שמחה לאיש קנז

ירושה וכו' ויוכל לשמותי בר ראובן לפני בר שמעון דלא שמיע ליה משמעון אבוהי וכו' אבל שבו' ודאי לית ליה וכו' דלא דמי לשטר הלואה דהתם קא אתי בר שמעון לאפוקי מבר ראובן וכו' אבל הכא אילין ארעתא בחזקת בר שמעון קיימי ולית ליה לבר ראובן אלא שמתא בב"ד בעלמא וכן היה דן ר' מאיר ז"ל עכ"ל. דון מינה לנ"ד אף שהיה בודאי יורד ברשות ולא ירד אפי' שעה אחת בתורת מקח קרי ליה לבר שמעון מוחזק ודינו כדין הבא מחמת ירושה ממש ודו"ק: באופן כי מכל הצדדי' יורד ברשות ליכא למיחש בנ"ד כ"ש אם אינו יודע דירד ברשות כמ"ש לעיל וכ"ש וק"ו בנ"ד דידוע דלא ירד ברשות דהחצר הזה שדר בו סי' נתנאל נ"ע היה חרבה ושממה ולא היה ראוי לדירה כלל ובא סי' נתנאל נ"ע ובנאו והוציא כמה הוצאות מכיסו וגם חתנו בנה בית גדולה חשובה ודאי דטענינן ליה ליורש שאף אם לא ירד בתורת מכר כי זה לא שייך בנ"ד הא ודאי בתורת מתנה ירד שלא היה חשוב אצל כל האחים לכלום ויש להביא ראיה לזה שהיתה משכרת על ידה בפני השותפים כמה שנים ולא ערערו עליו שום אחד מהם ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הרב כמוהר"י הלוי ז"ל כלל ז' סי' ס' דבנדונו היה בודאי ידוע שירד בתורת משכנתא ועכ"ז אחר שהאריך בענין וצלל במים אדירים כ' בסו"ד וז"ל ולרווחא דמילתא אני או' דע"כ לא קאמר הרמב"ן דכל שירד ברשות אין לו חזקה אלא היכא שלא נתחדש שום דבר מאשר היה בשעה שירד בתוכה וכו' אמנם בנ"ד שהלך שמעון ובנה ושינה בתוך הבית בכמה בניינים ושינויים חדשים דכל כי האי הי"ל למחות ויש לו ראיה גדולה ע"ז החי' ממאי דאמרי' בגמ' בפ' חזקת באריס בתי אבות וכו' דאמר ר"ן שאם הוריד אריסים תחתיו יש לו חזקה וכו' יעש"ב. ודון מינה לנ"ד שהרי בנה כמה בנינים ושינויים והוסיף בית גדולה ואין חולה מהם ודאי דבתורת מתנה ירד ועי' להרב הכהנה"ג בהגהט"ו סי' ק"ן אות ט' שהביא ס' מהר"י הלוי ז"ל הלזו כהלכה פסוקה בלי שום חולק. ולא אכחד שהרב מהר"ש פרימו ז"ל בס' כהונת עולם סי' א' הביא ס' הרב מהר"י הלוי ז"ל הלזו ויצא לחלק בין היכא דבנה לצורך דאין בזה שינוי אך אם עשה שינויים חדשים והורס ובונה ואיכא הפסד הרבה בהא הודה להרב מהרי"ל ז"ל דיש לו חזקה. ועי' בסוף ס' עזרת נשים סי' ב' תשו' ארוכה להרב מהר"י כולי ז"ל ותרוה צמאוניך. ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין: כל זה כתבתי בעט'יו של נח'ץ כי לדעתי המעט הוא הנני מסכי'ם ומערי'ב למעב"ד הצדק הנ"ל מכל הטעמים הנז"ל. ועוד טעם כעיקר סמיכתינו על הב"ד העי"א וכמ"ש הרשב"א בסי' תתק"ז יע"ש. אך בזאת אם יסכים עמי מע' מרן מלכא גאון עוזינו מוה"ר ראש"ל יצ"ו והיו דברי אלה להלכה ולמעשה למסתור ולמחסה למעב"ד הצדק הי"ו. וסלח נא אנכי מבקש מאת רב רחומאי נשיא ישראל מסג"ל אוהב התורה ולומדיה מלאך רפאל יהיה בעזרו כי לפי רוב טרדותי כי רבות אנחותי עצמו מצוקותי ולא היתי פנוי משום צד ואחר עד עתה והוא רחום יכפר. כ"ד נא"ה באמת וישר. המעתיר לקונו אולי יישר. הוא ברחמיו י"מ ויורינו מדרכיו הדרך הטוב והישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט סימן ג' הסכמת הרה"ג ראש"ל נ"י ראה ראיתי את דברי