שמחה לאיש קמח

אל הפרעון וכאמור. ועל אופן התשובה הנז' הסכימו אחריו כל הגאונים ז"ל אשר הובאו דבריהם בספר לכ שמח ז"ל: ומידי חפשי מצאתי להרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קמ"ו דפירש דברי הרמב"ם כמ"ש בעניותי בדעת הרמב"ם ז"ל דהשבועה נעתקה לפרעון וכשיפרע חין כאן שבועה ודקדק מדכתוב בשאלה ואם ישא יפרע לה המאוחר והיל"ל ואם יעבור וישא היה נראה דכוונתו שיעבור על השבועה יתן וכו' ומדכתב ואם ישא משמע שאם יתן אין כאן שבועה אבל אם היה גשבע סתם שלא ישא אשה אחרת עליה מודה הרמב"ם ז"ל דאינו נפטר מהשבועה בטעם דמן השמים הקנה לו וכו' יע"ש [ואתה תחזה דגם המבי"ט ז"ל לא ראה אשו' הרמב"ם ז"ל כצורתה שהרי כתוב בנוסח השאלה ואימתי שישא דזה הלשון מורה שהרשות בידו והוא ז"ל העתיק ואם ישא וכו']: שוב ראיתי להרב גו"ר ז"ל שם באה"ע כלל ב' סי' ז' שגם הוא ז"ל דקדק מתשו' הרמב"ם ז"ל וז"ל דלא אמרה אלא בממון הקל דדוקא בממון יכול האדם לפעור את עצמו בכל בד שיהיה אפילו בדרך ספק כיין שהוא מוחזק בממונו שאין להוציאו מידו אלא בראיה ברורה אמנם גבי שבועה לא קי"ל הכי ולא משגחינן במה שיכול לומר הכי ולא מהנו ליה טענות מסופקות ודברינו מדויקים ומבוררים הרבה מלשון זה שהעתקתי ולא ידעתי איך נשמט דיוק לשון זה מרבינו הגדול הרדב"ז ז"ל עכ"ל הצריך יעש"ב שנסתיע שכן העלה הרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קמ"ו יע"ש: ובאמת לא זכיתי להבין ד"ק דמשמע מדבריו דהרמב"ם ז"ל מה שהשיב הוא לפוטר מן הממון ואנה"נ דעובר על השבועה אם יכנוס את היבמה אבל פעור מן הממון כיון שהוא מוחזק בו כך נראה מבכחיות דבריו לכל משכיל. והדבר ק' לענ"ד איך כתב ז"ל וכאשר העלה המבי"ט ז"ל דמה דמות יערוך דבריו לדברי המבי"ט ז"ל הלא המבי"ט ז"ל כתב הבאתי דבריו דהשבועה נעתקה אל הפרעון ואין כאן שבועה כשיתן וכל הפרעון פטר אותו הרמז"ל מעעם דאשה הקנו לו מן השמים וכו' וא"כ קשה לזווגם דבריו ז"ל עם דברי המבי"ט ז"ל שאילו לפי דבריו משמע דפעור מן הפרעון אבל עובר על השבועה דלא מצי פטר נפשיה מהשבועה בטענות מסופקות משא"כ דעת המבי"ט זדל. ואולי פי' דבריו הוא שטעם הרמב"ם ז"ל דנקט משום דאשה הקנו לו מן השמים הוא לפוערו מן הממון לזה הוא דוקא דכתב וכאשר העלה הרב המבי"ט ז"ל ולא לשאר רבריו ז"ל דהם דחוקים בסברתם רחוק מזרח ממערב ודו"ק: נקוט מיהא דהרב המבי"ט ז"ל פירש דברי הרמב"ם ז"ל כמ"ש בעניותין ויש לי אילן גדול לסמוך עליו ושש ועלז לבי. אך זוהי שקשה לפקע"ד שראיתי להרב לב שמח ז"ל אחר שסיים התשו' כתב שאחר כמה שנים נדפסה תשו' הרב המבי"ט ז"ל הנז"ל והביא דבריו והשיג עליו על מ"ש שהשבועה נעתקה לפרעון ודקדק מדכתב ואם ישא ולא כתב ואם יעבור וישא דחה דקדוק זה דגם ואם ישא הכונה ואם יעבור וישא דכיון שנושא אשה אחרת היינו שעובר על זה השבועה ונושא ולפלא בעיני כי הוא ז"ל אנאהירינהו לעיינין בתשו' הרמב"ם ז"ל הוא שהעתיק אותה כצורתה והנה היא לפניו שכתוב בשאלה ואימתי שישא ולא כתו' ואם ישא ואולי למטוניה של הרב המבי"ט ז"ל שהיה כתוב אצלו ואם ישא דחה דבריו דליכא שום הפרש והבדל בין אם כחוב אם