפרא דכרעאי רבו מצערות. גם ידוע בשער בת רבים שאנא ברי' קלה אשתמוטי קא משתמט בכל דבר המשפט וידי אסורות. וכעת יצאתי ממחיצתי משום דנפיק מיניה חורבא אם לא ינתקו המוסרות. ובאתי עם קנ'י לבטא בשפתים דברות שתים ויהי הקצ'ר אמיץ לא נצרכה אלא גילוי דעת' ע"ט לעשות יתן אומר המבשרות: עובדא הוה במחנינו חברת אבן ישראל שנתעורר הרב כמהו' עקיבא יוסף נ"י בעהמ"ח ס' בית יוסף חדש לזכות את ישראל שיוכלו בש"ק להוציא ולהכניס מרה"ר לרה"י ועשה צורת הפתח בב' מקומות ומיד אמרתי לו ממעשיך ניכר שלא תצא ב"ק עליך לו' אם חכם לבך וכו' כי אינך חכם בה' עירובי' ובדאורייתא מותבי' וכו' עבדי' עובדא [ויעו' בתשו' הרדב"ז סי' י"ט] כי לדעתי הפשוטה אחינו הספרדים הי"ו אסורים בהוצאה והכנסה כמקדם. והו' במסקנת הש"ס במס' עירובין ד' ו' דרה"ר אינו ניתר אלא בדלתות והעלהו לדינא מרן ז"ל בשולחנו הטהור או"ח סי' שס"ד והוא ז"ל בסי' שמ"ה הביא בסתם חברת רבותינו הראשונים ז"ל דס"ל ברוחב י"ו אמות הגם דלא בקעי ביה ש"ר נקרא רה"ר ויעו' בחי' רבינו המאירי למס' שבת לדף ז"ן ובחי' שנדפסו על שם הריטב"א ז"ל [ולדעתי מי שבקי בטיב לשון הריטב"א יבין שחי' אלו בטעות יחסו לו. וכן ראיתי אח"כ בס' מחנה לויה על הל' שמחו' לרבינו מהר"מ ב"ב ז"ל והו' יחסהו לרבינו נ"י ז"ל] ורבותי' נ"ע החולקי' הנז"ל דבעינן ש"ר בשם י"א וכפי הכלל המסור בידינו כשמרן ז"ל הביא ס' בסתם וס' החולקים בשם י"א הוא ז"ל כסתם ס"ל וכן כ' בפי' הכנה"ג בשיוריו בהאי סי' דלדעת מרן ז"ל לא בעי' ש"ר. ומאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא דלא כס' מרן ז"ל באיסור דאוריי' ובפרט אנן חשיבי חומר בקודש [עוד הארכתי בספרי דבר שבכלל במה שכ' הגאון חק"ל ז"ל מה"ב אה"ע סי' ב' שלא קבלו בערי טורקי באו"ה רק להחמיר ולא להקל אבל בני א"י וערביסתן וכו' שלא קבלו עליהם דגל הקי"ל גם באו"ה תפסי דעת מרן ז"ל בין להקל ובין להחמיר שקבלו למרן ז"ל עלי' לרבם יעו"ש ובדף קע"ג. והוא בעצמו בספרו הבהיר בכמה מקומות בתר איפכא קאי. שבאו"ה בכל ערי טורקי' קבלו דעת ז"ל מר"ן בט' להקל שבו'. וכעת מצאתי בס' פתח הדביר ששאלו אותי לאיזה ימים שבהשמטו' לח"ג סי' של"ט שהאריך בזה] הגם שבס' י"א סי' הנז' הקשה ממה שהמליץ מרן ז"ל בעד הני נשי מקושט' ויוצאו' במבו' בסי' ש"ג כבר גאון עוזינו כמהו' חיד"א ז"ל תי' לנכון וכפל הדברים בשיו"ב ובמחזיק שלא ימוט האי כללא דדעת מרן הקדוש כס' שהביא בסתם וקצת ראיה איכא דמלשונו הטהור בסי' ש"ג שכ' והשתא דלית לן ר"ה והוא כלשון רבותי' הראשונים ז"ל דס"ל דבעי' ש"ר כמבואר במרדכי וכו'. והוא ז"ל לא העלה בשולחנו הטהור דבר שאינו נוהג בזמני' א"כ למאי הביא בסי' שס"ד להאי דינא דאין מערבי' רה"ר ומרבי' הטור ז"ל הגם