שמחה לאיש קלה

כסברת הרמב"ן ז"ל וסיעתו ודלא גם כן כס' התשב"ץ מ"א ז"ל במה שישב סברת הרמב"ם ז"ל גם בזה איכא למימר וכו' וכתב מט' ולעולם הרשב"ש קאי כסברת הרמב"ן ודעימיה ובפרק כס' מ"א התשב"ץ ז"ל וזה ברור ומה שלא הביא תשו' התשב"ץ מ"א ז"ל להיות כי דבריו בתשו' הן הן הנאמרים בס' זוהר הרקיע ולאו ככרוכל' יתיב וחשיב וכשנדייק בדברי ה' משכנות הרועי' בציונו הפוסקים החולקים על הרמב"ם ז"ל והמפרשים אותם כדברי התשב"ץ שכתב ובנו הרשב"ש דוק ותשכח לא רחוק הוא כי כיוון במ"ש: גם במ"ש רו"מ כת"ר וא"כ מאחר דהרב המגיד וכו' מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט בארץ מצרים דאתריה הוא: אנא עבדא מודינא גם כן כי לא נוכל לעשות בארץ מצרים הפך הרמב"ם ז"ל ואפי' יהיה יחיד האו' זו היא סברת הרמב"ם ז"ל וכ"ש בנ"ד שרבו האומרים אך כונתי מבוארת והוא כיון שראינו להתשב"ץ שפירש שס"ל כי הכל ד"ת וכסברת הרמב"ן ודעימיה ומצינו ראינו תשו' הרדב"ז אשר לפקע"ד הוא דומה בדומה לנ"ד אמרתי אל לבי לסמוך על הרדב"ז ז"ל כי רב גדול הוא ומשלחנו אנו ניזונים ואבאר דברי לאט לאט ותחנונים מדבר רש שאל יהיו דברי למשא כבד והוא נדונו של הרדב"ז ז"ל הוי ביבמה שנפלה לפני יבם מומר וילדה ולד שגמרו שעריו וצפורניו אך לא קים לן שכלו חדשיו ולא חי יותר משלושים יום שידוע שזה הוי מחלוקת אם נקרא ולד של קיימא או נפל והרמב"ן מן המחמירין גם ידוע המחלוקת באח מומר שהיה בשעת הקידושין אם אם זוקק או לא והרמב"ם ז"ל מן המחמירין ויש אומרים בדעת הרמז"ל שהוא מן המקילים ועיין תרומת הדשן סי' רכ"ג ודן הרב בו להתיר מכח שעשה אותו שלשה ספיקות ואף כי הרמב"ם ז"ל מהמחמירים בב' המחלוקו' ואתריה הוא עם כל זה התירה מטעם שכבר כתב אחד מן הגדולים שדעת הרמב"ם ז"ל להקל בולד מומר ואין כאן ודאי אלא ספק אם היה ולד של קיימא או לא: אמור מעתה בנדו"ד פסולי עדות מדבריהם אם קידושיו קידו' או לא מחלוקת. והרמז"ל מן המחמירים קורבת האם אם פסולייהו ד"ת או מדרבנן מחלוקת והרמז"ל מן המחמירים וי"א כדעת המקילים גם אנו נידון להתירה אף באתריה כיון שי"א בדעת הרמז"ל שהוא מן המקילים ואם יהיה מן המחמירין וסובר שפסולי האם מדבריהם אין כאן אלא קידושי ס' ואם עמד אחר וקידשה תפסי בה הקידו' הילכך אזלינן לקולא וכדברי הראשונים כללות כל זה במ"ש נדו"ד הוי ממש דומה בדומה לנדון הרדב"ז ולפקע"ד אין שום חילוק ביניהם ואם כי נדונו איסור לאו ונדונינו איסור כרת כיון שהכל מדאורייתא כאשר כ' הרב שם וכל מ"ש בסו"ד הא ודאי לרווחא דמילתא ובלא אלו הסעיפים כבר התירה כדבריו הראשונים אשר יש בהם די והותר ומילתא פסיקתא קא תני ותשובת הרדב"ז בישנות סי' י"ט וסי' כ"ה בס' חדא קא מיירי: ועל הכל אף למטוניה דמני"ר כי יהיה חי' והפר מן נדונינו לנדון הרדב"ז הצד השוה אליבא דכ"ע כי יכולים ללמוד מדבריו שכשיהיה תרתי פלוגתא דרבוואתא ובשניהם הרב המאריה דאתרא דעתו להחמיר ואנו רואים שיש מי שחולק באחד מהפלוגתות ואומר כי דעת הרב ההוא להקל כחדא מנייהו עבדינן כוותיה ועיין למ"מ הגאון הרב שמחת יו"ט בסוף סי' י"א: עוד ראיתי למני"ר שנו"ן בדברי תשוב' המהריק"ש ובסו"ד כ' דליכא למילף מידי מדברי המהריק"ש