שמחה לאיש קנה

להוציא החפץ מיד שמעון הא ודאי ליתא דכיון דאיכא עדים דבתורת שאלה או פקדון בא לידו ואיכא עתה עדי ראיה שראו החפץ בידו ודאי דיש ביד היורש להוציא החפץ מידו אפי' עברו כמה שנים ויר' שלא ימצא מי שיחלוק בזה וה"נ דכוותה עכ"ל: ואני עני תמיהה לי מילתא אמאי לא הקשה להרב מהרש"ך ז"ל מיניה ובים דבח"א סי' צ"ב הכריח מתשו' הריב"ש ז"ל דנקט דיורד ברשות אין לו חזקה לעולם דמתיבת לעולם משמע דס"ל דכיון דירד ברשות אף שכלו ימי המשכונה אין לו חזקה יע"ש. וא"כ היכי פשיט ליה דתוכל לטעון נגד שמעון שלא ירד ברשות שהוא המערער מאי נ"מ הלא לא יוכל להכחיש שירד ברשות ואין לו חזקה לעולם. ובהכרח צריכים אנחנו לומר דהרב מהרש"ך ז"ל אף שלא הביא שום ראיה לדבריו כל חיליה הוא ממ"ש רשב"ם ז"ל בההיא סוגיא שהבאתי לעיל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת שני חזקה בחיי הבעל וג' שנים לאחר מיתת הבעל מיגו דאי בעי אמ"ל אנא זבינתא מינך כי אמ"ל נמי אנת זבינתה ליה וזבנה ניהלי מהימן. ופי' רשב"ם בד"ה רב יוסף וכו' וז"ל ולא דמי לאריס שאינו יכול לטעון אח"כ לקחתיו וכו' אבל זה שלקחה מן האיש וכו' התם ודאי כשמת הבעל הרי זה כאילו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו והיא שותקת ג' שנים איכא למימר דזבוני זבינא ליה עכ"ל יעש"ב: הרי להדיא דחילוק זה של ה' מהרש"ך ז"ל מאיש לוקחה זאת מדברי רשב"ם ז"ל שנתן טעם דלא דמי לאריס דכשמת הבעל הרי זה כאילו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו והיא שותקת ג' שנים יכולה לטעון חזרתי ולקחתי ממך וכמ"ש מהרש"ך ז"ל. גם הרב מהר"ש גאון בס' מ"י בסי' ט"ל חילק האי חילוקא דהר' מהרש"ך ז"ל יעש"ב מבלי הביא שום ראיה כאילו היא הלכה מוסכמת ובאמת תמהתי שלא מצאתי לשום אחד מהגאונים הנז' שנסתייעו מדברי רשב"ם ז"ל הנז"ל ואמרתי אולי משגה הוא ואתי תלין: ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להרב כמוהראד"ב ז"ל בס' לח"ר ז"ל סי' רי"ט דחי' חי' זה מסברתו והביא ראיה לדבריו מדברי רשב"ם ז"ל הללו. ושוב דחה דליכא ראיה וכתב וז"ל וכד מעיינינן לאו מילתא היא שלא כתב רשב"ם ז"ל כן אלא משום דס"ל הפך סברת הרמב"ן שכתב הטור בסי' ק"ן וכו' והוא דעת הרשב"א וכו' אבל הרמב"ן ז"ל וסייעת האחרונים אית להו בהדייא דלא מהני חזקה ליורד ברשות בשום גוונא אפי' דשלמו ימי המשכונה וכו' יעש"ב ועלז לבי באמת דכיונתי אל האמת. שוב ראיתי להרב מהר"י קאואליירו ז"ל הוב"ד בתשו' הרב הכנה"ג בס' בעי חיי סי' צ"ד ד' ק"ג בח' ח"מ ח"א שכתב כן להדיא כדעת רשב"ם ז"ל וכתב דזהו דעת הרא"ש ז"ל והריב"א בנו ז"ל יעש"ב. ועי' מ"ש הרב הכנה"ג ז"ל שם בסי' צ"ה ובסי' צ"ו: נקוט מהא מדברי ה' כמהראד"ב ז"ל הללו דבהא תלייא פלוגתא דהרמב"ן והרמ"ה ז"ל דלהרמב"ן ז"ל יורד ברשות אין לו חזקה לעולם ולעולמי עולמים אפי' עד מאה דרי וכמ"ש ה' מהר"ש פרימו וה' מהר"ח אלפאנדארי ז"ל בס' כהונת עולם סי' א' ב' יע"ש. ולהרמ"ה ז"ל ודעימיה דאף דירד ברשות אם כלו ימי המשכונה והחזיק ג' שנים אח"ך דהוייא חזקה גם אם נתרוקן הרשות דמת הממשכן או המשאיל או המשכיר או המוריש והחזיק אח"ך ג"ש דעלתה לו חזקה דמיתת המוריש הו"ל ככלו ימי המשכונה והו"ל למחות מאחר דלא ירד ברשותו אלא ברשות המוריש ומדלא