שמחה לאיש קמד

דע"כ ל"פ ב"ש וביה אלא באשתו הנשואה ולא בארוסה דבארוסה כ"ע מודו לר"ע דאפי' מצא אחרת נאה הימינה וכמו שנתן טעם בתקנת רגמ"ה שלא תיקן אלא בנשואה ולא בארוסה כן נמי הוא הטעם דאין כופין אותו מדינא דגמ' ולא הוצרך לפרש הטעם יען דעיקר קרא דפליגי ב"ש וב"ה כתוב בפירוש כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה וגו' הרי דבהדיא כתיב בקרא ובעלה דמיירי בנשואה ולא בארוסה כן נלע"ד כוונת הרב מוהריק"ו ז"ל דאלת"ה אמאי אין כופין אותו מדינא דגמ' כיון שלא מצא בה לא ערוה ולא דבר איך מתיר לו לגרשה בע"כ: וכן מצאתי ראיתי להרב מהרשד"ם ז"ל בתשו' לאה"ע סי' ס' שכתב דע"כ ל"פ ב"ש וב"ה עליה דר"ע אלא בנשואה אבל בארוסה כ"ע מודו לר"ע דאפילו מצא אחרת נאה הימינה יכול לגרשה יעש"ב ומהתימה שלא נסתייע מדברי הגאון מהריק"ו ז"ל הללו: אך לפלא בעיני מה שראיתי להרב מש"ל ז"ל בפרק יו"ד מה' גירושין ה' כ"א על מ"ש הרמב"ם ז"ל לא יגרש אדם אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר וכו' וכתב הוא ז"ל דזהו בשלהי מס' גיטין פלוגתא דב"ש וב"ה ור"ע וכו' ושוב הביא דברי מהרשד"ם ז"ל דכתב דבנשואה דוקא פליגי אבל בארוסה כ"ע מודו לר"ע. ודקדק מהסוגיא דמוכרח דלדעת מהרשד"ם ז"ל אפי' לא מצא אחרת נאה הימינה יכול לגרשה. ועוד כתב וז"ל ומ"מ דברי מהרשד"ם ז"ל קשים הם בעיני דלפי הסברא אין לחלק בין ארוסה לנשואה והראיה שהביא מקרא וכו' לא ידעתי מנא ליה דקרא דכי יקח דמיירי בנשואה. ולפקע"ד לא זכיתי להבין אמרי נועם מאחר דקרא כתיב בפירוש כי יקח איש אשה ובעלה הא ודאי דבנשואה מיירי דאי בארוסה לא יוצדק לומר ובעלה. דאם בא עליה בעודה ארוסה הרי היא כנשואה ממש ובזה לא דבר מהרשד"ם ז"ל ועור דב"ה אמרו אפילו הקדיחה תבשילו והיינו בנשואה. ואיך קא מתמה על הרב מהרשד"ם ז"ל מנ"ל דקרא דכי יקח מיירי בנשואה ולדעתי הוא פלא. והראיה שהביא מתשו' הרא"ם ז"ל ח"ב סי' א' דמשמע דס"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה אף בארוסה כבר הרב המגיה ז"ל שם הביא דברי הרמ"ז מהר"ם ן' חביב ז"ל בס' ג"פ סי' קי"ט דתבר לגזיזיה דשאני נדון הרא"ם ז"ל שהיה מתיחד עם כלתו תשעה חו' ולא היה לבו גס בה והויא כנשואה ממש ומידי הוא טעמא אייתי פלוגתא דב"ש וב"ה יעש"ב: נקוט מיהא דמהרשד"ם ז"ל וה' ג"פ ז"ל וה' מוהר"י כולי ז"ל המגיה של ה' מש"ל ז"ל ס"ל דבארוסה כ"ע מודו דמצי לגרשה. ואף הרב מש"ל ז"ל לא דחה דברי הרב מהרשד"ם ז"ל מהלכה אלא שכתב שדבריו קשים הם בעיניו וגם הראיה שהביא מתשו' הרא"ם ז"ל ח"ב כבר ה' ג"פ ז"ל יצא לחלק בין הנדונות וא"כ גם הרא"ם יודה דאם היא ארוסה שלא נתיחדה עמו דיכול לגרשה. ואתה תחזה לה' שיבת ציון ז"ל בסי' פ"ח ופ"ט שהחזיק במעוז דברי מהרשד"ם ז"ל באורך וברוחב. וכן כתב הרב יד אהרן ח"א לאה"ע סי' א' הגהב"י ס"ק מ"ה שנשאל מעי"ת קאנדיא בבחור שקדש בתולה אחת ואח"כ מיחה בו אביו וגם החתן נתחרט ורוצה לגרשה והשיב דכיון דמהרשד"ם ז"ל והרב ג"פ ס"ל דבארוסה ליכא שום איסור הכי נקיטינן יעש"ב אלא שראיתי שם שכתב שהרב מהרימ"ט לא ס"ל לחלק בין ארוסה לנשואה בתשו' לאה"ע בח"ב סי' צ"ח דק"ט ע"ד. ולפקע"ד אמינא דגם הרב מהרימ"ט ז"ל יודה בנ"ד דיכול לגרשה בע"כ והוא ע"כ לא כתב מהרימ"ט ז"ל דלא נתן שום חילוק בין ארוסה לנשואה אלא בנדונו