ישא או אם יעבור וישא: אך חזון הרבתי לה' לב שמח ז"ל שתמה על הרב המבי"ט ז"ל שכתב דהשבועה נעתקה אל הפרעון וכו' מתשו' ה' מהריב"ל ז"ל הנז"ל שהבאתי בעניותי לסיוע לדברי וכבר הבאתי דברי הרב מהריב"ל לעיל ולא ידעתי שכול באמת איך יוצדק לתמוה על המבי"ט מתשו' הרב מהריב"ל ז"ל אשר כל קורא בעיניו יראה ובלבבו יבין דהויא סיעתיה ולא תיובתיה ומ"ש הרב מהריב"ל ז"ל בחדא שבועה הוה סגי כתב עליו הרב לב שמח ז"ל דכוונתו דלאו דוקא בשתי שבועות אמרי' הכי וגם אם לא היו ב' שבועות היה אומר ה' מהריב"ל ז"ל דהוה סגי אם היה נשבע שאם ישא יתן וכו' ולא היה צריך לישבע שלא ישא ואם ישא וכו' ע"ש: ובאמת המדקדק היטב בדברי הרב מהריב"ל ז"ל יבין לאשורו דמסיבה שנשבע בתחילה שלא לישא אשה אחרת וחזר ונשבע לפרוע הכתובה כשישא משו"ה כתב ז"ל דעובר על השבועה אף אם יפרע לה כתובתה מטעם שבועתו הראשונה שחלה עליו שלא לישא אשה אחרת ואם לא היה שבועה שניה רק היה נשבע בראשונה שלא ישא ואם ירצה לישא יתחייב פרוע לה כתובתה הוה אמינא דהשבועה נעתקה אל הפרעון כן מוכח מדברי ה' מהריב"ל ז"ל בפשיטות. ולא עוד אלא דסיים בדבריו דאם היה פורע תכף ומיד הכתו' אף שהיו שתי שבועות הוה אמינא דהשבו' נעתקה אל הפרעון לולא שאין בידו לפרוע לה הכתו' והרי עובר השבועה. ולא ידעתי איך העלים עין הרב לב שמח ז"ל לרשום דברי הרב מהריב"ל ז"ל הללו והוא פלא: עוד הקשה הרב לב שמח ז"ל להרב המבי"ט ז"ל מתשו' הרשב"א הביאה מרן בב"י סי' י"ב מחו' ז' והיא בח"ג סי' ר"ב והרואה הדברים בשרשן יראה בעיניו דכתב הרשב"א ז"ל דהפשרנים עשו הקנס לתוספת חזק קיום הפשרה שמלבד שקנו מידם לקיים הפשרה חייבו אותם בקנס לכל מי שלא יקיים הפשרה ואיך יוצדק לומר שם דהקנין נעתק אל הפרעון הלא רצון הפשרנים שיתקיים הפשר וע"ז קלו מידם והוסיפו נפך שחייבו אותם בקנס ומה ענין נדון הרשב"א ז"ל לנדון הרמב"ם ז"ל ובפרט לפי מה שדקדקתי בלשון השאלה שכתוב ואימתי שישא אשה אחרת דמשפט הלשון מוכיח דהוי כאילו כתב ואימתי שירצה לישא יתחייב במאוחר דבודאי לא נגע ולא פגע עם תשו' הרשב"א ז"ל כלל: עוד הק' ה' לב שמח ז"ל על ה' המבי"ט ז"ל מתשו' ה' תה"ד ז"ל סי' רפ"ב שכתב בקהל שעשו תקנה וחייבו בקנס על מי שיעבור דלא אמרינן שהתירו לעבור על התקנה ולשלם הקנס וכו' ולדידי אמינא דהתם התקנה לא מפני שעבר אחד על התקנה נתבטלה התקנה מכל הקהל אל הפרעון הרי הקהל רוצים בקיום התקנה וליותר חזק לקיום התקנה חייבו להעובר על התקנה קנס סך מה כמו הקנס שחייבה התורה להאונס והמפתה ותשלומי ארבעה וחמשה וכיוצא דאי אפשר דאיסור האונס והמפתה נעתקה אל הפרעון חלילה ומה דמות יערוך ולפקע"ד לא מצאתי ידי ורגלי לישב דבריו ז"ל כלל. באופן דמרן ז"ל כ' בעד הר"ם ז"ל שלא היה שבועה רק תנאי דוקא ואם היה איסור שבועה יודה הרמב"ם ז"ל דאסור. גם המבי"ט ז"ל כתב בעד הר"ם ז"ל דהשבו' נעתקה אל הפרעון ואם היה איסור שבועה לחוד יודה הרמז"ל דאסור גם ה' גו"ר כתב בעד הר"ם ז"ל דבממון הקל מנגד הר"ם ז"ל אבל באיסור שבועה יודה דאסור וכאמו"ל. אתאן לנ"ד הנה מצינו דדעת הרמב"ם ז"ל בפלוגתא מתנייא נתוסף עלינו ספיקא דאיסורא גם