שמחה לאיש קנ

לגרשה עכ"ל. נקטינן דגם בזווג שני איכא איסורא לגרשה בלתי שום סיבה. ובס' הקצר בסי' קי"ט ס"ק ח' פסק מרן ז"ל וז"ל לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא א"כ מצא בה ערות דבר. ודברים אלו הם אלי' דב"ש ואיך יתכן שיפסוק כב"ש נגד בית הלל שכבר ידוע ב"ש נגד ב"ה אינה משנה. אלא ודאי דס"ל כמ"ש הטור ז"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא בזווג שני אבל בזווג א' גם ב"ה יודו לב"ש דלא יגרשנה אא"כ מצא בה עדות דבר דוקא ומטעמא דר' אלעזר דאפי' מזבח וכו'. וע' להרב מש"ל ז"ל שם מה שהאריך בזה. גם הרשב"א בתשו' לאלפים סי' י"ח שנשאל הטעם שיש כמה מצוות שאין מברכים עליהם ומכללא כתב וז"ל וכן על הגירושין אין מברכין יען דיש מקצת הגירושין שהן בעבירה שלא מצא בה דבר עבירה ומגרשה ששנוי המשלח עכ"ל: נקוט מהא אף דהרשב"א ז"ל נימא דמיירי באשתו ראשונה שבה נאמר שנוי המשלח מ"מ קרא אותם הגירושין בעבירה. ומינה דגם בזווג שני שאין צריך דבר ערוה עכ"פ אם מגרשה בלי שום סיבה עבירה היא בידו כיון שסתם דבריו ז"ל ולא חילק בין זווג א' לזווג ב' גם לא פורש בדבריו דאיידי דווקא בזווג א' משמע דבכל הזווגים איכא עבירה לגרשה בלי שום סיבה: גם במס' סנהדרין ד' כ"ב ע"א איתא התם אמר רב שמן בר אבא בא וראה כמה קשים גרושין שהרי דוד המלך ע"ה התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש. והכוונה דהגם דדהע"ה היה בתקפו כדאיתא התם קראו לי לבת שבע מלמד שקנחה בי"ג מפות והיה יכול לגרש אחת מהי"ת נשים שהיו לו ולישא את אבישג עכ"ז מסיבה שקשים הגירושין התירו לו להתייחד עם הפנויה היא אבישג דב"ד של דוד גזרו על יחוד הפנויה ולא התירו לו לגרש וכמ"ש רש"י ז"ל שם: הרי להדיא דאף באשתו של ט"ז או י"ז או י"ח היה יכול לגרש לא זווג א' ולא זווג ב' ועכ"ז לא התירו לו לגרשה מבלי שום סיבה וזו ראיה נכונה לפקע"ד דאסור לגרש אפי' אשתו שניה מבלי שפשעה כנגדו ומסוגיא זאת הוציא הריב"ש ז"ל בסי' קכ"ז דאף אם יאמר האב לבנו שיגרש את אשתו אינו חייב הבן לגרשה משום כיבוד או"א יע"ש. גם הרב גט פשוט בסי' קי"ט הסכים דאסור לגרש אפי' בזווג ב' וכן הביא שהוא דעת הב"ח ז"ל דאיכא איסורא לגרש אף בזווג שני מבלי שפשעה כנגדו. וכן דעת הרא"ם בח"ב סי' א' וכתב אף דרש"י ז"ל ס"ל דפלוגתייהו דב"ש וב"ה במתני' הוא בזווג א' דלא כמ"ש הטור ז"ל מ"מ הלכה כמ"ש הטור ז"ל דמדאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי יע"ש: הראת לדעה דדעת הרמב"ם ז"ל והטור ומרן והרא"ם והב"ח וה' ג"פ כולהו ס"ל דאיכא איסורא במגרשה בע"כ מבלי שפשעה כנגדו. אך חזות קשה הוגד לי דראיתי לה' ג"פ שהביא לה' מאיר עיני חכמים שכתב דאין שום איסור לגרש את אשתו לא מדאורייתא ולא מדרבנן ומ"ש במתני' לב"ש לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וכו' אינו אלא עצה טובה אבל איסורא ליכא וכו' והרב ג"פ ז"ל דחה דבריו מדקדוק לשון הרמב"ם ז"ל כמו שיע"פ ולא זכר שר לסוגיא דסנהדרין שהבאתי למעלה דעשו מעשה רב והתירו לו לדהע"ה לייחד ולא התירו לגרש דמסוגיא זאת הוכיח הריב"ש ז"ל דאינו חייב הבן לקיים מצות אביו אם יאמר לו לגרש את אשתו וכתב וז"ל שהרי אם יאמר לו אביו עבור על דברי תורה או על דברי חכמים אין לו לעשות מצותו ואין זה בכלל כבוד האב ויראתו