מיחה מצי טעין דחזר ולקחה. וכ"ש כשאין השוכר או השואל עצמו בחיים אלא יורשים עם יורשים דודאי דטענינן ליורש שקנה אביו מהיורש דלגבי דידיה לא הוי יורד ברשות: והכי חזיתיה להרב מהרש"ח ז"ל בסי' ח"ן דכתב בעד רשב"ם ז"ל דס"ל כהרמ"ה ממ"ש בסוגיא הנז"ל יע"ש. וא"כ עפ"י דברי מהראד"ב ז"ל הללו נחה שקטה קושיתו של ה' מהרח"ש ז"ל על ה' מהרש"ך ז"ל דהו"ל כעדים וראה ומאי נ"מ שלא ירד ברשותו של המערער דאפשר לתרץ דס"ל כהרמ"ה ז"ל דאף יורד ברשות לאחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה מטעם דהי"ל למחות וכן נמי בנדון ה' מהרש"ך הי"ל לשמעון למחות בלוי קודם שיחזיק ולא הוי כעדים נראה כיון דלא מיחה ובזה יתורצו דברי ה' מהרש"ך ז"ל ממה שהק' עליו ה' מהרח"ש ז"ל: ואולם תמיהתי שתמהתי בעניותי על ה' מהרש"ך ז"ל דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בח"א סי' צ"ב ובכמה תשו' כתב המחוור אצלי מ"ש הריב"ש ז"ל וכו' הרי סותר עצמו והוא פלא. שוב ראיתי בספר מטה אשר שגם ה' מהר"ש פלורינטין ז"ל יצא לחלק. כחילוק של ה' מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"א הנז"ל וה' כמהר"ר ח"ק ז"ל השיג עליו בזה והרבה להפליא על ה' מהרש"ך ז"ל בסתירת הב' תשו' הללו בדף כ"כ ע"ד יע"ש: עוד ראיתי להרב תורת חסד סי' קפ"ה ד' קי"ו ע"ד שגם הוא חילק בהכי היכא דאיכא שינוי בעלים יש לו חזקה ולא מיקרי יורד ברשות לגבי המערער עתה ויחזקהו במסמרים לא ימוט ואח"ך הביא כמהראד"ב ומהרש"ח ז"ל דדקדקו מד' רשב"ם הנז"ל דלא ס"ל כהרמב"ן ז"ל והוא ז"ל הק' עליהם שלא ראו ד' רשב"ם אשר כתב בד' ט"ל דכ"ב ע"ב וז"ל וי"מ דעטמא דצריך למחות בסוף כל ג' כדין שלא יטעון לאחר המחאה מכרת לי ולא נהירא דכיון דעל כרחו מודה דמעיקרא לאו בתורת מכירה נחית בה אינו נאמן לו' אח"ך קניתי וכו' ומפני דברי רשב"ם ז"ל דחק עצמו לפ' דברי רשב"ם שבד' ן' ע"ב הנז"ל יעש"ב: וכשאני לעצמי אמינא דדברי רשב"ם ז"ל הללו שכ' בד' ט"ל אין נסת'ר מחמתו דאפשר לחלק בין היכא דאיכא שינוי בעלים אז יוכלו לטעון טענת חזקה אך היכא דליכא שינוי בעלים ודאי דלא יוכל לטעון חזקה כל שירד ברשות ובהכי מיירי רשב"ם בד' ט"ל יעש"ב. ואולם מילתא דתמיהה לי טובא. בדברי ה' ח"ח ז"ל הנז' דאחר דחיזק החילוק הנז' והביא כמה מהגאונים דהכי ס"ל וסוף כל סוף אסיק דנקטינן כדברי האומרים דאין חזקה אפי' יש שם שינוי רשות ודלא כמ"ש התוס' ורשב"ם והרא"ש ולא קי"ל כוותייהו וזה דלא כמ"ש מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"א עכ"ל יע"ש ופליאה דעת ממני דלא כתב טעמא מאי נקטינן כדברי האומרים וכו' ודלא כמ"ש התוס' וכו' שהרי הביא להקת הפוס' דס"ל הכי וס"ל הכי ואמאי דחה דבריהם של אלו כנגד דברי המנגדים אתמהה! איך שיהיה הנה נא ערכתי שלחני רשב"ם ז"ל לד' ה' כמהראר"ב ז"ל ומהרש"ח ז"ל וגם ה' מהרש"ך ז"ל וה' מהרש"ג ז"ל וה' מהרש"ף ז"ל כולהו רבוואתא ס"ל דאם נתרוקן הרשות ואח"כ החזיק ג"ש יכול לטעון חזרתי ולקחתי ממך כיון דלא ירד ברשות המערער. שוב האיר ה' את עיני וראיתי להסמ"ע ז"ל בסי' ק"ן ס"ק ד' וגם בדרישה סי' ק"ן שהאריך והרחיב הדברים רח'ב רחב דגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל דבנשתנה הרשות יש לו חזקה והסכים דזהו דעת מרן ז"ל בש"ע יעש"ב: