שמחה לאיש קמז

ונפלה אשתו לפניו ליבום ואמרה לו אשתו שיחלוץ לה ואם תיבמנה נמצא שנשאת ברצונך ופרע לי מאוחרי והוא אומר שלא נתכוון בעת התנאים על אשת אחיו והוא רוצה ליבמה. יתחייב לפרוע לה המאוחר או לא: תשובה אינו חייב לפרוע המאוחר בסיבת התנאי הכולל זולתי אם יהיה בתנאי מבואר שלא ישא ולא ייבם לפי שהיבום הוא אופן נשואים אחרים להיותם קשורים במיתה לא ברצון מורה ע"ז אומרם ז"ל ומה אשה שקנה הוא לעצמו מפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים וכו' ונתלו באופן אחר והכל מודים שהיבמה אשה הוא שהקנו לו מן השמים שקדושיה מדרבנן ואמנם אמרה לו שיחלוץ זה היה סובר אותו האדם בתחילת ההבטה אילו היו היבום והחליצה שוים אבל העיקר אצלינו מי"ק למצות חליצה וכו' ויש לו לומר אני לא מנעתי אלו הנשואין שהן בבחירתי אשר הם רשות אמנם נשואי מצוה לא התניתי עליהם ולא היו בדעתי ולא לאשה בעת שהתנת עלי ועם זה אין להוציא מידו ממון אלא בראיה ברורה והוא הביאור בתנאי. והראיה הברורה על היות זה היבם לא יתחייב במאוחר לנוסח זה השטר אומרם ההוא דזבין ארעא לחבריה וכו' וכו' מכאן שנאמר שלא התנה זולתי על מה שעלה בדעתו וכן מפורסם מזה התנאי אשר יתנו בני אדם שלא יתבע אשה אחרת וישא אותה מרצונו להזיקה או ליופי האחרת בעיניו וכו' דכל מילתא דלא שכיח אינו נכנס בתנאי וכו' יעש"ב: והנה כל רואה דברי מרן ז"ל בתשו' ה' יבום סי' ד' יורה שלא ראה מרן ז"ל תשו' הרמב"ם ז"ל כצורתה שאילו היה רואה לא היה כותב דלאו הר"ם ז"ל חתים עלה שהרי מלבד הר"ם ז"ל איכא כמה גאוני עולם שחתמו והסכימו לדבריו כמו שיראה הרואה בס' לב שמח ז"ל. וא"כ אחר שמרן ז"ל לא ראה אותה כי אם מקצתה הרשות בידינו להתבונן בדברי הרמז"ל ולהעמיק העיון ולדקדק בדברי השואל שכתב וז"ל אדם נשא אשה והתנה על עצמו בכתובה התנאים הידועים בארץ מצרים שלא ישא אשה אחרת עליה ואימתי שישא אשה אחרת יפרע מאוחרת וכו' המובן מתוך דברי השואל דזה האיש כתב בכתובה כל התנאים הידועים במצרים אלא דבתנאי שלא ישא אשה אחרת עליה פירש דבריו דלא לעולם אסר עצמו מלישא אשה אחרת אלא יכול ויכול לישא אשה אחרת לרצונו רק דנתחייב לפרוע לאשתו המאוחר. באופן שהנשואין הם ברצונו כשיפרע לה המאוחרת מדנקט בלשונו ואימתי שישא אשה אחרת ואם איתא דעיקר השבועה היא שלא ישא והקנס הוא אם יעבור על השבועה יפרע לה המאוחר כך היל"ל ואם יעבור וישא או ואם ישא אשה אחרת יפרע אזי היינו מבינים שהשבועה הוא בפני עצמו והקנס הוא בפני עצמו ומדכתב ואימתי שישא אשה אחרת יפרע וכו' מורה דהשבועה עיקרה ניתק אל פרעון המאוחר שלא יוכל לישא אשה קודם שיפרע לה המאוחר ממילא שברצונו ליכא אשה כשיעלה ברצונו ובתנאי שיפרע לה המאוחר. וע"ז שאל השואל אם יחויב לפרוע לה המאוחר ולא שאל על חומר השבועה אם יוכל לישא אשה אחרת או לאו. ועל זה השיב הר"מ ז"ל בזה הלשון אינו חייב לפרוע המאוחר' ופירש דבריו "בסיבת זה התנאי הכולל" הכונה שלא יכלה על דעתך כיון שנשבע שלא ישא אשה אחרת חיילה השבועה בכולל גם על היבמה שאם כשישא היבמה יתחייב לפרוע לה המאוחר מגו דחיילה אשאר נשים אין הדין כן ונתן טעם לדבר שאם היה