שמחה לאיש קלז

ולולי שלא מצאו שום נ"ש שקראו אותה שבא כלל רק שוואיבה ופירושו יתכן לפרשו שהיא זקנה כי בערבי יוכלו לפרשו וגם שאפשר שלא יוכלו לכותבו כתיקונו ולזה הסכימו לכתוב דמתקרייא יאקוטה יעי"ש. ובגליון פה"א שלי מ"כ בכת"י רב אחאי גאון הרה"ג ר"מ ור"מ דעוב"י נא אמון יע"א כמוהר"מ פאדרו יצ"ו שכתב כמו דשם שבא לנקבה שפי' בחורה כן שם שבאבי לזכר הוא בחור. וכמו דשוואיבה לנקבה הוא זקנה כן שם שאייב לזכר הוא זקן וכוונתו להסביר דברי ה' פה"א ז"ל נקוט מיהא דשם שבאבי לזכר שפי' בחור כן נמי דומה בדומה שם שבא לנקבה שפי' שהיא בחורה. והאמת שכן דעתי נוטה שהוא האמת. ואם לפי עדות הנשים הזקנות דשם זה הוא לגעגוע וכ"ע ידעי שאינו שם העצם. איך הסכימו לכתוב דמתקרייא שבא ולא המכונית ובפרט שהוא שם לעז ואינו פי' של שמה העיקרי ומנהגינו לכתוב המכונה אפי' בשם עברי אם לא שצריך לומר בהכרח שנתברר להגאונים הנז' דשם שבא יש שקורין אותה לשם העצם ואמטו"ל הסכימו לכתוב דמתקרייא שבא והרי מצינו לה' פרח שושן ז"ל שהיה כינוי משפחתו ומי יודע זה האיש למה קראו אותו שבאבי ואפי' תימא שלא נתברר להגאונים ז"ל דשם שבא איכא דקרו לה לשם העצם אפשר דמחמת הס' הסכימו לכתוב דמתקרייא שבא וכמ"ש ה' ג"פ ז"ל וה' החבי"ב ז"ל והיא ס' מור"ם ז"ל בתשו' סי' ע"ד דבמקום ספיקא טפי עדיף לכתוב דמתקרי ובכן שפיר מצינן למילף לנ"ד אף אם הוא ספק לכתוב דמתקרי שבאבי וזו אינה צריכה לפנים. ולפקע"ד כן צריך לכתוב אנא דמתקרי דוד [להורות שהיה לו שם אחר חיים ששינו את שמו בחליו] ודמתקרי שבאבי ובזה יצאנו י"ח מכל הספיקות ושבאבי צריך לידע בכתב עראבי אם כותבים אל"ף אחר הבי"ת ראשונה או לא וכן צריך לכתוב זהו הנלע"ד ורו"מ חכמים מפורסמים יראים ושלמים כטוב בעיניהם יעשו כ"ד נא"ם באמת וישר: הצעיר יש"א ברכה ס"ט אחרי כותבי כל זה קבלתי כתב [סינוריטה] מאת הרה"ג המעלות לשלמה ה"י וב"ד ה"י כי שמעו שרו"מ כת"ר כתב לי לשמי לחוות דעתי ומיהרו להודיעיני שכבר נכתב הגט ונתגרשה והלכה לדמשק יע"א למען לא אכתוב שום תשו' כלל שכבר כתבו דוד דמתקרי שבאבי וכתבתי להם בתורת שאלה לידע למה לא חששו לשם חיים ששינו את שמו מחמת חולי והבנתי שהדבר יצא בענין נצחון ה' ישפות שלום: שוב קבלתי כתב מהרבנים הנז' והודיעוני שכבר כתבו שם חיים ג"כ ולא הודיעוני במכתב ראשון ששכחו עכ"פ כבר עשו מעשה וש"ב: סימן כ"ה יום ב' אדר א' ס' יפה נוף משו"ש. ישאו הרים רובי שלימות. רב ברכות ושובע. שמחות שכולם מתאימות. יחולו על ראש צדיק רב משרשייא מבני עליה הרב המופלא כש"ת רב חו"ר יוסף חיים ומלך בעוב"י בבל יע"א בהלו נר"ו והיה אדירו כיר"א. רב נכבד! כאור בקר יזרח. על הר תלול יציץ ופרח. אהל ישרים יפריח ותהלה יצמיח. כן האירה האר'ש מכבודו ויסך אלו'ד בעדו קונטריס נחמד למראה מגלילי אצבעותיו ומעשה ידיו נאמנים כל פקודיו. ארי נעשה שוא'ל אחוה דעי ויעקב איש תם הגם שאול למה זה תשאל לשמי? מה ידעתי ולא ידע מר הזאת נעמיד אחר שלא הניח זוית