שמחה לאיש קלט

רגמ"ה בזה וכו' ואפי' את"ל שהוא רוצה לגרשה ממדת חסידות גם בזה חלילה שיתקן רגמ"ה שלא יתנהג האיש במידת חסידות יעי"ש. ועי' להרב בני חיי ז"ל באה"ע סי' י"א שכתב בשם רש"ל דס"ל דחרגמ"ה חל אף במקום מפ"ו וכתב הוא ז"ל שאם היה רואה רש"ל תשו' הרשב"א ז"ל הלזו בלי ספק שלא היה חולק עליו יעי"ש. ומתשובת הרשב"א ז"ל הנז"ל העלה ה' בית דוד ז"ל בח' אה"ע סי' א' בראובן שקידש אשה ואין רצון אביו שישא זאת האשה העלה ה' ז"ל שישא אשה אחרת ויגרש את האשה שקדש משום מצות כבוד או"א יעי"ש. והרי התם אם באמת רצון הבן באשה זאת אינו חייב לקבל גזירת אביו כמבואר בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' ער"ב יעי"ש יען דגזרת מלך היא בת פ' לפ' ואיך יוכל האב לעכב ועם כ"ז העלה ה' ב"ד כיון שהבן רוצה לקיים מצות כבוד או"א כיון שהרשב"א ז"ל כתב דאפי' נגד מדת חסידות לא תקן רגמ"ה ונתן לו רשות לישא אשה אחרת יע"ש. ועי' לה' מוהר"י הלוי ז"ל בסי' א"ך ולה' משאת משה בח' אה"ע סי' כ"ה והגם שהרב מ"מ ז"ל הצריך ב' טעמים נצמדים טעם קיום מצות כיבוד או"א וטעמא דארוסה. הנה בנ"ד יש כמה טעמים כאשר הארכתי לעיל: סוף דבר לפקע"ד אמינא דזה האיש דנ"ד הוה סמא בידיה לישא אשה אחרת אף בלא רשות אשתו אלא היתה יכולה לתבוע גיטה וכתובתה ותו לא. והוא טעה בדמיונו דיש יכולת בידה לעכב בידו מלישא אשה אחרת עליה ונתן לה המתנה באונס ומסר מודעא על המתנה דבאמת הויא מתנה בלתי שום תועלת שקבל ממנה ובגילוי דעת סגי כל שכן שנשבע ש"ח לקיום המודעא הא ודאי דהמודעא חזקה כראי מוצק והמתנה בטילה זה נראה לע"ד על הדין ועל האמת. וכן העלה הר' משאת משה ז"ל בח' ח"מ סי' כ"ה כמעט כנ"ד ממש ואסיק דהמתנה בטילה דאף שלא היה אונס כלל כל שהוא תלה הדבר באונס ומסר מודעא המתנה בטילה וכמ"ש הרמז"ל יעש"ב: ואנא נפשאי זכורני כי בשנת התרכ"ט נשאלנו ממח"ת יע"א מאת ה' כמוהר"א יאושע עובדיה על איש אחד שהיה נשוי עם אשתו כמה שנים והיה לו ממנה בנים ובנות והאשה היתה נאה במעשיה ומום לא היה בה ותקפו יצרו ונשא אשה אחרת בלי שום סיבה רק למלאת תאותו והלשינו עליו להשררה יר"ה ויאכפו עליו למען יגרשנה ועשו לו הרחקה דר"ת ז"ל ושאל מאתנו כדת מה לעשות. ואנא זעירא היתי ראב"ד באותו פרק ונשאנו ונתנו בענין וכתבנו הסכמתינו שעפ"י הדין אין לכופו לגרשה חלילה וגם לא לעשות לו הרחקה כלל דדוקא היכא שנשבע שלא לישא אשה אחרת עבדינן ליה הרחקה משום שבכל עת עובר על שבועתו וכו' זולת אם יסכימו רו"ב ורו"מ מאותו זמן והלאה שכל מי שישא אשה על אשתו בלי שום סיבה כנז' שחייב לגרשה אם יסכימו כל הרבנים והדיינים ובהסכמת חבר עיר ויכתבו בכתובה התנאי הנזכר. וגם הרב הגאון מוה"ר ראש"ל כמוהר"ר אברהם אשכנזי ז"ל הסכים עמנו בכל הנז'. רק משום מגדר מילתא לפי צורך שעה שלא יהיו בנות ישראל הפקר כתבנו באותו פרק דיפה עשו ההרעשה גדולה למען תפול עליהם אימתה ופחד ולא ינהגו קלות ראש וכו'. ע"כ הגיעו דברינו. באופן דאפי' שנשא אשה בלי שום סיבה שהיו לו בנים ובנות ואשתו לא היה בה שום דופי עכ"ז לא הסכמנו לא לכופו לגרשה ולא לעשות לו הרחקה. ודון מינה לנ"ד שלא עשה זה למלאת תאות יצרו ח"ו רק לעשות רצונו יתש"ל הא ודאי כדין עשה והמתנה