שמחה לאיש קלו

בדברי הר"מ ז"ל כפשוטם כאשר כתב ואילו דברי הרמב"ם היו נוטים ואפי' במקצת למ"ש המבי"ט לא היו נשפכים כמה דיות ונמתחים כמה גוילים ליישב דברי הרמז"ל אלו הנאמרים בפסולי עדות מצד קורבת האם אשר המה סותרים למ"ש בקידושי כסף וכתבו מה שכתבו ולא יצאו י"ח ליישבם על מכונם ולא אחד מהם העלה על לשונו דברי המבי"ט ועיין לח"מ ומש"ל ה' אישות פ"ד ה"ו וש"ך ח"מ סי' ל"ג סק"א והגהות אמרי ברוך ותשו' זרע אברהם יצחקי ח"א סי' ל"א: עוד ראיתי בד"ק כתוב למני"ר שמצא עוד זאת יתירה כחא דהתירה והוא תשו' הרב שב יעקב שכתב כיון שהרמב"ם פ' בתחי' ה' אישות שקידושי כסף הם מדרבנן א"כ נמצא כשיהיו קידושי כסף בקרובי האם הוי דרבנן בדרבנן ולא חיישי' להו ואף כי הגאון ר"ע איגר ז"ל בסי' כ"ד דחה דברי הרב שב יעקב מני"ר חיזק דבריו ודחה דברי הגאון במה שהק' עליה שנר' מדבריו שלא ראה תשו' הרב פאר הדור בסי' קמ"ד האומרת בפי' שגם ג"ש ד"ס נקראת עי"ש בד"ק: ואנא עני בא ואפרש שיחתי במה שהבנתי לפקע"ד בדברי הלח"ם ובדברי הגאון ר"ע ז"ל והוא כי הה"מ כת' בפ"א מה' אישות על מ"ש הר"מ ז"ל שהכסף הוא מד"ס ולא השטר שהוא מן השורש הב' שהניח הרב בספר המצוות שאין הדברים הנדרשים בג"ש או באחד מי"ג מדות נקראים ד"ת אלא ד"ס אא"כ יאמרו בהם בביאור שהוא ד"ת והוא ז"ל סבור דבשטר אמדו שהוא ד"ת ולא בכסף ואעפ"כ הכסף גומר בו לכל דבר כמו השטר והביאו בלי שום הפרש כו"ע ואין קידושי אחר תופסין בו אחר הכסף והט' לזה שאעפ"י שהוא סבור שהכסף מד"ס אינו מתקנת חכמים אלא מכללי תורה שבע"פ והוא דבר נאמר למשה בסיני ולא נכתב בפי' התורה אלא שנא' בג"ש ולזה נקרא ד"ס עי"ש ולפי"ד אלה הק' עליו הלח"ם בפ"ד ה"ו כמ"ש הוא עצמו שם דיש מן הגאונים שסו' שכל אותן שהם נלמדים מן המדרש בקרובי האם הם מד"ס וכן ס"ל לרבינו ז"ל ואם קידש אחר צריכה גט ממנו דמ"ש מקי' כסף ולזה יצא לחלק שאולי יש לזה חילוק דדבר הנלמד מי"ג מדות דיינין ליה ד"ת ממש אבל ריבוי דאינו מי"ג מדות דיינינן ליה כדין דבריהם בקי' ס' עי"ש וכוונתו מבוארת דבדברים הנדרשים בי"ג מדות ולא נאמר בהם בביאור שהוא מן התורה דכללא כייל לן הרמז"ל שנקראים מד"ס יש עוד לחלק חי' אחר והוא דאם יהיה הדבר שנלמד בג"ש אז נקרא מד"ס אבל אין חי' ממנו לד"ת כמו הכסף שהוא נקרא מד"ס ולהיותו נלמד בג"ש גומר בו לכל דבר ואין קידושי אחר תופסים ולא כן בקרובי האם שהם נלמדים באם אינו ענין זה יקרא מד"ס ואם קידש אחר צריכה גט ממנו והט' דקי' כסף דאתי מג"ש דאין דן מעצמו וכו' הוי הל"מ ודינו ד"ת ממש אבל קרובי האם דאתי מדרשה דאדם דן מעצמו דינו כדרבנן ועפ"י הצעתינו זאת הא ודאי אזדא לה המנפ"ש שכתב הרב שב יעקב שלפי חי' של הלח"ם בס' הה"מ אינם במשקל אחד דהא איכא ס' הה"מ דס"ל דקי' כסף אף שהם מד"ס ד"ת יש להם וקרובי האם נקראים מד"ס ודינם קי' ס' כמו קי' בפסולי עדות מדבריהם ובזה לפקע"ד אמינא דנסתלקה תמיהת רו"ם כת"ר על הגאון ר"ע ז"ל דלא ראה