שמחה לאיש קמו

ולא צילא דעתאי לא חכימאה אנא ובפרט כי השאלה באה מעיר אחרת וכנראה שהוא מעוב"י נא אמון יע"א העיר המדינה. התם הא איכא מר עוקבא ר"מ ור"מ הרב הגדול משה רעיא מהימנא. ומה לי ליכנס בתחום שאינו שלי לא מקצת' ולא מינה. באתרי' דמר הרב המפ"ה לו העוז והמשרה מר דיינא: ואולם לבקשת הרב המופלא מ"מ סוב'ר הרזי'ם אחד היה אברהם הי"ו לחוות דעתי דעת הדיוט ממין הטענה. בושת פני כסתני להשיב פני ריקם מיחזי כדמות רוחא והורמנא. אמרתי אגלה דעתי הקצרה כקורא בתורה עדות ה' נאמנה. וה' אלד'ים יעזור לי שלא אכשל בדבר הלכה אנא ה' הצליחה נא: ואען ואומר מילתא כדנא היא מחלוקת ישינה הא איפליגו בה חדא זימנא הרשב"א ז"ל הוא ראשון לכל בית יוסף באלפיו סי' תתי"ב אסיק דאסור לייבם דחיילא השבועה בכולל גם בח"ד סי' רס"ז וסי' ר"פ נשאל כעין השאלה בסי' תתי"ב ופירש דבריו דאפילו אם נשבע שלא לייבם לא הוי נשבע לבטל את המצוה כיון שאפשר לו לחלוץ. ובתשו' אלו של הרשב"א ז"ל כמה דיות נשתפכו לפרש כוונתו ועי' בב"י ז"ל ביו"ד סי' רכ"ח ועי' למהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' צ"א שתצאה בכתיבה וכמה פירושים פירש בכו' דבריו יע"ש. דבר הלמד מתוך דבריו ז"ל דאסור לייבם במכל שכן שאם נשבע שלא ישא אשה אחרת דודאי חלה עליו בכולל איסור שבועה כיון דאפשר בחליצה. גם מהריב"ל ז"ל הכי ס"ל ומהרשד"ם ז"ל ועוד כמה רבנים ומרן מהריק"א ז"ל הכי ס"ל ואביא דבריו להלן. וכאשר עיני הקורא תחזינה מישרים בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג באה"ע וגם בסי' ו' האריך בזה ואולם בסי' י"ג אסף כעמיר גרנה כל סברות האוסרים לייבם וגם סברות הסוברים דעבדינן ליה הרחקה דר"ת יע"ש שהאריך הרחיב ברוח מבינתו אשרי יולדתו ובמ"א הארכתי בעניותי לברר תשו' הרשב"א ז"ל ותשו' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קי"ח הנה הוא עולה על מזבח הדפוס בעזרת האל יתב' בקרב ימים: אלא דכל זה לא יגהה מזור לנ"ד כי כבר מילתי אמורה כי עובדא דנ"ד הויא בעי"ת נא אמון יע"א שהיא נגררת אחר רבני מצרים ז"ל וזהו החיוב המוטל עלינו להבין ולהשכיל סברות רבני מצרים ס"ל היכי ס"ל ומהם נלמוד לנ"ד: הנה הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קי"ד נשאל כעין נ"ד והעלה דלהסוברים דמצות יבום קודם לא חלה השבועה ומותר ליבמה ואפי' התרה אינו צריך ואע"ג דהנשבע לתועלת חבירו אין מתירין לו אלא מדעתו ובודאי שדעת האשה דאפי' שנפלה יבמתו שלא ישא אותה אפי"ה כיון דהוי מילתא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ולא חלה השבועה דכל חיליה ז"ל הוא מתשו' הרמב"ם ז"ל אביא אותה לקמן בס"ד והוא נמשך אחריו יע"ש. גם ה' מהר"י אסכנדרני ז"ל הוב"ד בס' גו"ר אה"ע כלל ב' סי' ח' האריך הרחיב לחזק דברי הר' רדב"ז ז"ל ובסו"ד כתב וז"ל וכ"ז כתבתי להלכה אבל למעשה כיון דסוגיין דעלמא אזלא כהרדב"ז ז"ל הכי נהגו וכו'. גם ה' דרכי נועם באה"ע סי' מ"ב נשאל כעין נ"ד אלא דבנדונו כבר היבם עשה בה מאמר וזו הלכה העלה דמותר ליבמה ולא חלה השבועה וכהכרעת הרמב"ם והרדב"ז ז"ל יע"ש. גם הרב לב שמח ז"ל ביו"ד סי' ב' הוא העתיק תשו' הרמב"ם ז"ל כצורתה בקומתה ובצביונה שמצא אותה בכתי' ואסיק להלכה דמותר ליבמה יע"ש: ולעומתם