מפרש שלא ישא ולא ייבם אנה"נ דחייב לפרוע המאוחר אבל זה נשבע הלא ישא מרצונו בבחירתו ונשואי היבמה אינם ברצונו אלא נשואי מצוה וכו'. וע"ז הביא ראיה מההוא דזבין ארעא לחבריה וכו' הכונה דכיון דעשה תנאי זה עם אשתו שכשיעלה ברצונו לישא אשה או מסיבת יופי או מסיבת דבר אחר נשבע לה שלא ישאנה ואימתי שישאנה יפרע לה המאוחר באופן דזה כל חכם לב יודה מודים דרבנן דלא אסיק אדעתיה שימות אחיו בלא בנים ותפול יבמתו לפניו בהכרח שהרי הוא בדעתו לישא אשה שתמצא חן בעיניו ויבחר אותה לפי רצונו והכי דייק בדבריו ז"ל וז"ל אני מנעתי על עצמי הנשואים שהן בבחירתו ולא נשואי מצוה וכו': ואם כן זהו כו' הרמב"ם ז"ל כמ"ש בעניותין מה נעמו דבריו ז"ל בסיום דבריו לא יתחייב. במאוחר "לנוסח זה השטר" הבט נא קורא נעים שנזהר ללמדנו דדוקא לנוסח זה השטר לא יתחייב במאוחר מפני שהשבועה נעתקה לפרעון לפקע"ד. אבל אם נשבע סתם שלא ישא אשה אחרת יודה הר"ם ז"ל דגם היבמה בכלל השבועה: וכן מצאתי ראיתי להרב מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' פ"ח שנשאל בראובן שנשבע לאשתו וקבל עליו בחרם שלא לישא אשה אחרת בחייה בין שיהיו לו בנים ממנה בין שלא יהיו לו בנים ממנה ואם לא יהיו לו בנים ממנה וירצה לישא אשה אחרת תכף ומיד יתן לה כתובתה וכו' וגם נשבע לקיים וכו' והלך ראובן אחר שעברו יו"ד שנים ויותר נשא אשה אחרת בלא רשות אשתו הראשונה וע"ז השיב הרב ז"ל באורך ובסוף התשו' כתב וז"ל ואין לומר בזה האיש ראובן אעפ"י שנשבע שלא יקח אשה אחרת בחיי אשתו כבר זאת השבועה נעתקה לפרעון כתובתה שכן כתב ואם לא יהיו לו בנים ממנה וירצה לישא אשה אחרת תכף ומיד יתן לה כתובתה וזה האיש שאין לאל ידו לפרוע. כתובתה הרי הוא אנוס הא ודאי לאו מילתא היא מתרי טעמי דודאי כוונתו היתה דמלבד שיעבור על שבועתו נתחייב לפרוע לה כתובתה כשישא אשה אחרת דאם לא כן למה נשבע בתחילה שלא לישא אשה אפי' שלא יהיו לו בנים ואח"כ נשבע לפרוע לה כתובתה אם ישא אשה אחרת הוה סגי בזאת השבועה השניה אלא ודאי כדכתיבנן. ועוד דאע"ג דנימא דאין השבועה חלה אלא שאם ירצה ליקח אשה שהרשות בידו ושיפרע לה הכתובה אפי"ה הוא עובר על השבועה אם ישא אשה אחרת כיון שאין לו כרי לפרוע תכף ומיד כמ"ש בכתו' עכ"ל יעש"ב: הראת לדעת דאם לא היו שתי שבועות רק אחת שבועה שלא ישא ואם ישא יתן לה הכתו' מודה מוהריב"ל דהוה אמינא דהוה נעתקה השבועה אל הפרעון. ואפי' בהיותם ב' שבועות אם היה רוע לה כתובתה תכף ומיד לא היה עובר על השבועה:. נמצא דעיקר השבועה תלויה ועומדת לפרעון החיוב שנתחייב אם יפרע יפטר מהשבועה וע"ז נשאל הר"ם ז"נ אם יתחייב לפרוע לה המאוחר והשיב דאינו חייב לפרוע המאוחר וממילא כיון שאינו חייב לפרוע המאוחר גם איסור שבועה ליכא דהשבועה נעתקה אל הפרעון וכמ"ש בעניותין. ואם היה מפרש בשבועתו שלא ישא ושלא ייבם כבר כתב הר"ם ז"ל בפירוש שהיה חייב לשלם המאוחר כמו שביאר דבריו וז"ל אינו חייב לפרוע בסיבת זה התנאי הכולל זולתי אם יהיה בתנאי מבואר שלא ישא ושלא ייבם וכו' וכוונתו שאם מבואר כן בתנאי היה חייב לפרוע המאוחר דוקא אבל לא היה עובר על השבועה מסיבה שנעתקה