ונוכל לומר דס"ל דחוץ מגירושין ומיתה ס"ל להרמז"ל דקרובי האם הם מדברי סופרים יען דקדק בדבריו לומר לענין ביטול הגט עיין בד"ק: ואנא עבדא אמינ' אמת הוא כי מני"ר יוכל לומ' שהר' המהריק"ש ס"ל כדעת הרמז"ל כאשר כ' רו"מ כת"ר האמנם לא נוכל להכחיש כי הוא קאי כדעת החולקים על הרמז"ל וס"ל כוותייהו מאחר כי כל חכמי הדורות חלקו עליו וכל מה שיש בקרובי האב למדנו בקרובי האם ובפה מלא דיבר כי פסולי עדות קרובי האם הוא ד"ת לדעת כל הפוסקים וכאשר הרב משכנות הרועים והרב ערוך השולחן מנו להמהריק"ש מכלל הפוס' הסו' דד"ת הוא פיסול קרובי האם ומעתה הא ודאי כשהביא בהגהותיו ס' הרמז"ל בשמו וכ' אחרים שיח' וכו' וי"א וכו' אומרו המחמיר תבא עליו ברכה כוונתו כי מן הדין הלכתא כסי' הי"ח וכאשר כתב בתשו' והיכא דאפשר מחמירינן כאשר כתבנו בתחי' וכבר כתב כי מצרים אתריה דהמהריק"ש הוא לפסוק כוותיה אף כשחולק על הרמז"ל: עוד ראיתי בד"ק כתוב למני"ר שמצא דעת שלישית והוא ס' הרב המבי"ט בס' קרית ספר שכתב בדעת הרמב"ם שכוונתו הוא כמ"ש שקרובים מן האם פסולים מדבריהם הוא בקורבת האם דווקא כגון ב' אחים מאם אחת ולא מאב והא דילפינן בגמ' מקראי קרובי האם הוא כגון בני ראובן לבני דינה שתחי' קורבתם מאב אחד וסמוכין עשה להן מני"ר מלשון הרמב"ם שכתב אין פסולים מד"ת אלא קרובים ממשפחת אב בלבד וכו' והאחים מן האב וכו' ולא נקט אחים בין מן האב בין מן האב כדקתני בסיפא האחים מן האב וכן מן האם וכו' דנחזי אנן אמאי ברישא לא נקט והאחים בין מן האב בין האם כדקתני בסיפא אם לא דאשמועינן ברישא פסולים דאורייתא ואח"ך האחים בין מן האב בין מן האם דאיכא פסולים מד"ת ואיכא פסולים מדברי' ומזה הוליד לן ס' חדש לעשות ס"ס בדעת הרמז"ל והוא ס' אם הוא כסברת הגאונים דסברי כדעת הרמב"ם שס"ל שהוא מדרבנן או כס' התשב"ץ ואת"ל דדעת הר"מ ז"ל כמו שסברו הגאונים שמא דקרובי האם שכתב הרמב"ם הם הקרובים שתחילת קורבתם מצד האם: ואנא עבדא אמינא לפי קע"ד שזה לא יקרא ס"ס מט' דסוף סוף השני ס' יהיו אם קרובי האם פסולן מד"ת או מדבריהם דהיינו הס' הא' הוא אם הוא כדברי התשב"ץ ופסולם מד"ת או כדברי הרמב"ן וסייעתיה ופסולן מד"ס וכן הס' הב' יהיה כס' הזה אם הוא כדברי המבי"ט ונדו"ד פסול' מד"ת או בסתמיות דברי הרמב"ם שקרובי האם בין כשהם קרובים דוקא מצד האם כגון ב' אחים מאם ולא מאב ובין כשתחי' קורבתם מצד האב כגון בני דינה לבני ראובן דכל כה"ג ס' אחד מקרי כאשר כ' התוס' בכתובות ד' ט' דשם אונס חד הוא והביאו הרב עץ הדעת למהר"ם ן' חביב בכלליו: ומעתה מה שהסתייע מני"ר מדברי הרמב"ם שנוטי' דברי המבי"ט בהקשותו דלמה ברישא לא נקט והאחים בין מן האב בין מן האם כדנקט בסיפא אם לא דאשמועינן ברישא פסולים דאורייתא סלח נא אנכי מבקש כי לפקע"ד אמינא שכיון שברישא מיירי בפסולים דאורייתא א"כ יהיה דוקא כשיהיו אחים מן האב ואדרבא מסיפא דנקט אבל שאר הקרובים מן האם יכולים אנו לדקדק שבין כשהם קרובים מן האם. דוקא ובין כשתחי' קורבתם מן האב הכל הוא מדרבנן כיון שסתמא קא תני הקרובים מן האם דמשמעותו באיזה אופן שתהיה היא מד"ס: וכאשר כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הבינו