שמחה לאיש קנו

ואני עני הנני מוסיף להכריח בדעת מרן ז"ל דהכי ס"ל שהרי באה"ע סי' פ"ז ס"ק ב' פסק וז"ל מי שהחזיק בנכסי אשת איש לא עלתה לו חזקה אא"כ החזיק בהם ג' שנים אחר מות הבעל עכ"ל. והשתא אם איתא דס"ל כהריב"ש והרמב"ן ז"ל הי"ל לפרש אם החזיק ג' שנים אחר מות הבעל כשלא נודע שירד בחיי בעלה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בפי' הסוגייא אלא ודאי בהכרח דס"ל דעלתה לו חזקה לאחר שנתרוקן הרשות דמת הבעל והו"ל כאלו ירד השתא מחדש בשדה זו. ודקדק בדבריו ונקט אא"כ החזיק בהם ג"ש אחר מות הבעל דתיבת בהם אין לה מובן והיה די שיאמר והחזיק נ"ש אחר מיתת הבעל אם לא דאתא לאשמועינן דאוקמתא דרב יוסף דהחזיק מקצת בחיי הבעל וג"ש אחר מיתתו והרי נודע לכל שהיה מחזיק בהם ועכ"ז אהני ליה חזקתו בטענת מיגו וכדכתב רשב"ם ז"ל ועי' בלבוש הבוץ באה"ע סי' פ"ז ס"ק ב' שפי' להדיא וז"ל אבל אם החזיק בהן ואח"כ ג"ש אחרי מות בעלה אפי' אם התחיל להחזיק בחיי הבעל וכו' הוייא חזקה במיגו שהיה יכול לו' שקנה ממנה אחרי מות בעלה עכ"ל יעש"ב. ומכ"ש אי אמרי' דס"ל למרן ז"ל דיכול להחזיק אחר שכלו ימי המשכונה אף שלא נתרוקן הרשות וכמ"ש הרב משכנות הרועים ז"ל באות מ"ם סי' רי"ג דדעת מרן ז"ל לפסוק כי"א בתרא והדרינן לכללין וכמו שהעלה רב אתאי הרב הג' המפ"ה בספרו הנחמד צדק ומשפט הנד"מ ואין צורך לכפול הדברים שכבר העמיק הרחיב ברוח מבינתו ירבו כמותו: ובאמת יש אתי להאריך הרבה בענין זה רחבה מני ים אך לפי קוצר השערתי אין צורך לנ"ד דבודאי כשנכנס סי' נתנאל נ"ע בבתים הללו היה אחרי מות אביהם גי' יוסף נ"ע והיו האחים ג' המה מטיבי נ"ע חלוקים בעיסתם ובהוצאות ביחם ובודאי דבהכי אהני להו חזקה ובפרט לגבי היורש דאנן טענינן ליה ואי"ץ לטעון שום טענה וז"פ. ועי' בס' ויוסף אברהם הנד"מ סי' י"א ד' ע"ד ע"א וע"ב יעש"ב: אלא דלפי ד' הרב משכנות הרועים ז"ל ורב אחאי גאון הרב המפ"ה בס' צדק ומשפט הנז' יבואו דברי מרן ז"ל שפסק שם בסי' קמ"ט ס"ק י"ט אין מחזיקים בנכסי קטן אפילו הגדיל וכו' עד שיאכל ג' שנים רצופות אחר שהגדיל כס' הי"א בתרא דלא כהרמב"ן ז"ל דבחי' בפ' חזקת ד' ן' ע"ב כתב דבקטן מוכרח להודות שלא ירד בתורת מקח וכו' יעש"ב. דכיון שהגדיל הוי כדין כלו ימי המשכונה וכיון שהחזיק אח"ך לא הוי יורד ברשות. ולטעמא דידי אף אם נאמר בדעת מרן ז"ל דטעמיה כמ"ש הרא"ש ז"ל דלא הוה ידע שהיתה שלו כדי שימחא וכמו שהעתיק העור ז"ל דבריו שם מ"מ שנייא נ"ד דכיון שמת המוריש ובניו ובני בניו ודאי ופשיטא דליכא דינא דיורד ברשות כלל: וכל לגבי דידי לפקע"ד אמינא לפי מיעוט שכלי וקוצר השגתי דבאחים שירשו קרקע מאביהם לא איתמר הך דינא דיורד ברשות דהשכל מחייב דסתם בנים הם דרים עם אביהם ביחד בחצר אחד וכשמת האב יחלוקו הבנים ביניהם הבתים וישארו דרים שם הם והבאים מכחם לעולם. ואם איתא דגם בכי הא נאמר דהוי יורד ברשות יקומו בניהם אחריהם לערער על בני דודם דלא זכו בבית אף שיעברו כמה שנים מטע דירדו ברשות אם לא דצריך שישמרו שטרותיהם לעולם מה שלא מצינו דין זה בשום פוסק. ויש סעד לדברי ממתני' בפ' חזקת ד' מ"ב ע"א האחין שחלקו נעל גדר ופרץ כל שהוא הוייא חזקה דאינם יכולים