שראובן קדש את בת אחיו ואח"כ נשתדך עם בת שמעון ונתחייב שמעון בקנס כו"כ ושוב כשידע שמעון שבשעה שבא לשדך את בתו כבר קדש את בת אחיו לא רצה ליתן לו בתו ויצא ראובן לתבוע הקנס וע"ז כתב הרב ז"ל דהוי קנין בטעות ואין כאן חיוב קנס כלל. וכתב אח"כ וז"ל וכי תימא יכול היה לגרש את הראשונה בת אחיו אין רצונה בכך שלא תהא כזאת בישראל לבגוד באשת נעוריו כדאיתא בשילהי מס' גיטין וכו' יעש"ב נמצא דלא היה לו שום שנאה עם בת אחיו אלא אדרבא אהבה עזה אהב אותה אלא שכדי ליקח הקנס טוען שהיה יכול לגרש את בת אחיו וליקח את בת שמעון יען נתן עיניו בממון וע"ז כתב אין רצונה של בת שמעון שיבגוד באשת נעוריו בסיבתה דבזה כ"ע מודו דבאמת אהב את אשתו אהבה עזה רק מאהבת הממון רוצה לבגוד בה ולגרשה ולישא האחרת ודאי דשנוי המשלח אפילו בארוסה וכו'. משא"כ בנ"ד דמשעה ראשונה שראה אותה לא ישרה בעיניו ולא יכול להביט בפניה ועל כרחו באונס גדול קדשה מפני פחד ואימה מבני משפחתה כאשר כתוב בשאלה פשיטא דגם מוהרימ"ט ז"ל יודה בנ"ד דסמא בידיה לגרשה בע"כ. ואם תסרב מלקבל הגט הרשות בידו לישא אשה אחרת ויניחנה עד שתלבין ראשה. הרי זכינו לדין דמדינא דגמרא יכול השואל דנ"ד לגרשה בע"כ אליבא דכ"ע וכמ"ש הרב מהריק"ו ז"ל. ותימה בעיני שהעלים עין הר' מש"ל ז"ל מדברי מהריק"ו ז"ל הללו דנר' דשפתיו ברור מללו דלא דמי ארוסה לנשואה: ודרך אגב תמיהני על מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בשיירי כנה"ג יו"ד סי' רל"ט הגה"ט אות ל"ב שכתב דאפי' לב"ש דאמרו לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אינו איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן כי אם עצה טובה קמל"ן יעש"ב. והבי"ד הרב המגיה ז"ל של ה' מש"ל ז"ל שם בפ"י מה' גירושין ותמה עליו ועל כמה גאונים דס"ל כס' הכנה"ג ז"ל יע"ש. ומהתימא דהעלים עין ה' כנה"ג ז"ל מדברי ה' מהריק"ו ז"ל הנז' דמוכח מדבריו דבסיבת שהיא ארוסה אין לכופו מדינא דגמ' אבל אם היתה נשואה משמע דהיינו כופין אותו שלא לגרשה בע"כ. וגם ה' המגיה ז"ל לא הביא דברי מהריק"ו ז"ל הללו שהם הפך ס' הכנה"ג ז"ל איך שיהיה נחזי אנן אחר שהעליתי לענ"ד דמדינא דגמר' אין כופין אותו ויכול לגרשה בע"כ. אם מתקנת רגמ"ה כפינן ליה או לא. הנה מהריק"ו ז"ל פ' בסכינ' חריפ' דהגאון רגמ"ה לא גזר אלא על אשתו הנשואה ולא על הארוסה הבאתי דבריו לעיל: ובאמת כמו צער בנפשי פליאה נשגבה ממני והוא דחזיתיה להגאון ה' מש"ל ז"ל בפ' כ"ג מה' אישות ה' ע"ז דעלה ונסתפק במי שקדש אשה בזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ אם אף בארוסה יכול לגרשה בע"כ והביא מ"ש פ"מ ח"א סי' פ"ז דיכול לגרשה ונסתיע מתשו' ה' משפטי שמואל סי' ע"ה ושהסכים עמו הרב מהרי"ט ן' יעיש ז"ל. והוא ז"ל שדי נרגא דהרב משפטי שמואל לא השיב כי אם על השבועה וכו' יעש"ב. ואיך הרב משנה למלך ז"ל אישתמיט מיניה דמני"ר תשו' מהריק"ו ז"ל הנז"ל ולדידי הוא תימה! והנה מצאתי לה' מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ש"ה שנשאל בזה אם גזירת רגמ"ה ז"ל היא גם על הארוסה או על אשתו הנשואה דוקא ואחר שהוכיח ממס' יומא דאשתו לא מקריא אלא הנשואה דוקא. ושוב הביא תשו' דשייכי לס' נשים סי' ל"ד דס"ל דחרגמ"ה חל אפי' על הארוסה הפך דברי מהריק"ו ז"ל [וגם תשו'