רב אחאי מע' הרב המופלא ראש ב"ד מקו' כמהר"ר יש"א ברכ"ה יצ"ו בעובדא דאתי קמן בדין חזקה שירד מתחי' ברשות. פתח דבריו יאיר הכי אמר מר דהוי פלוגתא בין הראשונים דאית דאמרי כל היורד ברשות אין לו חזקה לעולם ואיה דאמרי אע"ג דירד ברשות אי החזיק בתר הכי ג"ש יש לו חזקה והריב"ש בסי' שכ"ז פסיק ותני דאין חזקה מועלת כל בירד מתחי' ברשות ורוב האחרונים נמשכו לדעתו. מיהו מהראד"ב ז"ל בסי' קס"א יצא לחלק דע"כ ל"ק הריב"ש אלא היכא דע"כ יש לו להודות שלא ירד מתחי' בתורת מקח אבל אי טוען שמתחי' ירד בתורת מקח או מתנה מודה הריב"ש דטענינן ליורש וכו' ע"ש: אלא דנרגש ה' עדב"י ז"ל סי' קמ"ה דדברי ה' לח"ר הללו סותרין למ"ש הוא עצמו בסי' קס"ג וכן המשל"ם בפי"ג דטוען ה"ח וצ"ע דבריו ומע' הרב הפו' רב נהוראי תחי' רצה לפרש דל"ק דכונת מהראד"ב דכ' בסי' קס"ג בזה"ל ועוד אפי' היה מועיל לו חזקה אינו טוען שלקחה מאביו אלא אביו לקחו לו ובטענה זו אין בה ממש ע"כ כונתו לרמוז לאותו חילוק דא' מר בסי' קס"א והיינו דקא' דאפי' היה מועיל לו חזקה ר"ל כדאמרי' במקו"א לחלק דדוקא היכא דבע"כ יש לו להודות שלא ירד בתורה מקח והרי הכא אינו מודה לז"א דל"א הכי אלא היכא דטעין מתחי' שלקחו מאביו אבל הכא דטעין שאביו לקחה לו שאין בט' זו ממש כגו"ד הוי כאלו לא טעין מידי והדרן לכללין דכל היורד ברשות אין לו חזקה. והדר נרגש דאמאי לא מהימנינן ליה בטענתו דאביו קנאה בשמו ובעדו במיגו דאי בעי הוה טעין דמתחי' ירד בתורת מקח שלקחה מאביו ומכח זה הדר ופנה לדרך אחרת בכונתו במה שדקדק דקפיד מהראד"ב ז"ל לו' כמה פעמים דהוה רווק אל"ו דכונתו הוא לו' דמשום היותו סמוך על שלחנו והוה רווק דין גרמא לו' דחשיב יורד ברשות משום דאין לו יד לזכות וכל מה שסיגל הוי לאביו לא כן בסי' קס"א נכנס בהיותו נשוי דכגו"ד אית ליה יד לזכות אפי' סמוך עש"א והצריך להטעים דבריו בכונת מהראד"ב את"ד: ואנא דאמרי תחי' מה שרצה לפר' בדבריו דרצה לרמוז ההיא דסי' קס"א כבר ה' מעה אשר בסי' י"ד דל"ה רע"ג כ' כן בכונתו ונרגש ממה שנרגש הרב הפו' יצ"ו וכ' דאין להק' כן בדרך גזרה עי"ש. ולכאורה היה נר' לו' דהי"ט דלא מהימנינן במיגו משום דהא איכא שטרא לפנינו דמבו' בו שלא קנאו אלא לעצמו ולא לשם בנו ואם איתא דקנאה ממעות בנו והרי נתודע לו שכתוב ע"ש אביו למה לא לקח השטר מידו. ושו"ר להרשב"א ז"ל בח"א סי' קמ"ה דכ' דאין קפידא בשטרי מכר ליקח הכוחות אשר ביד המוכר דדוקא בשטרי הלואה נא' שטרך בידי מאי בעי ע"ש ועי' בס' מטה אשר שם בריש הפסק דמייתי דהכי ס"ל להמבי"ט ח"ב סי' ח"י וסי' פ"ה ומהרש"ח בסי' כ"ח ומהרימ"ט בסי' מ' ומהרש"י סי' ל"ו עי"ש וא"כ חזר הדבר לטענים במיגו שלקחו מאביו בשטר ועשה חזקה דתו לא מצטרך לשטרא: והנר' לי בכונתו דזה בעצמו נרגש הרב ואייתי הא דבא לידון בשטר וחזקה לו' שאין להאמינו במיגו. והוא דנדון מהראד"ב מלבד שאינו סותר ממ"ש בסי' קס"א אלא הוי דומה ממש למ"ש הריב"ש ז"ל דכשמודה שירד שעה אחת ברשות שוב אינו מועיל חזקתו והיינו דהרב דקדק בלשון השאלה לו' דתכף אחר הקניה ירד בנו בחנות וא"כ אם באנו להאמינו במיגו דלקחה ממנו אינו נאמן כיון שזה תכף כשקנאה אביו