וכו' יע"ש: עוד חזון הרביתי להגאון מהר"י כולי הוא נכדו של ה' ג"פ ז"ל המגיה של הרב משנה למלך ז"ל שהביא דברי הרב החבי"ב ז"ל בשיירי יו"ד סי' רל"ט בהגה"ט ס"ק ל"ב שגם הוא נמשך לד' המאיר עיני חכמים דליכא שום איסור בגרושין לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא עצה טובה קמל"ן במתני' דגיטין לא יגרש אדם את אשתו פלוגתא דב"ש וב"ה ור"ע וכו' יע"ש. והרב המגיה דחה דבריו והביא כמה ראיות עצומות נגד ברא זאת כמו שיעש"ב שהפליא להק' עליו וע"כ הגאונים דקיימי בשיטה זאת קושיות חזקות ואמיתיות יע"ש. ובכלל כל תמיהותיו שתמה על הרב החבי"ב ז"ל הקשה עליו מתשו' הרשב"א ז"ל בסי' ח"י שהבאתי לעיל ותמיהני שהיה לו להפליא על הרב הנז' פליאה נשגבה שהרי הרואה יראה שדברי הכנה"ג ז"ל סובב הולך על תשו' הרשב"א ז"ל בסי' תשל"ד שכתב בשם ר' האי גאון ז"ל דאפי' הנשבע שיוציאנה את אשתו אינה שבועה והוי כאילו נשבע שלא לפרוע לבעל חובו שאין בדבריו כלום עכ"ל וע"ז תמה עליו מרן החבי"ב ז"ל דמה דמות יערוך נשבע שלא לפרוע לב"ח דהוי מצוה מן התורה כדאמרי' בכתו' לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה וכו' והנשבע לבעל את המצוה מן התורה אין שבועה חלה עליו אבל שלא לגרש את אשתו אין כאן שום מצוה לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכו' והשתא לפי מ"ש הרשב"א ז"ל בסי' ח"י דטעם דאין מברכין על הגרושין הוא משום דמקצתן מגרשים בעבירה שלא מצא בה דבר בידה ושנוי המשלח נמצא דהרשב"א ז"ל אזיל לסברתיה דעבירה היא לגרש את אשתו כשלא מצא בה דבר ערוה דהוי מדאורייתא ושפיר כתב דנא חלה השבועה לגרש את אשתו והוי כנשבע שלא לפרוע לב"ח ממש ולא נשאר שום קו' על הרשב"א ז"ל ולדידי לא ידעתי אענה: זאת ועוד יגדל התימה על הרב החבי"ב ז"ל שהוא עצמו בכנה"ג אה"ע סי' קי"ט הגה"ט ס"ק א' הביא תשו' הרשב"א דסי' ח"י הנז"ל והוסיף נופך שגם בתשו' להרמב"ן סי' קפ"ט כתב כן שאין מברכין על הגירושין מטעם שיש גרושין שהם בעבירה וכו' ושכ"כ הרד"א בשער ג' בשם הר"י ן' פאלט ז"ל. ואיך לא זכר שר תשו' הרשב"א ז"ל הנז' והרמב"ן והרד"א ז"ל שהק' על הרשב"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד אתמהה. וגם שם שם כ' עוד בס"ק ו' מ"ש לעיל בשם הרא"ם ח"ב סי' א' שכ' דהלכה כמ"ש העור ז"ל דאף בזווג ב' איכא איסורא דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואינך יע"ש ומה שהביא עוד הרב מהר"י כולי ז"ל והרב משפט צדק ח"א ד' ר"ן וגם למהר"א ששון ז"ל סי' ס"ד ומוהרח"ש בשאלה סי' ג' ולה' פ"מ ח"ג סי' ג' דס"ל כס' הכנה"ג ז"ל דליכא איסור לגרש את אשתו וכו' הנה ס' מוהרח"ש וס' פ"ע אינם בידי כעת. אבל ממ"ש ה' מ"ץ ז"ל ומהר"א ששון ז"ל אחרי המחי"ר מכת"ר לא מכרעא ולאפס פנאי כי השואל נח'ץ ינח'ץ דוחק אותי שלוחו בכל עת לא הבאתי דבריהם ולהבין ולהורות דלא ס"ל כהכנה"ג ז"ל ולא קרב זה אל זה. תו חזיתיה לה' הכנה"ג ז"ל שהביא מתשו' הריב"ש ז"ל דס"ל שהגרושין הם אסורין מן התורה והיא תשו' שהבאתי למעלה שכתב דאין חיוב על הבן לקיים גזירת אביו נגרש את אשתו וכו' וק' לענ"ד שהרי למטה מזה כתב הוא ז"ל דמסו' דסנהדרין ד' כ"ב מוכח דהוי איסורא דרבנן יע"ש והרואה יראה דכל חיליה דהריב"ש ז"ל מסוגי' דסנהדרין הנז' ואם כן איך מביא דברי הריב"ש ז"ל דס"ל דהוי אסור מן