תשו' הרמז"ל וכן אינו מן התימה על הלח"ם שלא ראה התשו' הנז' מה שאי אפשר להולמו מאחר כי התשו' הנז' הם בעצמם הדברים הנאמרים בשורש הב' והביאם הה"מ זהו הנראה לפקענ"ד וכבר מילתי אמורה כי להציל את עצמי כוונתי ואם שגיתי תשוגתי תלין אתי וכל דברי זרה הלאה כמוץ לפני רוח והיו כלא היו והאלוד'ים הרועה אותי ינחני במעגלי יושר בטובו ובחסדו חסד אל: הצעיר יו"ט ישראל ס"ט סימן כ"ד לצפת ת"ו. יום י"ד לח' אב הנחמות התרמ"ה רובי שלימות שכולם מתאימות לכבוד רב אחא משבחא הרב המו' רב משרשיא מבני עליה כש"ת רב הו'ד יוסף עינינו בהלו נרו והיה אדירו כיר"א: רב חביבא! יקרת מכתבו מיום ב' לחו' נז' ובתוכו רצוף אהבה קונטריס על הדין ועל האמת הגיעני אל נכון קראתי בכל לב צוף דבש אשר צלל במים אדירים מפי סופרים ומפי ספרים להוציא הדין לאמיתו אשרי יולדתו. ואותי שאל אחוה דעי הגם שאינו צריך לידיעתי כי מה אני? אבל לעשות רצונו אב"א בקצר אמיץ ואומר עם ק'ני בעזר סתרי ומגיני: אדוני שאל אודות המגרש ששמו שבאבי החותם בחתי' דוד וכן בעלייתו לס"ת. והעידו נשים זקנות מעירו דשם זה הוא לגעגוע וחיבה וכ"ע ידעי דשם זה אינו שם העצם. וגם חלה את חליו המגרש וקראוהו חיים וכמעט שנשתקע. וחזה הויה אגב אסיפא דדעתו נוטה לכתוב המכונה שבאבי: ואנא דאמרי אם כנים הדברים עדות הני נשי דשם זה כ"ע ידעי שאינו שם העצם כי אם לחיבה ולגעגוע הא ודאי כן ראוי לכתוב המכונה כמו שמות. בכור. חכם. רבינו. דאלו השמות כ"ע ידעי דאין אחד מהם שם העצם. ואף שבאיזמיר וסאלוניקי יע"א כותבין שמות אלו דמתקרי יען הם לשון עברי כי נגררים אחר ס' מור"ם אנן בדידן כתבינן המכונה דנגררנו אחר ס' מרן וכמ"ש ה' ג"פ ז"ל סי' קכ"ט בכמה מקומות. כ"ש בשמות לעז. מירקאדו, ג'יליבי וכו' דכולם מסכימים לכתוב המכונה. ומינה לנ"ד שהוא לעז וכמ"ש ה' דרכי נועם בסי' מ"ה לאה"ע ומהר"י פלק ז"ל הוב"ד בס' דבר משה ח"א סי' ע"ב ס"ק י"ט וה' יד אהרן בשמות האנשים אות שין כולם הסכימו בשם שאבין דכ"ע ידעי דאינו שם העצם ואינו פי' השם שקראו [כגון חיים ביב'אנטי] אותו דצריך לכתוב המכונה ולא דמתקרי. אלא שראיתי חזות קשה לה' משאת משה אה"ע סי' ח"י באשה ששמה רחל ובכתו' כתוב רחל וכ"ע קורין אותה מירקאדה ואין מי שיכיר אותה בשם רחל ופלפל בחכמה וזו הלכה העלה שיעלימו בגט שם רחל רק יכתבו אנת אנתתי דמתקריא מירקאדה או המכונית מירקאדה ולדידי הוא פלא דשם מירקאדה כ"ע ידעי שאינו שם העצם והוא שם לעז ואינו פירוש השם ואיך יכתבו דמתקרייא ולמה יעלימו שם העיקרי רחל וצ"י: איך שיהיה לדאתאן עלה יפה דן מני"ר שיכתבו המכונה שבאבי אך בזאת כל לגבי דידי אמינא דעדות הני נשי לאו בני סמכא נינהו ושקר ענו. וכאשר עינא דשפיר חזי למוה"ר פרי האדמה ח"ג ד' ל"ב ע"ג שכתב באשה ששמה יאקוטה ויש נשים שהיו קורין אותה שוואיבה שהוא שם קטנות ועיקר השם הוא שבא שפירושו בחורה והסכים הרה"ג רב כהנא מהרי"ך ז"ל וה' פה"א ז"ל וב"ד לכתוב יאקוטה דמתקריא שבא.