שבסי' שנ"ה גבי מי שמילא מים מבואר דס"ל דבעי' ש"ר וכסברת רבינו אביו ז"ל ובכל זאת הביא להאי דאין מערבין וכו' אינו ראי' וק"ל. ולא נעלם מאתי מה שהקשה הרב ערך השולחן ז"ל ממה שפסק מרן ז"ל בסי' שכ"ה דלגוי אלם ומשום ד"ש מותר לשלוח לו ע"י גוי והטעם מבואר בב"י משום דאין לנו ר"ה. ולפענ"ד דאין להקשות מהאי פסקא להגאון ברכ"י ז"ל דכעת שזכינו לאור גדול ס' או"ז חזיתי שם בהל' שבת סי' ג"ן שהביא עובדא דא דהו' ברעגעשפורק דשלח גוי חולה ביו"ט וכו' והביא שם בשם רבו רבינו שמחה ז"ל שהשיב לו הגם שיש איסור עו"ה ליו"ט והוא בלאו בכל זאת אם הגוי אלם מותר לשלוח לו ע"י גוי יעו"ש. ופשיטא דגם בשבת הכי ס"ל דמה לי איסור לאו ומה לי א"כ ומה דנקי' יו"ט משום דעובדא הוה ביו"ט עד שיש לתמוה למאי בעי רבינו או"ז ז"ל לטעמא דהאידנא אין לנו רה"ר דאורייתא הלא רבינו שמחה התיר אף בלא האי טעמא וידוע כי מרן ב"י ז"ל והגאון כמהו' חיד"א ז"ל הי' בידם האו"ז כתי' א"כ י"ל בפשיטות דמרן בשולחנו הטהור פסק כרבינו שמחה ז"ל ולא משום דהאידנא אין לנו רה"ר. וכעת חזיתי בס' פתח הדביר הנז' בסי' ש"א בפסק הפולפו שהאריך בזה והביא ג"כ לקושית הרב עה"ש ז"ל ומחמת שקושיא הזאת נצבה וקמה כ' דאיכא פלוגתא בדעת מרן ז"ל אבל לפמ"ש אינו קושיא כלל. ובכל זאת כ' ולענין מעשה הלב מהסס וממאן להקל לדידן דתפסינן הוראת מרן ז"ל באו"ה כנודע יעו"ש. ואנו תושבי קרית מועדינו דנגררים אחרי דברי עיר וקדיש הגאון חיד"א ז"ל כש"כ דאין להקל. ופשיטא דהל' כמיקל בערוב אינו שייך בזה ולהדר"ג נ"י שבידו למחות ולצוות שינתקו המוסרות. ובזכות זה פניו יהיו מאירות. לדורי דורות. כעתירת אהובו אמיתי הכותב בידים רפות. המצפה לתשובתו הרמה: יצחק מפראג ס"ט: יום עש"ק לס' ויקרא שמו זר'ח. כתר תורה. הוא זיוה הוא הדרה. נהרא נהרא. מר ניהו רבא. רב חביבא. דגול מרבבה. הדר הוא מע' הרב הגדול גאון יעקב אשר אהב כקש"ת פחד יצחק יהיה בעזרו. נס"ו: קדמאה שלמים שלמי חובה. כאן מאהבה. וחיבה יתירה נודעת. ושלהבת התשוקה עולה בוקעת. לא יעדי עינן. ובצל שדי יתלונן. והיה עליהו רענן. יהיה בס"ט ובמז"ט פריו קדש הלולים פרי צדיק רב הו"ד יוסף בהלו נר"ו והיה אדירו כי"ר: מה מאד גדלה שמחתי כמוצא שלל רב בקבלתי הני זהרורי כותבות של בית רבי אורו עיני כל מעייני חדאי נפשאי קראתי בכל לב צוף דבש אמרי נועם ולמוכיחים ינעם אודות תיקון שהמציא הרב ר' עקיבא יוסף הי"ו להוציא מנחלת אבן ישראל לרה"ר שעש' צורת פתח בב' מקומו' ועל זה אר"י נעשה שוא'ל דלנו הספרדים דאתרא דמרן ז"ל עליה סמכינן וכוותיה עבדינן לא יגהה מזור תיקון זה דלדעת מרן ז"ל בסי' שמ"ה דיעה ראשונה שהביא בסתם ס"ל דלא בעינן ששים רבוא בקעי בה וכו' ואף שהביא אח"כ סי' י"א כפי הכלל המסור בידינו