הרב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו לאה"ע סי' א' כתב וז"ל נשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה יבמתו לפניו אין זה בכלל השבועה ומותרת לו וכו' הרדב"ז סי' אלף תשע"ט אבל מהריב"ל ומהריק"א ז"ל חולקים ואוסרים לגמרי וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשו' עכ"ל. ומדהביא תשו' הרדב"ז לבד ושוב הביא ס' רבים החולקים והוכיח הרב ג"ור ז"ל שם דדעתו לאסור. ואישתמיט מיניה דברי הרב ר' אבהו ה' דרכי נועם ז"ל שכתב דדעת ה' מהריק"ש להתיר ומה שהביא לס' מהריב"ל ומהריק"א וכו' הוא לד' הסוברים דמצות חליצה קודמת וכו' יע"ש. ופליאה נשגבה בעיני מאחר דכל חיליה של הרדב"ז ז"ל היא מתשו' הרמב"ם ז"ל אמאי לא הביא מהריק"ש ז"ל דעת הרמב"ם ז"ל שהוא היסוד העיקרי ובאמת הוא פלא אלא ודאי בהכרח לומר דגם הרב מהריק"ש ס"ל בעד הר"מ ז"ל דלא פטר אלא מן הממון ולא מן השבועה וכדבעינן למימר לקמן. ובמ"ש דדעת האוסרים לייבם טעמם הוא דס"ל דמצות חליצה קודמת תמיהני דהרי מרן ס"ל דמצות יבום קודם ועכ"ז אוסר. גם מוהר"א מונסון ז"ל רבו של מהר"י אסכנדרני ז"ל הוב"ד בס' פני משה ח"ב סי' ט' די"ז ע"ב שהיתה אצלו תשובתו כת"י הסכים לאסור לייבם ועבדינן ליה הרחקה דר"ת ולא עוד אלא שכתב כי גם מהר"י בי רב ז"ל הסכים לאסור ושיעשו לו הרחקה יע"ש. גם הרב דוד גרשון ז"ל הוב"ד בס' גו"ר שם והביא פלוגתא דרבוואתא וכ' מי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים ולא ירוצצו את גולגלתו אלא שאני מסתפק במצרים אם גם בנדון זה נגררים אחד הרמב"ם ז"ל דהוא מאריה דאתרא וא"כ הוא שנהגו במצרים כוותיה גם אנחנו נגררים אחריהם. באופן דדעתו לאסור מסיבת המחלוקת דהוי ספיקא דשבועה דאורייתא אלא אם באמת נהגו להתיר גם אנחנו נגררים אחריהם. גם הרב גו"ר באה"ע כלל ב' סי' ח' אסיק לאסור לייבם והשיג על כל דברי מהר"י אסכנדרני ז"ל ולא עוד אלא דגם במ"ש דסוגיין דעלמא אזלא כהרדב"ז כתב הוא ז"ל דאישתני מנהגא לאסור יע"ש. ופליאה נשגבה איך יחלוק על הר' מ"א הרב דרכי נועם ז"ל הבאתי דבריו לעיל ולא הביאם בתוך דבריו כאילו לא ראה ולא שלטה עינו בה אתמהה: ואשר אנכי אחזה לדבר דבר אחרי התבוננתי בתשו' הרמב"ם ז"ל הנה כי חושש אנכי כי ירוצו גולגלתי כי באמת וצדק מי אנכי ומה אני אף עפר תחת כפות רגלי הגאונים ז"ל ובפרט גדול אדונינו הרדב"ז זלה"ה איך אעיז מצח לפרש כו' הרמב"ם ז"ל נגד מה שפירשו ראשונים כמלאכים אשר אף כיתוש קטן איניני כנגד כבודם ותורתם והשערתם. אבל הנני יושב דן לפניהם בקרקע כשועל היוצא ואם אשגה ח"ו והיו דברי כלא היו. ואם אזכה ויתקבלו דברי אגיל ואשמח ותורה היא וללמוד אני צריך וחלילה לי לומר קבלו דעתי נגד גאונים ומלכים לכסא ז"ל וזיע"א: והנה בתחילה מוכרח אני להעתיק לפני הקורא תשו' הרמב"ם ז"ל אשר הובאה בס' לב שמח סימן ב' ליו"ד והעיד לנו שנמצאה בכת"י כדמותה וכצלמה העתיקה לפני הקורא אפריון נמטייה וזכותו יגן עלינו שהאיר עינינו להבין אמרי בינה מי לנו גדול ממשה רבן של ישראל אשר כל ישר' ילכו לאורו וז"ל שאלה אדם נשא אשה והתנה על עצמו בכתובה התנאים הנוהגים בארץ מצרים שלא ישא אשה אחרת עליה ואימתי שישא אשה אחרת עליה יפרע לה מאוחרת אפי' שלא ירצה לגרש ואחר שנשאה מת אחיו בלא בנים