שמחה לאיש קנג

בטענתו שהוא יורש כנז"ל ומלבד דהוא פטיר ועטיר מלפרוע שופ"ק מכל שכירות שנים שעברו לשום אחד מבני דודיו השותפים יחד בשאר חצרותיהם זאת ועוד זכה בדין בכל הוצאות הבנין אשר בנו בחצר הנז' הוא וחמיו והרשות נתונה בידו לדור הוא בחצר הנז' וגם להשכירו על ידו לאחרים ולגבות השכירות לעצמו דוקא כמאז ומקדם ואינו יכול גי' אהרן הנז' לעכב על ידו ולא להחליף דירתו בדירת החצר הנז' כלל מאחר שטען גי' רפאל הנז' הי"ו טענת ירושה כנז"ל ואנן טענינן ליה נמי טענת מכר או מתנה לחצר הנז' וזכה בחצר הנז' ובכל הבתים ועליות שבחצר הנז' אשר הם תחת ידו דוקא כי כן שורת הדין נותנת ככל אשר הורנו מן השמים עפ"י הדין האמו"ץ זולתי האוצ'א האחת שהוא החדר הקטן שבצד דרום החצר הנז' אשר פתחן פתוח לתוך הליוואן שבחצר הנז' אשר הוא ביד ני' אהרן הנז' משנים קדמוניות ועד עתה הוא שייך לגי' אהרן הנז' לבד ואין לגי' רפאל הי"ו בו שום שליטה ואחיזה כלל ולראית אמו"ץ ומכתב לחזקיה'ו ביד גי' רפאל הנז' הי"ו כתבנו לו מעשה ב"ד זה פה עוב"י דמשק יע"א וח"ש בש"א לחו' ניסן ש' הת"ר וששה ושלשים ליצירה והכל שריר ובריר ונכון ואמת וקיים:. הצעיר הצעיר שלמה סוכרי יצחק אבואלעפייא ס"ט ס"ט סימן ב' ביום ערב חג השבועות האיר וזרח אור בהיר מאת מעלת השר המפואר רב ועצום נשיא נשיאי הלוי הי"ו לשם מע' מרן מלכא גאון ירושלים ראש"ל הרב הגדול אחד היה אברהם הי"ו ונשאל אם יסכים על המעב"ד הנז"ל ויבא על החתום ליותר אומץ וחוזק הענין. ולפי רוב טרדותיו בקש ממני אחוה דעי דעת הדיוט קלה. והאמת שגם אנא נפשאי היתי טרוד הרבה לא הייתי מופנה משום צד לעשות רצון צדיק ואף נם עתה דחקתי ונכנסתי לעיין בדבר. ואנכי הרואה כי בודאי כדין הסכימו מע' הב"ד הצדק דהתם תרי מגו תלת העי"א ומי יוכל להרהר אחריהם חלילה. מאחר שהאחים הנז"ל היו חלוקים בעיסתם וכל אחד הוצאותיו לבדו ובאמת דזאת הבת באה מחמת ירושה וגם בעלה הי"ו ג"כ בא מחמתה ואנן טענינן ליה כמבואר במעב"ד עליון וזו אינה צריכה לפנים. אך בזאת שאו'ל באחת לא ידעתי מה אענה דהנה החצר הזה שעליו אנו דנים בתוך החצרות וידועים לבני המשפחה הרוממה פרחי שושנים הי"ו מזמן מורישם זלה"ה לקדושים אשר בארץ המה ויד כלם שוה בו וא"כ כשנכנס ודר סי' נתנאל נ"ע הנז"ל בחצר הנז"ל אף אם היה לאחר פטירת מ"א ז"ל כיון שידוע שיד כלם שוה בו אף שהיו חלוקים בעיסתם ובהוצאותיהם מ"מ כיון שידוע ומפורסם שחצרות אלו הם משותפים ביניהם וא"כ כל היורשים יש להם חלק בחצר הנז' ומה שדר בחצר הנז' סי' נתנאל הנז' נ"ע ומה שדר ברשות מיקרי ואין להם טענת חזקה לעולם וכמ"ש הריב"ש בסי' שכ"ז הביאה מרן בב"י ס"ס קמ"ט וז"ל מסורת בידינו מגדולי האחרונים ז"ל ועליהם אנו סומכי' שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ ירד מתחילה בתורת מקח וכו' שכל היורדין ברשות אין להם חזקה לעולם וכו' וכו' יעש"ב. וכבר ידוע כמה מהרבנים גאוני ארץ הרב מהרש"ך ז"ל והרב מהר"א ששון וכמה מרבני האחרונים חששו לס' הריב"ש הלזו ועי' בס' משפט