שמחה לאיש קמג

שהבעל יורש אותם ובשלמא אם היתה מתגרשת והיה נותן לה החצר ודאי שהיה עובר על השבו' בפועל, אבל כל שלא גרשה נמצא שלא עבר על השבו' של המודעה כל ימי חייו רק בשעת פטירתו שנפלו הנכסי' קמי יורשים והיא תובעת החצר בכח שער המתנה והיורשים טוענים בכח המודעה. הראת לדעת דלא נכנס הך דנ"ד עם ההיא דתמורה פלוגתא דאביי ורבא כלל. ונדון הרדב"ז ז"ל היה שנתחייב לה מאה פרחים ובא הענין לידי גרושין והיא תובעת הסך הנז' וגם היה מושבע הבעל שלא לישא אשה אחרת ואמטו"ל כתב דאם נתבטל החיוב של המאה פרחים צריך לגרש אשתו השניה משום דמושבע ועומד שלא לישא אשה אחרת ועבר על שבועתו למפרע משא"כ בנ"ד דליכא כל הני טעמי: סוף דבר דלפקע"ד הנני מסכ'ים ומער'יב דהמודעה קיימת והמתנה אין לה קיום כלל ובאמת דבכל ענין מענינים הנז"ל יש להאריך הרבה ולברר וללבן הסברות באורך וברוחב אך! אין הפנאי מסכים אתי לפי רוב טרדותי שגבו תלאותי ה' יאמר די לצרותי ובפרט כי מר באתריה פקד עלי להשיב תכף לקבלה ובכן אמינא זהו מה שעלתה מצודתי לפי מיעוט השגתי וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ויהיו דברי אנה עשויים באמת וישר. כ"ד נא"ה: יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו. ולעיין מר בס' הקטן בני בנימן וקרב איש ח"א בח' ח"מ ד' פ"ו וד' ץ' מ"ש אנא זעירא ומ"ש הרב הג' ראש"ל כמהר"א אשכנזי זלה"ה: סימן כ"ו נדרשתי לאשר נשאלתי אנא נפשאי עם מע' הרב הגדול גאון ירושלם ראש"ל מלאך רפאל יצ"ו מאת ש"ץ דעי"ת כותאיס יע"א לדעת מה יעשה במעשה שאירע לו זה שנה תמימה שמתה אשתו ובניו רח"ל ונשאר אלמון וגלמוד. ובקש למצוא עזר כנגדו ואמרו לו השדכנים שיש בתולה בת פ' שאם ירצה לישא אותה והוא אמר שרוצה לראותה כדת והגבילו זמן לילך לראותה ואמר להם שלא יהיה שום אדם שם רק הכלה ואמה כשילך לראותה. וכשהלך לראותה בזמן שהגבילו לו הלך ומצא כל בני משפחתה מזומנים שם והביאו לו הכלה לראותה והסתכל בה ורעדו כל עצמותיו כי לא ישרה בעיניו כלל. וקם לילך לחזור לביתו וקמו עליו כל בני המשפחה ולא הניחוהו לילך באמרם אליו שיקדש אותה כיון שכבר הוזמנו כולם לשם. והוא היה אומר להם שהוא בא לראותה דוקא ולא הביא שום אדם עמו כי הוא צוה להם שיהיה הדבר בסוד שלא תתבייש הכלה. באופן נצבו עליו כמו נד כל בני משפחתה עד שהבין בדעתו שאם לא יעשה רצונם יבא לידי סכנה מסיבת היותו שם הוא לבדו ואין עוזר אותו. והוכרח לקדשה ויצא משם בפחי נפש. ותכף בבקר השכם שלח לומר להכלה שלא ישרה בעיניו כלל, ואיך ישא אשה שלא מצאה חן בעיניו ויוליד ממנה בני שנואה והרי הוא מוכן לגרשה בגט כריתות כדת. והכלה ואביה ממאנים לקבל גט בשום אופן ואדרבא מבקשים שיכניס אותה לחופה. והוא צועק כי אי אפשר ליקח אשה שאינה הוגנת לו כי לא מצאה חן בעיניו. ועתה תובע הבעל אם יוכל לגרשה בע"כ ואם תסרב מלקבל הגט אם יש לו רשות לישא אשה אחרת אם ישיג שיתנו לו אשה קודם שיגרש את זאת דאגיד בה. ועוד זאת יתירה יען חשש הבעל שמא יכבידו עליו בני משפחתה