בעילה ודו"ק: מעתה אתנהלה לעט'י לפי קוצר השגתי עפ"י סדר קונטריסו מוכתר בנימוסו וטרם כל הבה נא אב"א להבין אמרי בינה דמיון מע' הב"ד הצדק הי"ו שדימו הך דינא דנ"ד עם ההוא עובדא דפ' חזקת הנז"ל כי לפקע"ד אחרי המחי"ר אין דמיונם עולה יפה וגבה טורא בינייהו ויש לחלק דלא דמי כלל מכמה טעמי תריצי. זה יצא ראשונה דהתם אמרו בגמרא מוכחא מילתא דאנוס הוא עיקר הטעם משום שתביעתה היתה חוץ מן השכל האנושי שיכתוב לה כל נכסיו ויניח את בניו עניים מרודים נודדים ללחם. וכל השומע מילתא כדנא שיתרצה זה האיש לכתוב לה נכסיו למלאת רצון יצרו וחשקו ותאותו ויניח את בניו בלא כלום הא ודאי אומדן דעת הוא כאומדנא ממש דר"ש בן מנסיא כי לא מלבו הסכימה דעתו לכתוב לה כל נכסיו ולהתאכזר על בניו וראיה לזה דכשראה את בנו בוכה שאמר לפניו וההוא גברא מה תהא נכמרו רחמיו וצוה לעדים לכתוב לו מתנה טמירתא. משא"כ בנ"ד שלא תבעה דבר גוזמא והפך הטבע והשכל האנושי ובכגו"ד מאן לימא לן דלא בעינן שיעידו העדים הכרת האונס וחילוק זה מספיק גם לנ"ד גם לנדון הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' ר"ת שנשאל בראובן שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה וקודם שעברו עשר שנים שלא ילדה רצה לישא אשה אחרת והיא מעכבת בידו יען הוא מושבע ועומד ופייסה שכתב לה ק' פרחים במתנה וקודם כתי' המתנה מסר מודעה וכשבא לגרשה רצה לפטור עצמו מהמתנה בכח המודעא. והשיב וז"ל דאין פוער אותו מהמתנה מתרי טעמי חדא דאם לא היה כותב לה המתנה לא היתה נותנת לו רשות וכיון שמסר מודעא נמצא התנאי בעל וצריך לגרש את אשתו השניה ועבר על שבועתו למפרע. ועוד דלא משכחת הכא אונס כלל ולא ידענא איך כתבו העדים הכרנו באונסו דהיא לא אנסה אותו לכתוב לה אלא הוא רצה לכתוב לה כדי שתתן לו רשות לישא אשה אחרת עכ"ל הצריך יע"ש. [ולקמן נדבר מה שיש להבין בדברי הר' רדב"ז ז"ל הללו בס"ד] נקוט מיהא שמה שכתב לה סך מאה פרחים הוא דבר שהדעת סובלו ואינו דבר גוזמא לומר שאנן סהדי שהוא אנוס. גם בנ"ד שנתן לה חצר אחד ואפשר שהיה לו חצר אחר עכ"פ אינו נותן לה כל נכסיו שהוא מבהיל הרעיון לכל שומע ובכה"ג אפשר דסגי בהכרת האונס או אפשר שאין זה אונס כלל וכמ"ש הרדב"ז ז"ל דאפי' שכתבו העדים הכרנו באונסו כתב הוא ז"ל שאינו אונס וכן נמי נוכל לומר בנ"ד שהיא לא אנסה אותו ליתן וכו' וכמ"ש הרדב"ז ז"ל: ואחרי כותבי התבוננתי בד"ק שהביא להרב זכור לאברהם אביגדור ז"ל בסי' ט"ז ד' ל"ו ע"ב שחילק חילוק זה בכדי לתרץ קו' על הרב תורת חסד ז"ל [ולקמן נדבר בזה בס"ד] והנה הרב זל"א ז"ל לא הביא שום ראיה לחילוק זה הגם שהוא מוסבר ונכון הנה מצאתי סיוע ועזר לחילוק זה שהוא נכון ואמיתי בתשו' הרי"ף ז"ל סי' ב' שנשאל בראובן שהיה נשוי אשה ושהה עמה עשר שנים ואח"כ נפלה ביניהם קטטה ומריבה עד שכתב על עצמו וכו' שנתן לאשתו כל מ"ש בכתו' במתנה וכו' והתוספת וכו' ונתנה מתנה זו לאביה וכו' וכששמע הבעל כפר בכל הנז"ל: והשיב וז"ל הבנתי בזה השטר ומצאתי אותו דברי הבאי ודברי שעות ודבר שלא יתכן לקיים על עצמו בהפצרת נפשו וכו' וכל העולם מעידים שאילו היה יודע זה הבעל שתתרצה בזו המתנה [הכוונה ליתנה לאביה] לא היה עושה מזה כלום וכמו שיכולה לומר