צדק ח"ב סי' כ"ו ולפורטם אי אפשר לך נא ראה הלא בספרתם ויש דלא חששו לס' הריב"ש ז"ל עי' להרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רמ"ט ואף אם החצר של גי' יוסף ז"ל הוא לו לבדו וירשו אותו בניו אחריו שלשה המה מטיבי סי' נתנאל וסי' יחזקאל וסי' שמואל ז"ל שפיר יכולים לטעון בני סי' שמואל דלא חלקו ביניהם הבתים כלל וכולם נמצאו דרים שם מזמן מורישם שהשאיר להם זה החצר והוו כדין יורדים ברשות דאין לכם חזקה לעולם וכמו שעלה ונסתפק הרב בני שמואל ז"ל סי' ס"ו: איברא דכבר ראה והתקין ה' כמהראד"ב ז"ל בסי' קס"א בס' לח"ר דיצא לחלק דכ"ז שכתב הריב"ש ז"ל דאין להם חזקה לעולם הוא באופן שע"כ יש לו להודות שלא ירד מתחילה בתורת מקח אבל אם טוען שמתחילה ירד בתורת מקח או מתנה מורה הריב"ש ז"ל דטענינן ליורש דבתורת מקח או מתנה ירד יעש"ב ודון מינה לנ"ד דהוי עדיפא מינה דכפי השאלה מוכח דאחר מיתת אביו ז"ל דר בחצר הנז' דודאי טענינן ליורש הבא מחמת ירושה דבתורת מקח ירד או בתורת מתנה: ברם דא עקא דהרואה יראה לנכדו הרב עדות ביעקב סי' קמ"ג ז"ל דהק' לה' מ"ז ז"ל דדבריו סתראי נינהו למ"ש בסי' קס"ג והניחה בצ"ע. וגם הרב מש"ל ז"ל בפי"ג מה' טוען ה' ח' הקשה שתי תשו' הרב מהראד"ב ז"ל הללו והניחה בצ"ע יע"ש. והבי"ד הרב מע"ש בח"מ סי' ק"ן הגהט"ו אות י"א יע"ש: ואני בעניי לא אדע שכו'ל מאי קק"ל להרבנים ז"ל על ה' לח"ר ז"ל דהנה בסי' קס"א הכי הוה עובדא דטען הבן דכשנכנס לבית הנז' שנשא אשה ירד לתוכה בתורת מתנה ונשאר דר בבית הנז' כמה שנים ואף אחרי הפרדו מעל שולחן אביו וגם אחרי מות אביו וע"ז יצא לחלק הרב ז"ל דכיון דהריב"ש ז"ל בהכי איירי היכא שהמחזיק בע"כ יש לו להודות שמתחי' נכנס שעה אחת שלא בתורת מקח בהא הוא דאמרי' דיורד ברשות אין לו חזקה. מינה דן את הדין הרב ז"ל לנ"ד שטוען שמשעה ראשונה נכנס בתורת מקח או מתנה אף דירד ברשות בהיותו סמוך עש"א מאי הוי כיון שמתחילה נכנס בתורת מתנה בהכי לא דבר הריב"ש ז"ל ומודה דמהני חזקתו: ואולם בסי' קס"ג דמיירי דזה הבן לא טען הכי דאם היה טוען שקנאה מאביו בתחילה כניסתו לחנות אנה"נ דטענתו טענה אלא שיצא לטעון דאביו קנאה בשבילו ושער המכר נכתב על שם אביו לא יועילו דבריו להחזיק בחנות בטענה זאת כיון דירד ברשות וכן כתב הרב ז"ל בפי' וז"ל ועוד אפי' היה מועיל לו חזקה וכונתו בין לדברי הסוברים הרמ"ה והרי"ב דאף שירד ברשות מועיל לו החזקה לאחר שחלק מאביו אם החזיק שני חזקה ובין אם היה טוען שמתחי' ירד בתורת מקח זה אינו טוען שלקחה מאביו אלא שאביו לקחה לו ובטענת זאת אין בה ממש וכונת דבריו ז"ל כך הם דאם היה טוען שלקח מאביו מתחילת כניסתו לחנות היתה מועלת לו לכ"ע החזקה שהחזיק אחרי הפרדו מאביו ואחרי מות אביו או אם היה טוען שקנאה אחר כשחלק מאביו והחזיק שני חזקה לדעת הסוברי' היה מועיל אבל כיון שטען שאביו לקחה בשבילו הא ודאי אינו מועיל לא טענתו ולא חזקתו. זה נלע"ד כונת הרב לח"ר ז"ל ואין נסת'ר מחמ'תו: אך בזאת הא קשייא לענ"ד על הרב ז"ל דאמאי