שמחה לאיש יד

דמדינא אף הכהנים שהם בני דעה לא נאסרו וכמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ע מהל' ביאת מקדש הי"ד דאם שמש במקדש לא פסל וכ' מרן בכ"מ ז"ל וז"ל ומסתבר טעמיה דכיון דקנסא הוא אם עבר לא פסל יע"ש. וא"כ לנו לדע' מאי שנא. ואולם הרמז"ל פסק דלא כר"פ לגבי שבת ופסק בפ"ג מה' שבת בשוגג יאכלו יען לא נעשה בהם שום מעשה ולא נשתנו וכו' יע"ש. ולפי טעם זה דנקט הרמז"ל שפיר יש לחלק בין ההיא דעירובין לסוג' דע"ז. אך זוהי שק' לע"ד כי לא ידעתי מהיכן הוליד ט' זה הרמז"ל ולדידי צ"ת. ועינא דשפיר חזי יתמה על ה' מהרח"ש ז"ל בח"ב סי' ט"ל שנשאל באנשי בודון שיצאו מן העיד לאונסם וחזרו אם הפסידו חזקת היישוב והשיב כיון דיצאו באונס לא הפסידו חזקתם. והביא ראיה מהך דאר"פ פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו דלא הפסידו מקומן מט' דאנוסים היו וכו' וה"ה לנדון דידיה יע"ש. ולא זכר שר שיש לחלק בין אנשים שהם בני דעה והיה להם להתנות לפירות שהם אנוסים ממש וי"ל וק"ל: ומה שתמה כת"ר על הגאון מהריט"א ז"ל שכתב שמושחין אותם מע"ש וכו' וע"ז תמ"ה תמ"ה יקרא דכבר נגנז בימי יאשי' וכו' האמת שהיא קושיא אלימתא אבל אפשר דכונתו שהיו מושחי' אותם באפרסמא דכיא להיכרא שכבר הוקדשו מע"ש יען לא היו יכולים להקדישם בשבת וכמ"ש בש"ס דכריתות והוריות ולא נעלם מעיני מעכ"ת כמה דיות נשתפכו במ"ש רש"י ז"ל בע"ז דב"ן ע"ב וקדשנום שחזרו ומשחו' בשמן המשחה דהרי קי"ל אותם במשיחה ולא לדורות. וגם בזה נוכל לתרץ דהיינו באפרסמא דכייא כמו שעשו למלכים לסימנא בעלמא. וכמ"ש בש"ס דכריתות והוריות כן נמי נוכל לו' לגבי כלים שמושחי' אותם בשמן הנז' להיכרא בעלמא שכבר הוקדשו: וראתה עיני מה שרצה לתרץ הדר"ג על מה שהקשיתי בעניותי על המשל"מ ז"ל ורו"מ שיחל"א יצא לישע לו' דהוא ז"ל ס"ל דט' דכלי שרת שאינן נפדין הוא מדרבנן וכו' ומ"ש הר"מ בפ"ג מה' א"מ דט' משום שנא' והעמיד והעריך וכו' הוא ז"ל ס"ל דהוי אסמכתא וכו' זהו תד"ק. ולגבי דידי לא ידעתי מה הרוחנו בזה אף אי יהיבנא ליה כל דיליה דס"ל דהוי מדרבנן הלא לגבי קדשי מזבח שמתו פס' הרמז"ל בפ"ג דמעילה דמועלין בהם מד"ס. והיא סוגי' הש"ס עלי' דרבה דמועלין בהם מדרבנן וא"כ אף למטוניה דמר שפיר יופשט ספקו של המשל"מ ז"ל כ"ש וק"ו דליכא למי' חלילה דס"ל דאין נפדין מדרבנן שהרי פ' הרמז"ל בפ"ה מה' כלי המקדש הי"ג דכלי שרת אין קדושתן מסתלקת מהם לעולם משמע דלא יצאו מידי מעילה כלל. וה' משל"מ ז"ל עצמו בהכי אסיק וחיליה מלשון הרמז"ל הנז' ועי' להמשל"מ ז"ל בפ"ח מה' כלי המקדש ה"ה גבי בגדי כהונה שבלו מה שהק' להריטב"א והצ"ע יעש"ב: תו חזיתי' שהשיג עלי מעכ"ת שלא הבאתי מ"ש הגאון חת"ס ז"ל ח' א"ח סי' מ' דגריס הרמז"ל תיבת לבהכנ"ס ובלי תוספת זה ליכא ראיה. וגם לזה אמינא כבר ראיתי דברי הגאון הנז' ז"ל. והזכרתיו בדברי. רק לא הוצרכתי להביאו יען כבר הבאתי להרב כ"מ ז"ל בסוף פ' ה' מה' בית הבחי' דכללא כייל לן דדעת רבינו דבהכנ"ס נקרא הדיוט לגבי הר הבית. וכן ממ"ש בפ"ח מה' מתנות ענים ה' ח' ולא הוצרכתי להאריך כי אין דרכי רק לקצר: ומה שתמה מעכ"ת על ה' שעה"מ ז"ל דמאי פריך רב הונא בר מנוח וכו' עפ"י יסודו דתי' זה דלאו אורח ארעא וכו' לא נאמר אלא דוקא באלו אבנים שבאו פריצים וחללוה וכו'. ואני או' דלא שלטה עינו עין הבדולח במ"ש המשל"מ ז"ל בפ"ה מה' בית הבחי' ה' ט"ו דס"ל דתי' זה הוא יסוד חזק ולא חילק בהכי כלל וא"כ הרב שעה"מ ז"ל דמתיב ומפרק על המשל"מ ז"ל לא יוכל לחלק בהכי אמנם בסו"ד אסיק דלפי דברי הר"ן יש לישב דר' הונא בר מנוח לית ליה דר"פ דלאו אורח ארעא וכו' יע"ש. ומ"ש מעכ"ת דיפה כיון הרב כפי אהרן וכו' לא ידעתי מאין החליט המאמר ומהיכן יסודו: עוד ראיתי בד"ק כתוב למ"ר דטעות הניכר יש בדברי הר' מג"א ז"ל ותקן לפי רוחב דעתו וכו'. ואנא אמינא עיניו יחזו מ"ש המג"א שם ס"ק י"ד על מ"ש הב"ח בשם רש"ל היכא שהוציאו ס"ת מן הארון אם יכולים להניח בתוכו שאר ספרים וכו' ושוב הביא מ"ש בס"ח סי' תתקל"ח שכ' דאסור להניח בו יריעות פסולות וכתב עליו המג"א ז"ל וז"ל ואפ' דשרי משום דלב ב"ד מתנה עליהם וכו' יע"ש. הרי להדיא דהמג"א אסיק בט' זה דלב ב"ד מתנה עלי' יסוד חזק בל ימוט. וא"כ אין צורך להגיה כלל: ותו חזיתי' לפר"מ שהשיג על הראיה שהבאתי ממ"ש הגאון מו"ה הרב חיד"א ז"ל בשיורי ברכה משם הנ"י ן' הרא"ש ז"ל וכ' מעכ"ת וז"ל לא שמא מתייא דשם איירי בשאר ספרים קדושים ולא בס"ת והוא פשוט עכ"ל לשון הזהב. ובאמת תמהתי איך פה קדוש דוחה דברי ולא זכר ש"ר אי עיקר ראיתו של הרב הר"י ן' הרא"ש מההיא דאמרי' במגילה קומטרי דספרי וכו' וקומטרי דספרי הוא ארגז של ס"ת וכמו שפירש"י ז"ל וכמ"ש מרן בב"י ז"ל שם על מ"ש העור ארגז של ס"ת וכו' כתב הוא ז"ל שהוא ממ"ש רבא במגי' ד' כ"ה ע"ב אמר רבא הני זבילי דחומשים וקומטרי דספרי וכו' תשמישי קדושה נינהו וכו' יע"ש באופן דהר"י ן' הרא"ש ז"ל בארגז של ס"ת מיירי דוקא דלא כמו שפשי' למני"ר שיחל"א: ומה שמצא להרב מ"ז בס' מטה יאודה ז"ל לדבר הזה יסלח כת"ר שאדרבא ה' מט"י הסכים לס' התה"ד שהבי' מור"ם ז"ל בדבר של צבור שנהגו בו כבר דאי אפ' ליזהר בו מליהנות אמרי' לב ב"ד מתנה עליהם משא"כ בתפילין הסודר וכו' באופן דהרב הגדול זקן ביתו ה' מע"י ז"ל הוא ש"ר המסכי"ם בנ"ד שהוא דבר שצבור נהגו מזה זמן רב להניח על כסא של אליהו זל"ט והסנדק ובחופו' חתנים פרוכיות ודאי דאמרי' לב ב"ד מתנה עליהם. וכן כתב בס' בית יאודה ז"ל סי' ז"ך דבדבר שכבר נהגו רבים מזה זמן אמרי' לב ב"ד מתנה עליהם יעש"ב. ומעכ"ת שיחל"א זה לי מ' שנה ואת היותרת מאהבה מסותרת. שעלה לשכון כבוד פעה"ק ציון היא בית חיינו. ועיני צדיק חזו מישרים המנהג הזה קבוע לפני תקיפי ארעא גאוני ארץ לקדושים אשר בארץ המה זיע"א ואין פוצה פה ומצפצף כלל ומאותו זמן עד היום הזה כבר בלו כמה וכמה פרוכיות והקדישו אחרים תחתיהם. והמקדיש קודם שיקדיש כבר ראה בעיניו שלוקחים הפרוכיות ומשתמשים בהם לדברים הנז' ולנוי סוכה ואפי"ה הקדישום. פשיטא ופשיטא דאדעתא דהכי הקדישו' והוי כאלו התנו בפירו' שישתמשו בהם. ובפרט דאינו שימוש הדיוט ח"ו. הא ודאי גם מעכ"ת יודה דאמרי' בזה לב ב"ד מתנה עליהם ואין בו שמץ איסור כו"ע. ומנהגן של ישראל תורה היא ואין למחו' בהם כלל. זה נלע"ד אי"ש צעיר באמת וישר. ואם גם מעכ"ת יסכים אמינא ליה איישר. כ"ד נא"ה מוקירו ומכבדו אהבתו חקוקה בששר. הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט