שמחה לאיש קנד

לא מהימנינן ליה בטענתו זאת דאביו קנאה בשבילו והוא נתן דמי המקח במיגו דאי הוה טוען דמתחילה ירד בתורת מקח שלקחה מאביו בשעה שנכנס וכההיא דאיתא בש"ס פ' חזקת ד' ן' ע"ב דאוקי רב יוסף לעולם באחר דטוען שמיניה זבינתיה דזבינתה ניהליה ונאמן במיגו דאי הוה מוכן ממך זבינתה הרי דאע"ג דירד ברשות דהיינו בחיי הבעל נאמן במיגו וה"נ נימא הכי אבל באמת דכונת ה' לח"ר ז"ל הוא דכיון דהיה רווק ולא נשא אשה והיה סמוך עש"א דינא הוא דמתנתו ומציאתו של אביו ואין לו יד לזכות כמ"ש בא"ח סי' שס"ו ובח"מ סי' ע"ר וכמו שהוכחתי בעניותי בתשו' בס' בני בנימן וקרב אי"ש ח"א סי' ט"ז ד' מ' ע"ד דבנשוי אשה אף שהוא סמוך עש"א יש לו יד לזכות והוכחתי בכמה הוכחות אמיתיות דבנשוי יש לו יד לזכות וזוכה במתנה שנותן לו אביו יעש"ב ולהכי דקדק הרב ז"ל הן בשאלה והן בתשו' כמה פעמים כיון שהיה רווק וכו' דלכאו' היל"ל כיון שירד ברשות ומה איכפת לן אם היה רווק או לא אם לא שכל עיקר כוונתו דכיון שהיה עדיין רווק ולא נשא אשה אף אם סיגל מעות הם לאביו כיון שהוא סמוך עש"א ואי אפשר לנו להאמינו שהחנות הוא נתן דמי המקח בטענת מגו וכו' מאחר דאף אם נאמינהו אינו מועיל שהמעות שנתן דמי מקח החנות הם זכות אביו ולא הרויח כלום ומעתה כונת הרב שכת' ועוד אף אם היה מועיל לו חזקה פי' דבריו דוקא אם היה טוען שקנאה אחר שחלק מאביו לדעת הסוברים דמהני ודאי כמ"ש לעיל ובזה מה מחוק לחכי הראיה שהביא מההוא שרצה לזכות בשטר ובחזקה ויצא השטר מזוייף דגם החזקה אזדא ליה ואם היה טוען טענת חזקה לחוד הוה מהנייא: והשתא ניחזי אנן מה דמות יערוך דהתם שאני דבא לזכות בכח שטר החזקה ויצא השטר מזוייף אנה"נ דהפסיד גם החזקה אבל הכא דזה הבן לא בא לזכות אלא מכח החזקה והדמים שנתן ולא ראינו שיצא מזוייף בשום אחת מהן. אם לא דכונתו רצוייה דהטענה שטוען שנתן הדמים בהיותו רווק כיון שלא היה נשוי עדיין הם זכות אביו ואין בטענתו ממש זה נלע"ד כונת הרב לח"ר ז"ל ונתלבנו ונתחוורו דבריו ז"ל כשמלה ולא סתרי דבריו אהדדי לפקע"ד ודו"ק. וחילוק זה שחי' ה' מהראד"ב ז"ל הביאו הרמב"ן ז"ל בחי' לבתרא הוב"ד כש"מ לבתרא ד' ן' ע"ב בשם יש אומרים ויש מי שתירץ יעש"ב: תו חזיתיה להגאון הרב מש"ל ז"ל שם בפי"ג מה' טוען הלכה ח' שכתב וז"ל הא דכתב הריב"ש דכל שלא ירד בתחילה וכו' אפשר דהיינו דוקא כשטוען הבן דאחר זמן שהחזיק בנכסי אביו לקחה וכו' אך אם טוען דמתחילה כשירד לקרקע זה בתורת מקח ירד אף שבתחילה לא הו"ל חזקה כיון שהיה סמוך עש"א מ"מ כיון שיש לו שני חזקה לאחר שחלק מאביו מהני ליה חזקתו ע"כ: והדבר ק' לענ"ד דחילוק זה הוא הוא החילוק שחילק ה' לח"ר ז"ל בסי' קס"ה שהק' עליו למעלה והן דברי היש אומרים שהביא הרשב"א והביאם הרמב"ן ז"ל בשי' לבתרא בד' ן' ע"ב ג"כ בשם יש אומרים יחלק עליו וגם נמק"י ז"ל הביא דברי הרמב"ן ז"ל והי"ל להביא דבריהם הרב מש"ל ז"ל גם מ"ש אח"ך וז"ל ואפשר נמי דאם אינו ידוע לעדים שהחזיק בבית בעודו סמוך עש"א דנאמן לומר דאחר שחלק לקחה במגו דאי בעי טעין שמעול' לא החזיק בבית זה בעודו סמוך עש"א ע"כ: גם דברים אלו הם אמה דברי הרמב"ן ז"ל דהוצרך לאוקומי הסוגיא דפ' חזקת ד"נ ע"ב דתירץ רב יוסף לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת שנים בחיי הבעל וג"ש לאחר מיתת הבעל דנאמן במיגו דאי בעי טעין מינך זבינתה לאחר מיתת הבעל ובאותו זמן ירדתי בה כיון שאינו ידוע בעדים שדר בחיי הבעל וכו' יע"ש. באופן שכל מה שצידד הרב משנה למלך ז"ל בזה הוא מחלוקותן של ראשונים ומהתימה שלא העלם על דל שפתיו כאילו הוא המוליד והמחזיק לחילוקים הללו: איך שיהיה נמצא דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דאם הוא ידוע שירד ברשות בזה איפליגו הרמ"ה והר"ב עם הרמב"ן והרא"ש ז"ל לד' הטור ז"ל דאחר שחלק מאביו לד' הרמ"ה ז"ל אף שירד ברשות אם אכל שני חזקה יכול לטעון לאביו חזרתי ולקחתי ממך וכ"ש אם טוען דמתחי' ירד בתורת מקח וכמ"ש הרב לח"ר ז"ל וכמו שמבואר כל זה בדברי הרמ"ה ז"ל בשיטתו לבתרא בד' נ' ע"ב וגם בשי' הרמב"ן ז"ל הנז"ל שהביא משם יש אומרים יע"ש. ואם אינו ידוע שירד ברשות גם הרמב"ן ז"ל יודה דנאמן בטענתו שקנאה אחר שחלק בטענת מיגו כנז"ל יעי"ש. וא"כ דון מינה ואוקי באחרין להיכא שאינו ידוע אם ירד ברשות. ואם ידוע שירד ברשות בזה הוי פלוגת' ולהלן נבאר דעת מרן ז"ל דאתכ' דידיה סמכינן וכוותיה עבדינן כידוע: אלא שראתה עיני להרב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"א שנשאל בשמעון ודן אחים שירשו חצר מאביהם ואשת אביהם רחל כשמת אביהם היתה הרה וילדה ללוי אח"כ ומת דן בלא בנים ונפלה ירושתו לשמעון ולוי הקטן ואם רחל היתה דרה בחצר הנז' בחיי דן כמה שנים וכשנכנסה לדור בחצר הנ"ז היה בתורת שכירות ואחרי מות דן ישבה רחל ובנה לוי בחצר כמה שנים ועתה בא שמעון לתבוע מלוי החצר ולוי טוען כנגדו שמאחר שהית' אמו דרה כמה שני' אחרי מות דן קנתה משמעון חלקו בכל החצר. ושמעון טוען כי מאחר שבשעה שנכנסו לדור בחצר בשכירות ירדו ברשות מיקרו ולא אהני להו חזקה והשיב הרב ז"ל דטענת לוי טענה מעליא היא וכתב וז"ל דאנה"נ דלגבי דן היא יורדת ברשות ולא היתה רחל נאמנת לו' חזרתי ולקחתי ממך כיון שדרה בבתים ברשות בתורת שכירות וכו' אמנם אם היתה טוענת לשמעון חזרתי לקחתי ממך אחרי מות אחיך דן וכו' ודאי דהיתה מועלת וכו' דמאי דאמרינן דהיורד ברשות אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתי ממך היינו כשירד ברשות המערער באופן דאין לספק ולגמגם בזה משום שדרה רחל בבתים בחיי דן עכ"ל יעש"ב. הרי אשמועינן הרב ז"ל חידוש נפלא דכל מה דאמרינן דיורד ברשות אין לו חזקה לעולם היינו כל עוד ימי המערער שהורידו ברשות או ממשכן או משכיר או משאיל וכיוצא אבל לגבי היורשים שלהם לא הוי יורד ברשות ויכול לטעון חזרתי ולקחתי ממך מהיורש: ולא אכחד עצמי שראיתי להרב מהרח"ש ז"ל בח"א סי' מ"ו שהביא פוסק אחד הרב ר"י אבא ז"ל ראיה לדבריו ממ"ש מהרש"ך ז"ל לנדונו שיוכל לטעון המחזיק נגד היורש אחר שהחזיק שני חזקה אחר שמת המוריש שקנה מאת היורש דלאו ברשותו ירד אלא ברשות אביו וכו' יע"ש. והרב מהרח"ש ז"ל שם בדף ס"ד ע"ב מקהה בא אקהיתא על עיקר חילוק זה של הרב מהרש"ך ז"ל ויש לפקפק שהרי טעמא דהנהו רבוואתא ס"ל דכל היורד ברשות וכו' היינו טעמא משום דהוי כעדים וראיה גבי מטלטל וא"כ אם ראובן הפקיד או השאיל חפץ לשמעון בעדים ואח"כ מת ראובן ורואים החפץ ביר שמעון אטו נאמר דאינו יכול יורש ראובן