לישא אותה אף שלא ברצונו. אסרה עליו בקונם שלא ישא אשה זאת בשום אופן שבעולם. ובכן לשאול הגיע כי מציון תצא תורה לדעת מה לעשות העני השואל כי הוא בכבלי העיגון שאין לו מי שישמשנו וגם לא קיים עדיין מצות פו"ר ועם זאת האשה לא יכול להביע בפניה כ"ש לישא אותה שאינו יכול לסבול בשום אופן הוא ש"ץ של הקהל והוא שרוי בלא טובה בלא חומה בלא ברכה וכו' ויבא שכמ"ה: ויען כי מע' מוה"ר ראש"ל הי"ו הוא חליש המזג כי מזה זמן רב חש בראשו ואותי בקש אחוה דעי ללקט אורות להבין ולהורות כדת מה לעשות וגם להשיב תשו' נצחת ואת כל ונוכחת האם יוכל העני השואל דנ"ד לגרשה בע"כ ואם תמאן לקבל גיטה אם יוכל לישא אשה אחרת או לא. וישאר אלמון ועגון כל ימיו ומה גם שלא קיים עדיין מצות פו"ר ובפרט שהוא ש"ץ להקהל וא"א לו להיות בלא אשה ולהוציא י"ח לכל הצבור ועוד זאת יתירה שאסרה עליו בקונם לעולם כנראה שפי' בדבריו שלא יהיה לו פתח והתרה: וכשאני לעצמי הגם כי רבו טרדותי והקיפוני תלאותי עול הצבור והיחיד ואיני פנוי משום צד מעלות השחר עד צאת הככבים עכ"ז דחקתי ונכנסתי לעשות רצון השואל אשר שלוחו משכים ומעריב בעי ומתחנן לבקש לו מזור לתרופה למכתו ואנה יפנה לעזרה? אם לא לב"ד הגדול שבירושלם ציון היא דורש ה"ן לה שממנה תורה יוצאה לכל ישראל. ואען ואומר כי מצאתי ראיתי להגאון מוהר"י קולון ז"ל שורש ק"א שכתב וז"ל ואפי' היתה מקודשת גמורה ואפי' בשני עדים כשרים ככל הארוסות מ"מ פשיטא שאין לכופו לכנוס אם לא ירצה לא מדינא דגמר' ולא מכח תקנת הגאון רגמ"ה דעד כאן לא תיקן אלא שלא לישא אשה על אשתו הנשואה לו אבל היכא שלא נשאה ורצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בעל כרחו ולהתחייב לה בשאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כייפינן ליה לכנוס לפי הנלע"ד אלא כופין אותו לכנוס או לפטור שלא לעגן בנות ישראל עכ"ל הצריך לנו יעש"ב: הנה מדברי הרב מוהריק"ו ז"ל הללו תורה יוצאה לנ"ד במכש"כ כי הנה בנ"ד לפי השאלה המוצגת לפנינו היה המקדש אנוס בשעה שקדש דפשיטא דאין כופין אותו לכנוס אלא כופין אותו לפטור אותה בגט והרי הוא מוכן ומזומן לגרשה ולא נשאר עליו שום חיוב לכונסה בע"כ וכמ"ש הגאון מוהריק"ו ז"ל לא מדינא דגמר' ולא מתקנת רגמ"ה ז"ל ובודאי מ"ש ה' מוהריק"ו ז"ל דאין לכופו מדינא דגמר' כוונתו רצויה בפלוגתא דב"ש וב"ה בסוף מס' גיטין ד' צ' במתני' לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה וב"ה אפי' הקדיחה תבשילו ור"ע אמר אפי' מצא אחרת נאה הימינה. ובגמ' בעי רב פפא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו אמ"ל רבא מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד דאיסור איכא כשמגרשה מבלי שמצא בה לא ערוה ולא דבר אלא דלית ביה בעמוד והחזר כההיא דאונס שגירש ובכן הכא בנ"ד שלא פשעה כנגדו ורוצה לגרשה הא ודאי דעביד איסורא כי לא מצא בה ערות דבר. וע"ז אשמועינן הרב מוהריק"ו ז"ל דאין לכופו לכנוס אותה אם לא ירצה לא מדינא דגמ' ולא מתקנת רגמ"ה ז"ל והטעם