ופנה. בחכמה ובתבונה. ובביתי אין לחם לחמה של תורה. דלא ידע לכוין אימרא. אך בזאת. לעשות רצונו חפצתי. אמרתי הנה באתי ללקט אורות להבין ולהורות. בקיצור נמרץ הגם שאני עמוס התלאות רבו טרדותי. עול הצבור והיחיד לא יתנוני השב רוחי. לילה כיום עלו על צווארי הכשיל כחי גם לרבות להשיב לכל שואל דינא רבא ודינא זוטא לפי מיעוט קט שכלי חייש למיעוטא וה' אלד'ים יעזור לי. שלא נכשל בדבר הלכה. אלד'ים ה' חילי. וזה החילי בעזר צורי וגואלי הנה עיקר השאלה היא על ראובן שהיה נשוי אשה. והיתה יולדת לו בנים ובנות והיו מתים כשהם קטנים ובקש מאשתו שתתן לו רשות לישא אשה אחרת עליה. אולי יזכה להבנות בזרע של קיימא והיא היתה מעכבת עליו מפאת המנהג שהוקבע בעוב"י בבל יע"א משנים קדמניות שלא לישא אשה על אשתו: עד שפייסה שתתן לו רשות לישא אשה אחרת על ידי שנדר ליתן לה חצר אחד במתנה ואחר שנתרצית ונתנה לו רשות וקודם כתיבת שטר המתנה מסר מודעה לפני ב' ע"כ שהיה אנוס בדבר הנז' וכתבו שטר המודעה ונשבע ש"ח לקיים המודעה וכתב בזה"ל. אפי' אם אכתוב לה שטר מתנה בקגו"ש אג"ס ובש"ח ע"ד המב"ה ואקבל עלי ס' הפוסק והמקיים וכו' הכל הוא בטל וכו' כי הכל הוא מחמת אונס ואפי' אם נבטל לה ד' מיני מודעי שיש בגט ואפילו אם אבעל כל מיני מודעי וכו' ע"ס כל המודעות לד' הרשב"א ז"ל הכל הוא מחמת האונס הנז"ל וכשיהיה לי שעת הכושר אני ארד עמה לדין וכל מה שיגזרו הדיינים כן יהיה וכן יקום. והרי אני מחשב בלבי ומבטל בשפתי בשעת הקנין והשבועה שלא לקיים קנין זה השבועה זו של המתנה אלא ע"מ שאלך לקושטא בזה השבוע ואם לא הלכתי וכו' והרי אני פוסל עלי עידי המתנה שאני כותב לה ומחייב את עצמי ועדי ביטול המודעות שמעיד על עצמי. אבל אני מקבל עלי ס' הפוסק והמקיים כל אופן ואופן מאופני שטר מודעה וכו' וכו' זהו עיקר תכלית העתק שטר המודעה והעדים שחתמו במודעה לא כתבו הכרנו באונסו [ומובן מתוך השאלה שהודיע להם האונס שכוונתו להבנות בזש"ק. וגם מובן שהצליח ה' בידו וילדה לו בנים האשה השניה]: והנה אחר שנלב"ע ראובן הנז' יצאה אשתו ראשונה בדגל שטר המתנה שבידה עשוי בכל תקף וחזק והבנים בניו יצאו כנגדה בדגל שטר המודעה הנז' שבידם וכשבאו לפני ב"ד הצדק הראו שטר המודעה דלא כתבו העדים והכרנו באונסו כדת מה לעשות. ונשאו ונתנו ביניהם והסכימו לדמות הך דינא לההיא עובדא דאיתא בפ' חזקת ד' מ' ע"ב ההוא דאזל לקדושי איתתא ואמרה ליה אי כתבת לי כל נכסיך הוינא לך ואי לא לא הוינא לך ואזל לכתוב לה כל נכסיו אתא בריה קשישא צווח וכו' אמר להו לסהדי זילו אטמורו וכתבו ליה וכו' מאן דחזא סבר דהוייא האי מתנה טמירתא מודעה לחברתה ולא היה התם מוכחא מילתא דאנוס הוא הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא ליה דליקני וכו יעי"ש והביאו פי' רשב"ם ז"ל ואסיקו להלכה ולמעשה מע' ב"ד הי"ו דדמי הך דינא דנ"ד להך עובדא ובכן המודעה. הוייא אימתני ותקיפא והמתנה בטילה. ומסוגייא זאת תמהו על הרדב"ז החדשות ח"א סי' ח"ד ועל ה' תורת