שמחה לאיש קמה

זאת היא נעלמה מהרב מש"ל ז"ל דאם היה רואה אותה לא. היה לו ניקום להסתפק בזה] וזו הלכה העלה דאחר דאיכא פלוגתא בין מהריק"ו ז"ל ובין תשובות דשייכי לסדר נשים הנז' וגם איכא כמה ספיקי אם תקנת רגמ"ה ז"ל היתה לכל האלף החמשי וכולם מתהפכים יעי"ש. וא"כ גם בנ"ד איתנהו לכל הספיקות הללו. ספק אם בערי גורג'יסטאן יע"א גזר רגמ"ה ואת"ל דגזר ע"כ המקומות ספק אם היתה ע"ס האלף החמשי או עד היום הזה. ואת"ל דגם בזה"ז איכא תקנת רגמ"ה ז"ל ספק אם גם על הארוסה היתה תקנתו כמ"ש בתשו' דשייכי לס' נשים או על הנשואה דוקא כמ"ש מהריק"ו ז"ל וכולהו מתהפכי אהדדי: ועוד זאת יתירה דאנן בדידן דאזלינן בתר הוראות מרן ז"ל הרי כתב בפירוש בש"ע אה"ע סי' א' דרגמ"ה לא החרים על הארוסה ובב"י כתב דזוהי סברת מהריק"ו ז"ל ופסק כוותיה וא"כ אם גם בערי גורג'יסטאן קבלו הוראות מרן ז"ל ליכא שום מקום להסתפק בנ"ד. ואם הוא ספק אם קבלו הוראות מרן ז"ל הרי ניתוסף עוד ספק אחר בנ"ד ונעשו ד' ספיקות בנ"ד דמתהפכי להדדי דאפי' באיסורא דאוריית' דאזלי' בהו לקולא וכמ"ש מהר"י אדרבי ז"ל יע"ש: ואם לחשך אדם לומר דהרי עינא דשפיר חזי להרב מהר"י הלוי ז"ל בכלל ד' סי' א"ך דנשאל בבחור אחד שקדש בת אחת וכשידע אביה מיחה בו וגם הבחור נתחרט ורוצה לגרשה והביא תשו' מהריק"ו ז"ל הנז' דלא גזר רגמ"ה על הארוסה ועכ"ז כתב דצריך לצרף טעם אחר עם תשו' מוהריק"ו ז"ל הנז"ל כדי להתירו לגרשה או לישא אשה אחרת והוא ז"ל צירף טעם מצות כיבו' או"א דאין רצון אביו שיקח בנו אשה זאת וגם הבחור מאס בה ובהכי התירו לישא אחרת יעי"ש: גם הרב משאת משה ז"ל בתשו' לאה"ע סי' כ"ה נגרר אחר סברת ה' מהר"י הלוי ז"ל דצריך ב' טעמים אשר בהצמדם יחד יותרו להשיאו אשה אחרת והוא ז"ל מצא טעם יען שלא קיים מצות פו"ר דכל עוד דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי ואמטו"ל התירה יעי"ש. גם הרב ב"ד ז"ל בתשו' לאה"ע סי' א' נשאל שאלה זאת של הרב מ"מ ז"ל והביא דברי הרב מהר"י הלוי ז"ל והוא ז"ל מצא טעם שני והוא דלא גזר רגמ"ה שלא לישא אחרת ושלא לגרש בע"כ אלא בקדושין ההווים ורגילים בעולם העושים כהוגן וכשורה. משא"כ בנדון דידיה דעשו מעשיהם בערמות ובענין רע נגד הסכמתם הקדומה וכו' יע"ש. אף אתה אמור לו דיש ויש בנ"ד כמה וכמה טעמי' מספיקים להתיר מלבד ספיקו' הנז"ל. זה יצא ראשונה דלפי השאלה המוצגת לפנינו דזה האיש המקדש דנ"ד קדשה באונס שהוא לא הלך רק לראותה דוקא אם תמצא חן בעיניו ולא היה יכול לינצל מידם וקדשה באונס כמי שכפאו שד מפני הפחד ולדעת בעל העיטור באות מ"ם מודעא ד' פ"ב ע"ד שכתב על ההיא דפ' חזקת דפליגי אמימר ורב אשי תליוה וקדיש אי קדושיו קדושין כתב וז"ל ודוקא תלויה וקדיש [שאנסו אותה להתקדש] דיהיב זוזי ואיתתא קבלתינהו [דהוי כמו זביני שמוכרת עצמה לו וכן פי' רש"י ז"ל שם] אבל אנסוהו לקדש [להבעל] ולקנותה לאו כלום הוא עכ"ל. והבי"ד מרן הב"י בח"מ סי' ר"ה ומור"ם ז"ל פסקה בש"ע ח"מ סי' ר"ה ס"ק י"ב גבי מקח וממכר מי שאנסוהו לקנות אינו