לחזור זה על זה. והשתא ניחזי אנן מאי אהני להו חזקה זאת כיון דאחר זמן יקומו בניהם לערער זע"ז לבטל חלוקתם וחזקתם מטעם דירדו ברשות מורישם אם היו סמוכים על שלחנו והי"ל למתני' לאשמועינן דיעשו שטר ביניהם ויזהרו בו כל ימי עולם. אלא ודאי ליתא להאי טעמא דיורד ברשות באחין שחלקו ונלע"ד כפתור ופרח אך חוששני פן ירוצו את גולגלתי דאיכא כמה רבנים שחששו לזה ודו"ק: ועוד יש לי להביא ראיה לחילוק זה שחי' הסמ"ע ז"ל בד' הרא"ש ז"ל דבנשתנה הרשות לא נאמר דין יורד ברשות כמ"ש רשב"ם ז"ל ומהרש"ך ומהרש"ג ומהרש"ף ז"ל ודעימייהו והוא דמצאתי תשו' להרא"ש ז"ל כלל צ"ט סי' ז' שנשאל בראו' שהיה לו בתים ודר בהם כל ימי חייו וכשמת נשאר שמעון בנו דר בבתים כל ימי חייו ובהיותו בחיים יצאו עליו בעלי חובות ועשו שומא והכרזה באלו הבתים שהיו בחזקת שמעון והורידו ב"ד להבע"ח בקצת מן הבית. והיו לראובן הנז' ב' בנות והשיאם בחייו ונתן להם בחייו כל הבתים במתנה גמורה מעכשיו ולאח"מ ויצאו הבנות עם בעליהן לדור בעיר אחרת כל ימי חיי שמעון אחיהן באופן שלא נכנסו בבתים כלל. ואחרי מות שמעון יצאו עוד הבע"ח להחזיק בבתים הנז' ועתה באו הבנות לתבוע הבתים הנז' בכח שטר המתנה הנז' וכו' והשיב וז"ל מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אחיהן דר בבתים כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדוקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא והוא מוחזק בנכסים והבא להוציא ממנו טענינן ליה וכו' אבל בע"ח קי"ל כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה וגם אין מחזיקים בנכסי אשת איש וכו' הילכך נר' להעמיד הנכסים בחזקת הבנות עפ"י שטר שבידן עכ"ל יעש"ב: הנה מדבריו אלה נלמוד דכתב כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם וכו' מוכח דאם היה טוען הוה צייתינן ליה והיינו מעמידים הבתים בחזקתו. והשתא הדבר ק' היכי הוה צייתינן ליה והלא שמעון היה יורד ברשות כמ"ש בשאלה דמזמן אביו היה דר שם ומאי אהני ליה טענתיה שקנה מהן. ובפרט למ"ש הטור בסי' ק"ן דדעת הרא"ש ז"ל כהרמב"ן ז"ל אלא ודאי מוכרחי' אנו לומר כמ"ש בדרישה דשינוי רשות מהני ליורד ברשות כד' הרא"ש ז"ל: ואל תתמה על החפץ בדברי הרא"ש ז"ל דאמאי לא טענינן לבן שמעון שאביו קנה כיון שהוא בא מחמת ירושה מאביו אנן טענינן ליה ומה יועיל שטר המתנה שביד אחיותיו דאפשר שקנה מהן אף שהיה יורד ברשות כמו כשהיה טוען שמעון שכ' הרא"ש ז"ל דהוא מהני. ולדידי נר' דהרא"ש ז"ל מיירי ששמעון לא הניח יורשים ואחיותיו היו יורשות אותו ואם היו באים ליקח הבתים מחמת ירושה היו זוכים הבע"ח ולזה באו בכח שטר המתנה ונ"ל פשוט: שוב מצאתי הדבר מפורש בתשו' הרא"ש כלל פ"ו סי' ד' שהביא תשו' לרב פלטוי הגאון ז"ל שנשאל בראובן שמשכן שדותיו לשמעון ואחר שמשכנם כ"ד או כ"ה חדשים הלך ראובן למדה"י ואכל שמעון אותם שדות שנים הרבה ומת שמעון ואכלם בנו יותר מך' שנה ומת ראובן במדה"י ובא בנו ומצא אותם שדות ביד בן שמעון ואמ"ל מה אתה בתוך שלי ואמ"ל שירשתי מאבי אמ"ל בידי אביך היו ממושכנות וכו' אמ"ל אם משכנם לו אפ' חזר ולקחם אבל אני איני יודע אלא שירשתי מאבי. והשיב הכי אמר"י הבא משום