קנין יע"ש. וע' למהרח"ש ז"ל בקוטריס המודעא ד' כ"י ועי' בספר אחי וראש בח' ח"מ סי' ט"ו ועי' בס' דבר המשפט סי' ר"ה ס"ק כ"ה: ומרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' מ"ב ס"ק א' פסק במי שאנסוהו לקדש עד שיקדש בע"כ ה"ז מקודשת בזה הוא מחלוקת הרי"ף ובעה"ע והרמב"ם ז"ל הילכך הו"ל ספק. וכתב הבאה"ט משם הרב עצמות יוסף ז"ל דאפי' אמר רוצה אני הויא ספק מקודשת ודון מינה לנ"ד דאם כנים הדברים שלא קדשה מרצונו רק באונס מפני הפחד ואימה הויא ספק מקו' ויכול לגרשה בעל כרחה אליבא דכ"ע: זאת שנית דזה האיש רוצה לקיים מצות פו"ר דכל עוד דאגידא ביה לא יהבו ליה איתתא אחריתי וכמה צווחות צווח מרן הב"י בתשו' לאה"ע ד' ס"ב דחרגמ"ה לא חל על קיום מצות פו"ר ובמ"א הארכתי ככל הצורך וכמו שהעלה ה' משאת משה ז"ל וכאמו"ל ואין כאן מקום להאריך כי אפס פנאי. ואל השלישי ל"ו בא דעיקר דינא דגמ' לא יגרש אדם את אשתו וכו' היינו באשתו ראשונה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' יו"ד מה' גירושין ה"א ומרן בש"ע סי' קי"ט סק"א וסיימו בדבריהם אבל באשתו שניה אם שנאה ישלחנה. והנה בנ"ד כבר מילתי אמורה דהיא שניה. ואת רב'ע דאסרה עליו באיסור קונם לעולם ומי יכוף אותו שיתיר נדרו בע"כ כיון שאסרה עליו: באופן העולה מכל האמור לפקע"ד אמינא מחוינא ומחוינא להלכה ולמעשה דזה האיש השואל דנ"ד שלום בן יצחק הי"ו ש"צ בעי"ת כותאיס יע"א הרשות בידו בכח ב"ד הצדק מעיה"ק ירוש' ת"ו לישא אשה אחרת. ואם הסכים לקבל גט כריתות חייב לגרשה בלי שום עיכוב וסירוב כלל. ואם יראה בעיני המו"ץ החכם היקר משה שפיר הי"ו ליקח איזה סך בעד שתתפייס הכלה לקבל את הגט ברצון טוב רק שיהיה כפי כח הנותן מה טוב ומה נעים אף שאינו מן הדין כי אם מפני הבושה שנתבישה הגם שהוא לא גרם לה ומשום אהבת השלום דוקא ואם תמאן לקבל הגט. יניחנה עד שתלבין ראשה וישא אשה אחרת: זהו מה שעלתה מצודתי כפי מה שהשיגה דעתי וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ולא תצא תקלה מתחת ידינו ויורינו מדרכיו ונלכה בארחותיו ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו. סימן כ"ז נשאלתי מעוב"י נא אמון יע"א בראובן שהוא נשוי אשה ומושבע בכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה ויש לו בנים ובנות מאשתו ומת אחיו שהיה משודך עם ארוסתו שהיתה מקודשת לו כד"ת ונפלה יבמתו לפניו ורוצה ליבמה ואשתו מונעתו בכח השבועה שנשבע בכתו' והוא טוען שהוא אינו נושא אשה אחרת כי אם ליבמתו שהיא אשה שהקנו לו מן השמים. ומנהג העיר שלה לייבם כי אם לחלוץ היאך שורת הדין נותנת אם למונעו מליבם מפני חומר השבועה או לא. ואם הדין נותן למונעו האם יכולים הב"ד לעשות לו איזה הרחקה או כפיה כדי שיחלוץ או לא: תשובה יודע כל שער עמי כי הנה נא זקנתי וחדלתי מהיות לאי"ש תופס הקס"ת וע'ט לחננה וחולשת עיני לא יתנוני לקבוע לימודי בלילה כאשר היתה אתי באמנה. וביום רבו טרדותי מעול הצבור והיחיד דינא רבא ודינא זוטא שגבו תלאותי והיו לי למנה.